וֶהְיֵה בְּרָכָה', (י"ב, י)
"בך חותמין ולא בהם"
והיינו שברכה ראשונה של שמונה עשרה אנו חותמים באברהם אבינו – "מגן אברהם" ולא בשאר אבות. וביאור העניין נראה, דהנה אברהם אבינו הוא "עמוד החסד", ויצחק אבינו רומז על "גבורה", ויעקב אבינו רומז על "תורה", אמנם גם מעלת הגבורה והתורה הם רק בצירוף החסד, דעולם חסד יבנה, ולולא החסד אין לנו קיום בעולם, ולכן חותמים באברהם אבינו להורות שגם יצחק ויעקב הרומזים לגבורה ותורה, כל כוחם הוא רק בצירוף מעלת החסד, שהחסד הוא היסוד של הכל ובו חותמים את המעלות העליונות.
הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל היה אומר, שהרבה בני ישיבה טועים שנדמה להם שכיון שאין להם כסף ע"כ הם פטורין מצדקה, אבל האמת היא שצדקה אינה רק בכסף, אלא כשמלמד תורה לחבירו אין לך מצות צדקה כמוהו, ומקיים בזה מצות צדקה, וזוכה לברכה שמברך הקב"ה לנותני צדקה וכמוש"כ "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך", ולהבטחת השי"ת "עשר בשביל שתתעשר" שהבטחה זו מתקיימת ביתר שאת בתורה הקדושה שסגולתה להביא ברכה לאדם.
ומו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל סידר בישיבה שכל בחור מבוגר יעמוד סמוך לבימה שתי פעמים בשבוע למשך כשעתיים להשיב לצעירים ממנו על מה שנתקשו בהבנה, [והיה קורא לזה בשם "עבודת הקודש"], והיה אומר שכשם שהנותן מעשר מכספו לצדקה, זהו סגולה להינצל מכל נזק בממונו, כך גם הנותן מעשר מזמן לימודו ומפקיר עצמו להשיב לאחרים, זהו סגולה נפלאה לו להצליח בלימודו, וכדאיתא בגמ' בתמורה (ט"ז ע"א) "בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה' וכו', וסבר שזהו מפתח גדול להצלחת הבחורים בישיבה, הן לצעירים והן לתורמים מזמנם.
והוסיף עוד לבאר גודל מעלת המסייע לחבירו בתורה, שכאשר אדם עושה חסד עם זולתו בתורה, הקב"ה משיב לו מידה כנגד מידה ועושה גם עמו חסד בלימוד התורה, ונותן לו סייעתא דשמיא מרובה בהבנת התורה, וכיון שאי אפשר לזכות להבנת התורה אלא על ידי סייעתא דשמיא, א"כ הדרך המובחרת לזכות להבנת התורה, הוא על ידי שסייע לחבירו בלימוד התורה. וכן מבואר בגמ' בעבודה זרה (ל"ה) שהתלמיד חכם שמלמד תורה לאחרים, "דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו מעצמן בלא טורח כשהוא מלמדן", ונמצא א"כ שלא זו בלבד שאין מפסידים זמן כשמנדבים זמן לעזור לאחרים בלימוד, אלא אדרבה דווקא על ידי מה שמוציאים מזמנם ללמד את הצעירים, זוכים לסייעתא דשמיא מרובה לחדש חידושי תורה נפלאים. ואמר מו"ר שכך היו מקיימים דור המדבר מצוות צדקה, שהרי לא היה חסר לחם בגשמיות כלום, אבל היו יכולים לקיים מצוות צדקה בזה שסייעו לאחרים ברוחניות ובלימוד התורה.
ישאלו אצל הבחורים מ"עבודת הקודש"
(בנותן טעם להביא לשון מכתבו של הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל בעניין זה, וז"ל:
"ואתאר לפניכם מהות ישיבתנו… העיקר הוא ענין טוב כי נתייסד בהישיבה "עבודת הקודש", היינו שכל אחד מהבחורים מחוייב ליתן איזה שעות בשבוע להרביץ תורה. והנה נתחלקה הישיבה לשני חלקים, חלק המלמדים וחלק התלמידים, היינו שבכל יום מחוייבים איזה בחורים להיבטל מלימודם איזה שעות, ולהגיד להקטנים ולסייעם בענייני לימודים, ולהסביר להם כל מלה וענין הקשים להם.
ונתחלק לשעות ולימים, כי ביום זה אלו הבחורים, וביום זה אלו הבחורים, ונרשם שמם מתי ובאיזה שעה ובאיזה יום אלו, ובאיזה זמן אלו. ממילא הישיבה הולכת בע"ה, כי כאשר יגמרו הבחורים השיעור אזי יבואו להישיבה ומחזירים לימודם ואח"כ יתחילו להכין עצמם ליום מחר לשיעור, וכל דבר קשה ישאלו אצל הבחורים מ"עבודת הקודש", וכה ב"ה ראינו הצלחה רבה וגדולה אצל בני הישיבה, כי ראשית יחזרו הבחורים המלמדים לימודם, ושנית לא יתבטלו כל בני הישיבה, כי כאשר רק המיוחדים מגידים אזי האחרים פטורים".)
