אלעזר גולדברג
"וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה"
בשבת הקרובה אנו מתחילים לקרוא מחדש את פרשת בראשית, בה מספרת התורה על בריאת העולם בששה ימים ובשביעי "שבת וינפש". זאת הפעם הראשונה בה אנו נפגשים עם עניין השבת. שוחחנו עם הגאון רבי צבי אודסר שליט"א, ראש ישיבת "עטרת התורה" וחבר ועדת הרבנים לשמירת השבת, ביקשנו לשמוע על מעלת השבת ושומריה, ושמענו מפיו סיפור מרטיט הממחיש את מאמר הפיוט: "כי אשמרה שבת, א-ל ישמרני".
היה זה בירושלים של מעלה לפני למעלה ממאה שנה. באחת מסמטאות העיר העתיקה התגורר יהודי נכבד בשם רבי זלמן גרוסמן. אותן שנים שרר בארץ הקודש עוני ורעב והפרנסה כמעט ולא הייתה מצויה. אל אוזניו של רבי זלמן מיודענו התגנבה השמועה על כך שבארצות הברית של אמריקה ישנה אפשרות להתפרנס ברווח ובשפע והוא החליט לנסות שם את מזלו, בתקווה לצבור שם תוך תקופה קצרה הון שיספיק לכלכלת בני ביתו למשך שנה או שנתיים. הוא רכש כרטיס נסיעה בספינה ובהגיע היום המיועד הפליגה הספינה לחופי הזהב של אמריקה.
מנהג היה לו לרבי זלמן, לכבד את השבת באופן מיוחד ובהידור רב. תמיד היה שגור על לשונו שלא לחינם היא נקראת "שבת המלכה", שכמו אותו מלך שהיה ממעט בשינה וכששאלוהו מדוע אינו מניח לעצמו לישן שעות רבות כדרכם של המלכים, השיב המלך: אני מבקש לנצל כל רגע מחיי לענייני המלכות, להיטיב עם נתיני ולדאוג לכל מחסורם, ואילו כאשר אני ישן אינני מולך על שום בריה, אם כך איך אוכל להניח לעצמי להקדיש לשינה זמן רב? גם אני, אמר רבי זלמן, רוצה להיות קשור ומחובר למלכה, חבל לי לבזבז את זמני ביום שכזה לענייני חולין ובכך לא אהיה קשור לשבת המלכה. לפיכך גם בחדרו אשר בספינה הקפיד רבי זלמן לכבד את השבת בכל כוחו, כל רגע מיום השבת היה מנוצל לתפילה, ללימוד התורה ולזמירות השבת.
לאחר צאת השבת, אחד מנוסעי הספינה ניגש אל רבי זלמן, איש בעל מראה מהודר, ואמר לו: עקבתי אחריך במשך השבת וראיתי הנהגות מופלאות שלא ראיתי בחיי. ואז הציג האיש את עצמו: "שמי הוא אדמונד דה רוטשילד וכפי שבודאי שמעת הקב"ה חנן אותי בעשירות מופלגת, מאחר שהנך איש קדוש בעיני, אני רואה לעצמי זכות למלא משאלה אחת שתביע בפניי. חשוב על כך ותשוב אלי בשעה הקרובה לספר לי מה אתה מבקש ממני ואשתדל למלא אותה בשלימות".
רבי זלמן היה מופתע מהפנייה הלא שגרתית, הוא נכנס לחדרו והחל לחשוב על הבקשה שעליו לבקש. מצד אחד – ביכולתו לסדר לעצמו את החיים אם רק יבקש שהברון רוטשילד יפרנס אותו כל ימי חייו. אך אז הוא נזכר באחיו ר' יוסף שהגיע אל ביתו ערב ההפלגה וסיפר לו בקול בוכים על המתרחש בעיר מגוריו טבריה. באותם ימים החלה להתפשט בצפון הארץ מגיפת המלריה ורבים חלו בה ושכבו על ערש דווי, הבעיה החמורה ביותר הייתה המחסור ברופאים מומחים ובתרופות ומחמת כך חולים רבים נפחו את נשמתם, מה שהותיר אלמנות ויתומים שבורי לב וחסרי כל. רבי זלמן לא ידע את נפשו, האם יעדיף לבקש על עצמו, או שמא יבקש על הצלת נפשות, להביא מזור לקהילות הקודש בעיר טבריה. לבסוף נפלה ההחלטה בלבו של רבי זלמן, בגבורת נפש עילאית הוא ניגש לברון וסיפר לו על מצוקת אחינו בית ישראל בצפון ארץ ישראל והתחנן בפניו שידאג בקשריו הענפים שיבואו לשם רופאים ותרופות ובכך יביא רפואה לשבורי הלב והנפש.
ארבעה חודשים חלפו, רבי זלמן הגיע בשלום לחופי אמריקה ועבד קשה מאוד על מנת לאגור מעות לפרנסתו ולפרנסת בני ביתו, ומדי שבוע הוא שלח סכום צנוע לבני ביתו שבארץ ישראל. יום אחד הוא מקבל מכתב רשום מאחיו ר' יוסף וכך נכתב בו: "אחי היקר, ברצוני לספר לך על נס ופלא שהתרחש עמנו בשבועות האחרונים. ברוך השם תפילותינו נענו מן השמים, ויום אחד הגיע לעיר צוות של רופאים ואחיות ויחד עמם משאיות עמוסות בתרופות, הם פתחו כאן בתי מרקחת ובית חולים, והמגיפה נעצרה. כעת תוכל לדאוג לבעיות הפרטיות שלך ולא תצטרך לחשוב גם על הצרה שלנו… אני מאחל לך שתקבל עזרה כמו שאנחנו קיבלנו".
רבי זלמן קרא את המכתב כשדמעות של התרגשות זולגות מעיניו, על שזכה לעשות חסד מושלם מבלי שאף אחד מהנושעים ידע מי גרם לו את הישועה הגדולה. באותו רגע חדרה לליבו ההבנה שלכל המעלות הללו הוא הגיע בזכות הנהגתו לכבד את השבת באופן הנעלה ביותר! "כי אשמרה שבת – א-ל ישמרני!"