לחדש לר' ירחמיאל ווארט, זו משימה כלל וכלל לא פשוטה. לא מפני שבלתי אפשרי לחדש לו דבר, ואף לא בגלל שאת הכל הוא יודע. אדרבה, צמא הוא תמיד לשמוע עוד ועוד, ותדיר ימצא בתנוחתו הידועה, כאשר דף ועט בידו, לרשום את הנאמר לו. אלא משום שהאומר יאלץ לשמוע בעד הווארט שנתן לו לר' ירחמיאל, מערכת שלמה של ווארטים באותו עניין, ומעניין לעניין באותו עניין.
אין לתאר ואין לשער את שמחת התורה שהייתה לו מכל ווארט, פירוש, או 'מהלך' שנאמר לו. הדבר אכן נרשם בפתק קטן הנראה זניח, אולם כל דף מועבר בבא העת למקומו המיועד לו, ומשם לקלסרים הרבים המקוטלגים לפי פרשיות השבוע, מועדים, עניינים בחינוך, ועוד.
מי אינו זוכר את המפגש עם ר' ירחמיאל שהיה נערך בערך כך:
'אווווו… איך אתה'?
'ברוך ה".
'איך יתכן שגדולי ישראל והזקנים רקדו בשמחת בית השואבה כל כך הרבה זמן, הרי מלאכת הריקוד נועדה בעיקר לאנשים צעירים ובעלי כח'?
'אולי הכוונה'…
'קח את הדף, רשום פה את כל התשובות לשאלה זאת, ולשאלות נוספות'.
באהבתה ישגה תמיד
בדרכים, בהמתנה, בארוחה, בבית הכנסת, בתפילה, ואפילו בתפילת שמונה עשרה. שח פעם ר' ירחמיאל לידידו, שהגאון רבי פנחס שרייבר זצ"ל, מגדולי מורי ההוראה בדור האחרון שהיה עונה על שאלות הלכתיות בחדר הצמוד לאולם הישיבה, התיר לו לכתוב רמזים כדרכו על ווארטים, פירושים, ודברי תורה שהוא נזכר בהם במהלך תפילת שמונה עשרה. וזאת כדי שיהיה לו 'ישוב הדעת' בתפילה, ולא יבריח ממנו את הכוונה שנמנעת ממנו עקב טרדתו לבל ישכח את הווראט.
'לא פעם', סיפר הרב ברוך רוזנבלום שליט"א, 'הייתי מדבר עם ירחמיאל ואומר לו מהלך שלם המורכב מכמה חלקים, דבר המצריך עיון וריכוז רב, והוא משרבט מילה פה ומילה שם. שאלתי אותו: 'ירחמיאל, מה אתה רושם? הוא ענה לי: 'את הווארט שאתה אומר'. אמרתי לו: 'מה רשמת, ברוך 2 ?! מה זה? והוא היה עונה לי בענווה: כך אני זוכר את כל המהלך שאמרת לי'.
כל דבר הוא היה רושם. היה שומע ווארט חדש – רושם. שומע שיעור מהגאון רבי אשר ווייס שליט"א – רושם. אפילו באירועים שארגון 'אחינו' קיימו לילדי הפריפריה והיה עומד אחד הילדים ומדבר בפני הקהל, הוא היה רושם. הרושם שהתקבל היה שרשימותיו היו חלק בלתי נפרד ממהותו.
אף כשנכדיו היו אומרים לו ווארטים הוא היה מתייחס לכל נכד ולכל וורט ורושמם. מעשה 'קטן' לכאורה, אולם בעל משמעות עצומה. דבר זה היה מעודד מאד את צעירי הצאן, בראותם כי סבא מחשיב מאד אותם ואת דבריהם.
פלא והפלא הייתה הנהגתו זאת, למרות שהוא עצמו היה דרשן ומרצה בעל שיעור קומה, מגיד מישרים שרבים וטובים היו משחרים לדרשותיו, בכל זאת הוא מקשיב, מאזין לכל אדם, בלי חשבונות של כבוד כי בנימי נפשו הייתה טבועה מידת 'מכל מלמדי השכלתי'.
ר' ירחמיאל הותיר אחריו כתבים על כל נושא ועניין, עשרות רבות של קלסרים המלאים מזן אל זן במחברות מכתב ידו. החל ממסכתות הש"ס עבור דרך פרשיות השבוע ומועדי השנה וכלה בעניינים שונים.
לא בכדי הוא היה חוזר בכל עת על המימרא המובאת בגמרא (בבא בתרא י:) 'שמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו', ועל פירוש המהרש"א: 'יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם, הוא הלימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים סופרים'.
הדבר החשוב ביותר מבחינתו בעלייתו הרוחנית של 'בן תורה' היה לכתוב את הנלמד. תמיד קנה חבילות של מחברות, והיה נותן לכל בן מבניו, לכל נכד מנכדיו, ולכל תלמיד שהיה בא אליו בתחילת הזמן, מחברת חדשה.
הזמנה מילתא היא
כאן המקום להזכיר את הנהגתו המופלאה של ר' ירחמיאל שהיה כותב דברי תורה ששמע מאחרים, או מה שהתחדשו לו מעת לעת על גבי הזמנות של שמחות שהוא היה מקבל לרוב. כך, לא פחות, הוא היה כותב וורטים, חידושים, ופרפראות, על גבי ההזמנות בין המילים. ואפילו בין שמות החתן והכלה, היה מצליח לשרבט עוד רמז על הפרשה.
לתומנו, סברנו כי הדבר נעשה מטעמי חיסכון, או מניצול משאבים הקיימים בלאו הכי. אולם לשאלתנו מדוע הוא נוהג כך, השיב, שהוא ראה הנהגה זו אצל רבו הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל, ממנו היה שומע שיעורים בהלכה עוד בהיותו בחור בישיבת פוניבז'. כאשר מני אז נפשו נקשרה בנפשו של רבי בן ציון בתיווכו של גיסו רבי צדוק דיסלדורף זצ"ל ששידך ביניהם, וכך סיפר ר' ירחמיאל:
'הרב בן ציון פלמן אף הוא היה כותב חידושי תורה וסיכומי הלכות על הזמנות לשמחות, וזאת כאות הכרת טובה לאלו אשר הזמינוהו לשמחותיהם, ואין ביכולתו ללכת לשמחות הרבות מחמת קוצר הזמן. לפיכך הוא השתדל להשיב להם טובה פורתא בדמות השתמשות בהזמנותיהם לדברים שבקדושה. וכך אף אני נוהג', אמר בענווה.
כי כל הנהגה הייתה במחשבה תחילה. לא היו הנהגות סתם שנוצרו מרגע אחד למשנהו. כל דבר היה מתוכנן ומתוזמן לפרטים ולפרטי פרטים, ואפילו על הנהגה כזו, דקה מן הדקה, היה משקיע מחשבה.
(מתוך הספר 'ירחמיאל')