ולכן אין לבחורים להסתובב בבתים כדי לקרב רחוקים
וֶהְיֵה בְּרָכָה', (י"ב, י)
"והיה ברכה, קרי ביה בריכה, מה בריכה מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים". (מדרש רבה)
פירש הגאון בעל "אבני נזר" זצ"ל, שכדי שאדם יוכל לטהר אחרים ולקרבם לאבינו שבשמים, צריך הוא להיות כמו בריכה והיינו מקווה, שכשם שהמקווה אינו מקבל טומאה, ובכוחו לטהר טמאים, כך גם האדם שרוצה לטהר אחרים צריך להיות במצב שהוא לא מקבל טומאה, והיינו שלא יהיה מושפע מדרך הרשעים ולא יתקרר מהם בעבודת ה' על ידי הדיבור עמהם, ורק אז יכול הוא לפעול לקירוב רחוקים, ואברהם אבינו היה כמו "בריכה" שבכוחו לקרב רחוקים בלא להתקרר באמונה, כי הוא עצמו היה איתן באמונתו (וכדכתיב בתהלים פ"ט "משכיל לאיתן האזרחי", וזה קאי על אברהם אבינו שהיה חזק באמונתו), ולא היה מקום לחשוש שמא יושפע לרעה ויקבל דעות כוזבות תוך כדי שיעסוק בקירוב רחוקים.
וזהו יסוד גדול לאלו שמתעסקים בקירוב רחוקים, להיזהר מאוד שיהא הכל בקדושה, וכ"ש שלא להיכנס לבתים שיש בהם פריצות רח"ל ששומעים שם גם דברי חירוף וגידוף רח"ל, שהדבר מזיק ברוחניות אף אם אינם מרגישים בזה מיד, והרי זה בגדר ריחוק קרובים רח"ל ואין הדבר כדאי, ואף שרבו היום תינוקות שנשבו, ומחויבים אנו לפעול להצלתם, אבל כל פעולה צריך לבוא בשיקול גדול של "שכר מצווה כנגד הפסדה", ולא לפעול באופן הפוגם ומסכן עתידו הרוחני.
ולכן אין לבחורים להסתובב בבתים כדי לקרב רחוקים, ואף שלקרב רחוקים זהו מצוה גדולה עד שאפילו להציל נפש אחת נחשב כקיום עולם מלא, מ"מ לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, שאפילו דיבור קל עם רשעים עלול להזיק מאוד, ומי יודע אם לא יהיה ריחוק קרובים ח"ו, ושוב מסרו לי שגם הגר"ש הלוי וואזנר זצ"ל הזהיר על כך.
ובאמת לא זו בלבד שזה מסוכן לרחק את הקרובים רח"ל, אלא גם אין בזה סייעתא דשמיא לקרב רחוקים, כי כדי לקרב רחוקים צריך סייעתא דשמיא, ורק מי שהולך בקדושה הקב"ה מצליח דרכו, וכשהולכים בחורים למקומות כאלו אינם זוכים לסייעתא דשמיא בפעולתם. ולבר מן דין, כל עבודת קירוב רחוקים מוטל רק על אברכים, ולא על בחורים שצריכים לנצל ימי הבחרות אך ורק לעסק התורה בשקיעות מוחלטת בלא שום עסק אחר, ובזה יש לרמוז מה שאנו מברכים התינוק לאחר מילתו "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", דלכאורה תמוה הדבר מדוע מקדימים לברך על החופה קודם המעשים טובים, והלא במעשים טובים האדם מחויב גם קודם החופה, אמנם לרמז בא, שרק לאחר החופה זהו ברכה לאדם להתעסק במעשים טובים, אבל בימי הבחרות אין לאדם לחפש להיות "עסקן" ולהתעסק בפעולות של חסד, אלא עליו לחיות בישיבה, ולקיים מצוות גמילות חסדים עם חבריו שבתוך הישיבה.
מו"ר הגה"צ משה שניידער זצ"ל הזהיר את הבחורים שלא יצאו לפעול אצל החופשיים לטהרם ולקרבם כיון שהדבר עלול לפגוע בהם, שהלא גם עצם הדיבור עם החופשיים מזיק מאוד, שדבריהם מלאים בניבול פה רח"ל, והוסיף מו"ר ואמר שכדי לזכות לקירוב רחוקים אין צריך דווקא להתעסק עם אנשים חופשיים מתורה ומצוות, אלא גם בתוך הישיבה יכול כל אחד לקרב את החלשים ולסייע להם בהבנת הסוגיות, וזה גם נחשב כ"קירוב רחוקים".
וזכורני שלאחר המלחמה ביקשו לארגן קבוצת בחורים שילכו לפעול לקירוב רחוקים, ומו"ר התנגד לבחורים לפעול בזה, ואמר שחובת הבחורים להתעסק רק בלימוד התורה, וכאשר בא הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל ללונדון אחרי המלחמה, באו לשאול גם את דעתו בעניין, ואף הוא הסכים כדעת מו"ר שאין לבחור לעסוק בקירוב רחוקים מחוץ לישיבה, שחובת הבחור להשקיע עצמו לגמרי בעמל התורה והשגת קניינים ביראת ה' בתוך הישיבה.
(ביאורים והנהגות)