אלעזר גולדברג
ישיבת 'אחינו' במודיעין עילית נודעה כישיבה מצליחה המוציאה מתוכה תלמידים בנויים לתלפיות אשר לאחר סיום ארבע שנות הלימודים בישיבה הם מתקבלים לישיבות גדולות מצוינות בכל רחבי הארץ. שוחחנו עם ראש הישיבה הג"ר מיכאל ברלין שליט"א וביקשנו לשמוע מה סוד ההצלחה של תלמידי הישיבה.
תלמיד שמגיע לישיבה בתחילת השנה הראשונה, ל'שנת המכינה', מסביר הרב ברלין, חש מעט חוסר נוחות, הוא מגיע מעולם מושגים שונה לחלוטין, הפיתויים שיש לו מחוץ לכותלי הישיבה הם רבים מאוד, והתפקיד שלנו כצוות הישיבה היא להכניס אותו לעולמה של תורה. אני קבעתי לי נוהל שאני נוהג בו כבר מספר שנים, שבחודש אלול אני נפגש מידי יום עם אחד מהתלמידים החדשים למשך 10 דקות, בפגישה זאת אני מתעניין ברקע שלו, מי הם בני המשפחה ומה הם הדברים שמציקים לו. דבר זה מאוד מחבר את התלמיד לישיבה, וגם גורם לו להיפתח ולספר על המצוקות שלו, כי הוא חש שאיכפת לנו ממנו ואנו רוצים רק בטובתו.
בהמשך נעשות שיחות אישיות נוספות, וכך אט אט נוצרת בישיבה אוירה משפחתית חמה אשר מאפשרת לכל תלמיד לצמוח ולגדול בדרכו, עד שלבסוף לאחר ארבע שנים כבר לא ניתן להכיר אותם, ההבדל בין איך שנכנסו לישיבה ובין איך שהם יוצאים הוא כמרחק שבין השמים לארץ!
אין פלא אפוא, שלאחר שהתלמידים משלימים את ארבע שנות הלימודים בישיבה ומתעלים ללמוד בישיבה גדולה, הם אינם מתנתקים מהישיבה, אלא מחפשים בכל הזדמנות לשוב ולבקר בישיבה. זאת תופעה שאינה קיימת בישיבות אחרות, בכל פעם שתלמיד יוצא לשבת חופשה, במקום לשוב לביתו הוא מתקשר אליי ושואל אם יכול לשבות בישיבה, כי מתגעגע לאוירה המיוחדת… זה מוכיח לי שהישיבה שלנו אינה רק מוסד לימודים, כי אם מהווה מעין 'בית' עבורם ומבית לא מתנתקים אלא מחפשים את הדרך לשוב אליו.
בכדי להמחיש את אוירת הביתיות שאנו משרים בישיבה, אספר על בחור אחד שבשנה הראשונה ללימודיו בישיבה הוא התקשה מאוד עם הלבוש החרדי ובכל פעם שיצא מהישיבה לביתו, החליף את בגדיו לחולצה צבעונית, וגם בהיותו בישיבה ראו עליו שאינו מוכן להשלים עם העניין. קראתי לו ולשאר חבריו לשיעור והודעתי להם על מבצע חדש שאעשה עבורם, מבצע 'מאן מלכי – רבנן', מי שיוכיח שיודע להעריך את היותו בחור ישיבה בלבוש ובכל ההליכות, אדאג לרכוש עבורו בגדים יקרים וממותגים. הבחורים לקחו זאת לתשומת ליבם והשתדלו במשך חודש ללכת בלבוש הולם ורציני, וכמובן שתוך כדי כך הם התגבשו ביניהם, מה שתרם עוד יותר להצלחה. בסיום אותו חודש נסעתי עם כולם למספר חנויות הלבשה ורכשתי עבור כל אחד מגבעת, חליפה, מספר חולצות וחגורה. כולם ממותגים יקרים וחברות ידועות. מיותר לציין שאותו בחור כבר לא זלזל בלבוש החרדי, כי ראה עד כמה זה תורם לו חברתית ומחבר אותו למקום שהוא כמו בית עבורו.
אם נרד לשורש העניין, אני חושב שכאשר תלמיד עוזב את בית הספר בו למד ואת אורחות חייו, ומגיע למקום חדש בו הוא משנה את כל הנהגותיו והליכותיו, ותוך כדי כך מוצא את ה'פינה' החמה שלו שמעניקה לו מעין תחליף למשפחה, עם הוואי חברתי מיוחד וקשר עמוק עם צוות הישיבה, וכך עוברות ארבע שנים לא קלות של בניה וצמיחה, במהלכן היו מאבקים פנימיים בין אוירת הבית לאוירת הישיבה, ולבסוף, הבית נגרר אחר אוירת הישיבה והוא הופך להיות בן תורה ובן עליה, כל זה מוליד חיבור אדיר למקום. ולכן הרגשת החיסרון לאחר העזיבה גורמת לגעגוע עמוק, עד כדי כך שבכל ערב חג אני מקבל כמעט 100 שיחות טלפון מבוגרי הישיבה המבקשים לשמר את הקשר ולאחל 'חג שמח'…