מספר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: שימו לבבכם למעשה ששמעתי מאחד מחשובי הרבנים בארה"ב, איש יהודי ירד מטה מטה עד לדיוטא התחתונה ל"ע, והיתה 'פרנסתו' מגניבת רכבים, שהיה פורץ לרכבים החונים, 'לוקח' אותם ומוכרם לאחרים, וראה ברכה בעמלו…
פעם אחת עבר ליד רכב ותיכף התחיל בעבודתו, הצליח לפתוח את הדלת, וכשעמד לנסוע אתו שמע לפתע קול בכי חלוש, הסתובב לאחור וראה לתדהמתו תינוק יהודי קטן… כי בעל הרכב שכח את בנו הפעוט ברכב הסגור, כשהחום בתוך הרכב עולה מרגע לרגע ואילו אוויר לנשימה אין, והתינוק מייבב חרישי בשארית כוחותיו …
מיד התלקח בקרבו 'מלחמת עולם', מצד אחד חשב לעצמו, אם אזעיק עזרה מיד יתפסו אותי ויושיבו אותי מאחורי סורג ובריח כדין וכעונש המגיע לגנב… מאידך אם אעזוב את המקום בשתיקה מבלי לספר – הרי התינוק ימות ונמצא שאהיה שותף לרציחה… עד שהחליט בעצמו, אכן גנב אנוכי, אבל לא רוצח, אקח אותו לבית החולים ומה שיהיה יהיה… ותיכף מיהר ונסע בנסיעה מבוהלת לבית החולים, שם צעק לעזרה דחופה, חיש מהרה הגיעו הרופאים והצילו את התינוק ברגע האחרון ממש בעומדו קרוב לשערי מוות.
לאחר שהחזירוהו לחיים ונמצא בריא ושלם אמרו ל 'גנב' שהביאו קח את בנך… תיכף בדה 'תירוץ' מלבו, ואמר להם, איני אביו כלל והוא אינו בני, ואף לא ידעתי מיהו… אלא הנני מתנדב בארגון 'ידידים' המסייעים לאנשים שנתקעים בדרכם וכיו"ב, עברתי ברחובה של עיר וראיתי תינוק מוטל בתוך רכב סגור, פרצתי לתוכו בכדי להצילו, אני עשיתי את שלי ואתם תעשו את שלכם ותבררו מי הם הורי הילד…
מיד עירבו את המשטרה בעסק ולאחר בירורים הצליחו לדעת מי הם אבי הילד ואמו, והתקשרו אליהם להודיעם… ההורים כבר נזכרו בילד השכוח, וחשו לעבר הרכב על מנת להוציאו אך אין זכר לרכב ולא לילד, וכמעט שלא יצאה נשמתם מרוב דאגה… וכאשר שמעו שהילד חי וקיים בריא ושלם ונמצא בבית החולים נסעו לשם במהירות, וכשראו את ה'מלאך הגואל' שבדיוק עבר ליד הרכב וכו' בירכוהו בברכות והודאות שירות ותשבחות, לעומתם עמד האיש כשכולו מלא בושה וכלימה ככל שהרבו להודות לו – ביודעו שאין מגיע לו שום שבח והערכה, אינו לא מלאך, לא מתנדב ולא מציל נפשות כי אם גנב שפל…
לעומת זאת הם היו מלאים בהכרת הטוב ואף רצו לתת לו סכום כסף נכבד… עד שאמרו לו שבדעתם לחגוג בשבת הקרובה 'שבת שכולה טוב להודות לה, במסיבות הודאה בביתם ובעריכת קידושא רבתי בבית הכנסת בצפרא דשבתא, והוא מוזמן להתארח בביתם בכל השבת כ'אורח הכבוד', בלית ברירה נאלץ להסכים.
כמובן שבכל מהלך השבת העלו אותו על נס, כמי שגילה תושייה וזכה להציל נפש אחת מישראל, ואילו הוא 'נקבר' בתוך עצמו שבעים ושבע פעמים… אבי הילד ניגש איתו אל ה'מרא דאתרא' (והוא בעל המעשה) וסיפר לו כל ה'מעשה' והיללו ושיבחו, לאחר מכן אמר ה'מציל' אל הרב שברצונו לדבר עמו ביחידות, ונכנס עמו לחדר סגור וגילה לו את האמת שאינו לא מלאך ולא מושיע אלא גנב שפל…
אמר לו הרב שליט"א, הנה נתגלגלה לידך מצווה רבתי של הצלת נפש מישראל, וזכית בזכות 'קיום עולם מלא' שאף אני לא זכיתי לה מעולם, הגידה לי מה מעשיך… מדוע ובאיזה זכות זימנו לך מן השמים מצוה כזו… התחיל ה'גנב' לפשפש במעשיו, ופשפש ולא מצא… עד שאמר אולי זכות אחת יש בידי, כי כן דרכי ב'מלאכתי', מיד כשאני נכנס אל הרכב לאחר שפרצתי לתוכו אזי תחילה וראש הנני מחטט ב'מסמכים' לראות האם יש לבעל הרכב 'ביטוח', ואם אכן הרכב 'מבוטח' וממילא מובטחני שלא יגרם לבעלים שום הפסד ממון (שהרי חברת הביטוח תשלם לו), אזי הנני 'קונה' את ה'רכב' במשיכה… אבל אם לא אמצא עדות וראיה על הביטוח, אזי הנני מניח את הרכב ומשאירו על מקומו… ואולי בזכות זה שלחו לי מן השמים להציל נפש אחת מישראל…
ואמר לי הרב שליט"א, שלמד מכאן לקח עצום, הביטו וראו כיצד הקב"ה מצפה לכל אחד מישראל ואפילו אם הרחיק לכת עד מאוד, וכאותו גנב שפל שמן השמים זימנו לו מצווה גדולה כזו… עוד נלמד מכאן שאף מי ששקוע בדיוטא התחתונה וכבר נפל ברשת היצר, אם מנסה להתגבר עליו אפילו במעט, לשבור קצת את היצר כבר הקב"ה מסייע לו, וכמו זה ש'מלאכתו' היא ללסטם את הבריות, ואעפ"כ מתגבר מעט שלא לגנוב ממי שאין לו 'ביטוח' כדי שלא להזיקו. כי אותה 'מלחמה' עם היצר חביב לפני הקב"ה, עד שנתן לו 'מתנה' של הצלת נפש מישראל מה שלא נתן לרבים וטובים הימנו…
(באר הפרשה)