לקראת יומא דהילולא הראשון של מרן ראש הישיבה ומייסד ישיבת 'עטרת ישראל', הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, במלאת שנה לפטירתו בי"א חשוון, פנינו לשוחח עם משגיח הישיבה הגאון רבי יצחק לוקנסברג שליט"א, מרא דאתרא של שכונת 'נאות שמחה' בעיר התורה מודיעין עילית, ומגדולי מגידי השיעורים ב'עמוד היומי' וב'דף היומי בהלכה', אשר בשנים האחרונות לחייו של ראש הישיבה זצ"ל, זכה לקירבה יתירה אצלו, וקיבל ממנו מדרכי החינוך וסדרי הישיבה בהעמדת דורות העתיד של תלמידי החכמים הצעירים.
הגר"י לוקסנברג שליט"א, אכן נהג בנו טובת עין ושיתף אותנו בעובדות והנהגות שקיבל ממרן ראש הישיבה זצ"ל ועל ההיכרות עם ראש הישיבה.
"למעשה ההיכרות שלי עם ראש הישיבה החלה בהיותי ילד צעיר, עוד לפני בר המצווה כששמעתי מפיו שיעור שמסר בתל אביב, וכדרכו ידע לומר את השיעור בכזאת 'חיות' שאפילו בהיותי ילד הייתי מוטרד מהשאלה, וממילא שמחתי מאוד בתירוץ. בהמשך כשאחי למד אצלו בישיבת 'עטרת ישראל', נוצר קשר של כל המשפחה עמו. בשלב מסוים הגעתי עם הורי לסעודת חג אצל ראש הישיבה, ובמהלכה הסעודה סיפרו הורי את סיפור ההצלה שלהם.
"שניהם היו ילידי פולין, כל אחד מאזור אחר בפולין, ושניהם חלו במחלת ה'פוליו' – שיתוק ילדים ל"ע. אמי מורתי שתחי' היתה בת כמה חודשים שלקתה במחלה ואבא זצ"ל היה כבן חמש כשנדבק בה. היתה זו מחלה נוראה שהפילה חללים רבים, וגם אלו שניצלו ממנה נותרו עם גפיים משותקות ברוב המקרים.
"בחסדי שמים שמעו הוריהם שבשווייץ יש מוסד רפואי שפועל על פי שיטת ריפוי חדשה ומוכחת, שבאמצעות טיפולים תומכים לאורך תקופה מסייעים לחולים להחלים מהמחלה ואפילו לחזור לתפקוד בחלק מהמקרים.
"כך סיבבה ההשגחה העליונה הצלה מופלאה לשני הילדים היהודים, כל אחד בנפרד, על ידי אותו מוסד בשווייץ, בימים של ערב מלחמת העולם השנייה.
"סבא, אביו של אבי, היה ראש הקהל וחבר העירייה בריפין שבפולין, כחסיד גור נאמן, לפני ששלח את אבי לשווייץ, ביקש את ברכתו של הרבי ה'אמרי אמת' שאכן בירכו בהצלחה. סבא היה סוחר ממולח, והבין שהימים הם ימי ערב מלחמה, כך שלא בטוח שהוא יוכל לשמור על קשר רציף עם בנו המאושפז בשווייץ, ולכן הוא ביקש משותף עסקי שהתגורר בגרמניה, שיקבל על עצמו אפוטרופסות על הילד. הלה הסכים וכן נחתמו מסמכים רשמיים שמינו אותו לאפוטרופוס. ההורים של אמא שלי, לעומת זאת, לא היו כל כך מקושרים ובלית ברירה הם פשוט השאירו אותה בשווייץ, בתקוה שיצליחו לעמוד איתה בקשר.
"באותה העת פרצה המלחמה, וכמובן שכל הילדים היהודים מפולין הפכו לילדים נטושים, לא ידעו אם הוריהם בחיים בכלל ולא היתה דרך לתקשר איתם.
