בחג הסוכות שעבר עלינו לטובה הסתובבתי כמו כל עם ישראל במקומות הרגילים. הייתי בכותל המערבי, קפצתי לרב'אהרלאך לקרלין ולברסלב, אפילו יצא לי לצעוד ברחובות בני ברק העמוסים בשעות אחר הצהריים.
במהלך השוטטות שאלתי את ילדיי אם הם יכולים לזהות השתייכות מגזרית לפי לבוש…
ניסינו לזהות סוגים של ליטאים וסוגים של חסידויות, בני תורה ובעלי בתים, אשכנזים וספרדים, לימדתי אותם קצת על הבדלי המנטליות בין הזרמים וקצת על המקורות של הלבוש המסורתי לכל עדה ומגזר. היה חשוב לי להעביר להם את ההשלמה של כל עדה עם השניה, את השבעים פנים לתורה ואת זה שלא בגלל שנולדנו כך או אחרת אנחנו בהכרח יותר טובים ממישהו אחר. דיברנו על מה טוב בכל מגזר ומה היתרונות של כל שיטה ואלו גדולי עולם צמחו בכל בית מדרש.
משום מה החג הזה היה בשביל משפחתי סוג של מסע להיכרות עם כל גווני היהדות החרדית.
זה היה נושא משפחתי שהעסיק אותנו הרבה בחג האחרון, אולי בהשראת השנה האחרונה בה עברנו כל כך הרבה צרות שלא הבדילו בין אדם לחברו… אף טיל לא בדק את סוג הלבוש או את צורת הכובע לפני שהוא החליט ליפול היכנשהו… לאף מחבל לא איכפת באמת מי הרב של זה שהוא מנסה לפגוע בו…
כולנו עברנו צרות רק בגלל שאנחנו יהודים!! כולנו יהודים!!
לכן שונאים אותנו ולכן רודפים כל אחד מאיתנו ללא הבדל בין עדות חוגים ומנהגים.
באחת הסעודות בסיום החג דיברתי שוב על הנושא, שיתפתי את הילדים בתחושה החזקה שהייתה לי. אנחנו חלק מעם ענק ורב גוני, עצום ובעל כל כך הרבה עומק ורוחב. זה מחייב אותנו לשמור על זה. הן ברמת שמירת המסורת והמנהגים והן בלכבד כל אחד מכל חוג שהוא.
אם תמצי לומר אולי זהו גם המסר של תיבת נח.
העולם נשחת בגלל תאוות, לא הייתה אפשרות מלפני בורא העולם להמשיך ולקיים אותו באותה מתכונת. לתאווה יש תכונה של היפרדות "לתאווה יבקש נפרד". כאשר כל אחד עוסק במילוי רצונותיו האישיים ולא נותן מקום לרצונות ותחושות של אדם או יצור אחר לא שייך להחזיק את הבריאה. היצירה האלוקית מושתתת על הטבה, כיון שהקב"ה ברא את בני האדם בצלמו ובדמותו והוא עצמו טוב ומטיב, לא ניתן להמשיך את קיום העולם כאשר הוא הושחת למצב בו כל אחד ממלא רק את רצונו האישי ולא מבטא משהו מההטבה שהיא יסוד העולם. מן המוכרח היה ליצור את התיבה, שם חיו כל בני העולם, אנשים עם חיות, זוחלים עם טורפים, יונקים עם מעופפים. הרמוניה של כל הבריאה שכל אחד בה משלים את חברו ומזין את רצונו. כשעל הכל מנצחים נח ובניו שלא ראו שינה בעיניהם ועסקו אך ורק בחסד חסד וחסד.
החסד מחבר בין הנבראים, הוא מבליט את השוני בין אחד לשני כאשר לאחד יש את מה שלחברו חסר, אבל הוא מדגיש את העניין הזה שכל הסיבה שהשוני הזה נוצר הוא רק בשביל להשלים אחד את השני.
עולם חסד יבנה! רק בחסד ובהשלמה, אם לא אין עם מה ואין את מה לבנות.