מאת הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א
הבינני ואלמדה: לכשנסכם נמצא שבכוחה של מצות הסוכה ללמד את האדם איך לקבל כל דבר קשה שעובר עליו בשלוות נפש מתוך אמונה ובטחון בה' שעושה הכל לטובתו, כך שאפילו בחודש שבט, כאשר שכנו יעיר אותו בשנתו, ייזכר איך בחג הסוכות הדבר לא הפריע לו.
הוא יבין אז שאפשר לו לאדם לישן שלוש שעות בלבד ובקומו כארי יתנשא, ומאידך יוכל לישן שבע שעות ויקום עייף כבתחילה, כי אין הדבר תלוי אלא ברצון ה', ולכן לא יבוא לעולם לכלל כעס על ששכינו העיר אותו בהרעישו.
אדם זה שהשכיל ליטול לקח ממצות הסוכה, לא יצא משלות נפשו גם כאשר קירות ביתו יזלפו ויידמו לסוכה המוכשרת באמצעות לבוד ודופן עקומה, כי מה הוא זקוק שכל צרכיו הגשמיים יהיו מסודרים עד לאחת, והלא הוא כבר חי תחת צלו של הקב"ה ביודעו שהוא נמצא בגולה וכשיעבור לטרקלין שם כבר יהיה הכל מסודר.
לבוד בסוכה
לא לחינם היו מן הצדיקים שהקפידו על סוכתם שתהיה כשירה רק על ידי לבוד ושאר הלכות מחיצין המכשירות את הסוכה, אלא מפני שרצו לדור בסוכה כזו שמחיצותיה נקראות מחיצות לא בעבור שמעכבות את הרעש הבא מן החוץ, אלא בעבור שהן מחיצות על-פי התורה, כי ידעו שכך ירגישו היטב שחוסים בצילא דמהימנותא. ומסיבה זו נקראים תלמידי החכמים "יושבי אהלים". הם לא נמצאים כאן באופן קבע. כרגע הם אמנם כאן, אך עוד מעט קט הם עוברים לעולם שכולו טוב.
השלך אל ה' יהבך!
מרן ה’חזון איש’ זצ"ל התבטא פעם, שהרגעים המאושרים ביותר שלו הם כאשר אין לו שום דרך לשית עצה בנפשו והוא מוכרח להפיל את עצמו לתוך זרועותיו של הקב"ה. כעין זה סיפר לי יהודי ירא שמים, בעל הבית בעמיו, אשר מרוויח היה מידי חודש עשרים אלף דולר כדי הוצאות פרנסת בני ביתו ונישואי ילדיו, שבאחד הימים פיטרוהו מעבודתו והשאירו אותו ללא מקור פרנסה, והנה היה מרגיש אז קרוב כל כך לשמים כפי שלא הרגיש מעודו, ועד היום מתגעגע הוא לאותה הרגשה!
אמנם כן, בעתות כאלה פרושות בפני האדם שתי דרכים, אשר החילוק ביניהם הוא כחילוק בין הטוב ובין הרע, בין החיים ובין המות. יתכן שיבחר להתקרב אל האלוקים מתוך חוסר האונים שלו, ויתכן שיבוא בגלל כן לכלל כעס ועצבות ולידי מצה ומריבה ויתרחק מהאלוקים ח"ו. ובדרך כלל הדבר תלוי עד כמה האדם היה מקושר קודם לכן במוחו ובלבו אל בוראו יתברך. ואכן אם יזכה יאמר אז לעצמו: הן עתה אני שרוי במצבו של הרבי ר' זושא כאשר אינני יודע מה אוכל ומה אשתה, ובכן אשליך יהבי על ה' ואסמכה עליו שהוא ורק הוא יספק לי כל צרכי.
סוף דבר
בחג הסוכות יש לנו הזדמנות לטעום מטעמה של קרבת האלוקים הנובעת מן היציאה אל הגלות, ומזה אנו למדים כי הגלות דייקא גורמת לזמן שמחתנו, כי אין שמחה יותר מהרגשת הקרבה הבאה מתוך חוסר האונים. דמו בנפשכם איך היה נראה חג הסוכות אלמלא היינו יוצאים אל הסוכה! הלא אנו רואים בחוש שחינה של הסוכה הוא דווקא בגלל שבונים את הסוכה מעצים אותם מביאים מן הגורן ומן היקב, ודווקא בגלל שאין בה בסוכה כל הנוחיות שיש אתנו בבית, אלא להיפך, מרגישים בה חום וקור לסירוגין. והלא החן הוא דבר רוחני כמו שמצאנו אצל יוסף הצדיק, וקורה בהרגשת הגלות והחסות בצילא דמהימנותא אשר זו תכלית מצוה זו! נשליכה יהבינו אל ד' שבשמים, מתוך מחשבה כנה מהו תפקידנו בעולם, וירווח לנו בזה כל הימים!
(הביני ואלמדה – סוכות תשפ"ג)