"החוק השווייצרי קבע שבכזה מקרה, האחריות לילד עוברת למוסדות הרווחה של המדינה, שכמובן היו כולם נוצריים, כך שכל ילד כזה שהמוסד השיקומי החליט שהוא סיים את הטיפול בו, היה מועבר ישירות למנזר, שם קיבלו חינוך נוצרי רח"ל.
היה שם בשווייץ יהודי צדיק בשם איידינגפלד
"היה שם בשווייץ יהודי צדיק בשם איידינגפלד, שהחליט לעשות הכל כדי להציל את הילדים היהודים. הוא היה מגיע לאותו מוסד שיקומי, מהלך בין חדרי האשפוז ומכריז בקול את הפסוק 'שמע ישראל', ומנגן 'שיר המעלות' וכדו', ואם הוא היה רואה שמבליח ניצוץ של הזדהות בעיניו של אחד הילדים, הוא ידע שמדובר בילד יהודי והיה מתחיל לחקור ולברר עד שאישר זאת בוודאות, לאחר מכן היה מתחיל מסע הצלה, כדי לחלץ אותו מציפורני הממסד הנוצרי.
"כך הצליח אותו יהודי לגלות את אבי מורי, ולאחר חקירה ודרישה גילה שהאפוטרופוס שלו חי וניתן ליצור עמו קשר, ואכן היה יחסית קל לחלץ אותו משם ולהעביר אותו לידיים יהודיות. המקרה של אמא שתחי' היה הרבה יותר מורכב, לא היה שום אפוטרופוס חוקי, והחוק היבש היה מאוד ברור שהיא אמורה לעבור לחזקתו של מנזר מקומי רח"ל. אמנם אותו יהודי צדיק וחבריו הפעילו את כל העולם כדי לחלץ אותה, כמו ילדים יהודים אחרים, ובחסדי שמים אכן הצליחו בכך.
"אמי מורתי כתבה את כל הסיפור בהרחבה ובפרוטרוט בספר שחיברה 'אחות לנו קטנה', אבל בכל מקרה, באותו ביקור אצל הגרמ"ב אזרחי, סיפרו הורי יחד את הסיפור שלהם, וראש הישיבה האזין לו ממש בשקיקה, נכנס לפרטי פרטים וצרב הכל בזכרונו.
"אחרי עשרות שנים, כשהישיבה עברה ל'מודיעין עילית' והתבקשתי לשמש בה כמשגיח, עשינו כינוס לבחורי ה'קיבוץ' בביתי, ואמרו לי מראש שאולי אולי ראש הישיבה יבוא להשתתף בעצמו… לשמחתי הרבה הוא אכן הגיע. הוא תכנן לשאת דברים בפני הבחורים, אבל כשהתיישב בסלון ביתי וראה את תמונתו של אבי מורי זצ"ל תלויה על הקיר, מיד זיהה אותו ואמר: "אה, ר' משה שמואל! עכשיו אני מבין, זה האבא שלכם… אואה! ומיד עבר לספר לבחורים את סיפור חייהם של הורי, כשהוא מספר אותו מתוך הזיכרון כפי ששמע אותו עשרות שנים קודם לכן!
"מה אומר ומה אדבר, יכולתי אז ללמוד מראש הישיבה מה זה נקרא לדייק בפרטים, איזה זיכרון מדהים. הוא סיפר את כל הסיפור, עם כל הפרטים, בלי לפספס ובלי להחמיץ שום פרט, והכל בצורה כל כך מושכת ומרתקת, הוא הרי היה ידוע בכושר הדיבור המיוחד שלו, היתה לו יכולת לרתק אליו אנשים בקלות, וכך הוא עשה גם עם הסיפור הזה.
"העיקר מבחינתו היה להוציא את המוסר השכל הנפלא, שלפעמים בזמנים של הסתרה כביכול, אנשים מתגלגלים לכל מיני מקומות במהלכים שנראים כמו רעה עבורם, אבל האמת היא שמאת ה' היתה זאת כדי להציל ולהביא ישועה למי שנגזר עליו שיינצל. עבור המוסר השכל החשוב הזה, ויתר ראש הישיבה על ה'שמועס' המקורי שתכנן לומר בפני הנוכחים.
"והאמת ששמעתי כמה פעמים ד"שים על כך שראש הישיבה סיפר את הסיפור של הורי בכמה הזדמנויות, גם שלא בנוכחותי או בנוכחות מישהו מבני משפחתינו".
נכנסתי עם ראש הישיבה לחדר ושאלתי אותו מה הפשט
הרב שליט"א מבקש להוסיף נקודה מעניינת ומיוחדת מאוד, אודות גישתו של ראש הישיבה לדרך העבודה, ולחיים בכלל.
"בליל ל"ג בעומר של שנת תשפ"א, לאחר סדר של לימוד בעיון ובחיות נפלאה, עשינו לבחורים מעין 'טיש' בראשות ראש הישיבה זצ"ל, וראש הישיבה הסכים לעניין וישב בראש השולחן ואפילו אמר מהלך נפלא, סביב הענין של רבי שמעון ובנו רבי אלעזר, שיצאו מהמערה וכל מקום שנתנו בו את עיניהם נשרף.
"ראש הישיבה שאל אז, מה הפשט במעשה הזה. הרי מדובר על אנשים שלא עברו שום איסור מהתורה, למה רבי שמעון ורבי אלעזר נתנו בהם את עיניהם והענישו אותם כביכול, על כך שלא עסקו בתורה? איפה שמענו שמי שאינו עוסק בתורה יומם ולילה חייב מיתה?
"אלא, הסביר ראש הישיבה, רשב"י ורבי אלעזר סברו שבעצם האדם נברא כדי 'להיות בשטייגען', וממילא מי שמניח חיים עולם ועוסק בחיי שעה אינו ממלא את ייעודו, מאבד את זכות הקיום, ולא היה זה מצד עונש בכלל.
"אם כן, הקשה ראש הישיבה עצמו, מדוע לאחר מכן כשראו יהודי עם שני בדי הדס, כנגד זכור ושמור, נחה דעתם. הרי הוא לא עוסק בתורה, ולכאורה גם הוא מיותר פה בעולם לפי שיטתם.
"אמר ראש הישיבה שיש לו פה עוד איזה מהלך, אבל עכשיו הוא אומר מהלך אחר, והאריך בו בטוב טעם ודעת כדרכו ליישב את כל התמיהות.
"לאחר שהסתיים האירוע נכנסתי עם ראש הישיבה לחדר ושאלתי אותו מה הפשט השני, ולמה לא אמרו? הוא השיב לי שהיתה לו סיבה שבגינה לא רצה לומר אותו.
"ביקשתי אם כן שיגיד אותו רק לי, והוא השיב בקצרה, שהמהלך הזה אומר שמאחר והם יצאו וראו יהודי שנוהג את עבודת ה' בדרך של 'נכבדות', ודואג שיהיו הדסים עם ריח טוב לכבוד שבת קודש, אם כן הם הוא כבר במצב של 'מתייצב על דרך טובה', ואינו סתם הולך בטל חלילה, וראוי הוא להמשיך את השטייגען שלו עד שיעלה למעלות רמות הרבה יותר.
"שאלתי את ראש הישיבה, נו… הרי זה פשט כל כך יפה, קצר וקליט, למה ראש הישיבה לא רצה לומר אותו בפני הבחורים?
"הוא השיב לי תשובה שפשוט הממה אותי: "זה מהלך שמוביל לשיטת סלבודקא", אמר לי, "ואם כן אני נוגע בדבר. אני לא רוצה לומר מהלכים שיש לי נגיעה אישית לגביהם!".
(מתוך שיחה נרחבת לגליון לקראת שבת פרשת לך לך תשפ"ה)