לאחר צעדה מייגעת ברחובות הריקים הגיע האברך לבית חברו. 'ברוכים הבאים! גוט יום טוב! מה מביא אותך אליי באמצע הלילה, אולי אין לך סוכה?!' 'בחסד ה' יש לי סוכה אבל לך אין אתרוג!'

סיפר הרה"ג רבי יעקב שיש שליט"א:

מעשה בשני אברכים, האחד תושב בני ברק והשני תושב פתח תקוה, שלמדו בחברותא את הלכות ארבעת המינים במשך תקופה ארוכה. לאחר שביררו את ההלכות על בוריין, חשקה נפשם באתרוגים מהודרים ונדירים, מהסוג המגיע בדרך כלל לידיהם של גדולי הדור. מחירו של אתרוג כליל המעלות שכזה עשוי להאמיר לאלף דולר. שני האברכים, שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסם, יכלו רק לחלום על אתרוגים מהודרים שכאלו.

השניים ניגשו לאחד ממגדלי האתרוגים הנודעים בבני ברק ושטחו בפניו את ההצעה הבאה: 'אנו מוכנים לשבת אצלך מבוקר עד ערב ולמיין אתרוגים בלי שתצטרך לשלם לנו פרוטה. אבל יש לנו תנאי אחד, כל אחד מאיתנו יוכל לבחור לעצמו אתרוג מהודר כאוות נפשו חינם אין כסף'.

המגדל הסכים להצעה ושני האברכים המאושרים החלו במלאכת המיון. הם סרקו בעיניים בוחנות אלפי אתרוגים והצליחו לאתר שני יהלומים. היו אלו אתרוגים יפים, נקיים ומהדורים, ששני האברכים לא חלמו מעולם שיזכו ליטול בידיהם.

בליל חג הסוכות לאחר הסעודה, בשעה שתים עשרה בלילה, שכב האברך הבני ברקי בסוכתו ולפתע בקעה מגרונו צווחה נוראה. אשתו של האברך התעוררה משנתה בבהלה, רצה לסוכה ושאלה מה ארע.

'אל תשאלי מה קרה!' קרא האברך בפנים חיוורות כסיד, 'אין לי אתרוג ליום טוב!'

'מה זאת אומרת אין לך אתרוג?' התפלאה הרעיה, 'יש לך אתרוג כמו בתמונות, אתרוג שלא היה לך כמותו מעולם!'

'יש לי אתרוג יפה אבל הוא לא כשר לנטילה. עכשיו נזכרתי שלקחתי את האתרוג לפני שוועדת הכשרות עישרה את האתרוגים. אתרוג טבל האסור באכילה, אינו נחשב כ'לכם' ופסול גם לנטילה. אם אברך עליו זו תהיה ברכה לבטלה'.

האברך התלבש ורץ כל עוד נפשו בו לרב השכונה, כדי לשאול מה עליו לעשות. בפי הרב לא היו בשורות מרנינות: 'בחג הזה תלך לבית הכנסת עם שלושה מינים בלבד, וכדי לצאת ידי חובה תיקח אתרוג משכן במתנה על מנת להחזיר'.

בלב כבד חזר האברך לסוכה, התגלגל במיטה וניסה להירדם. בשעה אחת בלילה פרצה מגרונו צווחה. הרעיה המבוהלת רצה שוב לסוכה ושאלה בחרדה: 'מה קרה עכשיו, גם לולב אין לך?!'

האברך ספק את כפיו: 'פתאום קלטתי שהחברותא שלי נמצא באותו מצב. הוא חושב שיש לו אתרוג מהודר אבל הוא לא יודע שהאתרוג שלו הוא טבל, האסור בנטילה ופסול לברכה'.

האברך התלבש ורץ בשנית לרב השכונה כדי לברר האם עליו ללכת לפתח תקוה באמצע הלילה ולהזהיר את חברו שלא יברך על האתרוג הבלתי מעושר שאינו ראוי לנטילה. הרבנים אינם מחבבים שאלות שאין להן מקור ברור בהלכה. ה'משנה ברורה' לא דן בשום מקום האם אדם מחויב ללכת ברגל מבני ברק לפתח תקוה באמצע ליל חג הסוכות, כדי להזהיר את חברו שאין לו אתרוג ראוי לברכה. אבל לאחר מחשבה פסק הרב שהאברך אינו מחויב לעשות את המאמץ הזה והוא יכול לחזור למיטתו.

האברך שמע את פסק הרב אך לא מצא מנוח לנפשו: 'אמנם מעיקר הדין אינני מחויב ללכת עכשיו לפתח תקוה, אבל מה אבא שבשמים רוצה שאעשה? כיצד אוכל להרדם כשאני יודע שמחר בבוקר, החברותא שלי עומד גם להפסיד מצווה וגם להיכשל בברכה לבטלה?!'

בשעה שתיים בלילה הגיע האברך לבית חברו, לאחר צעדה מייגעת לאורך הרחובות הריקים והחשוכים. במשך עשרים דקות הוא הקיש על הדלת עד שידו כמעט נשברה. לאחר סידרת דפיקות ומהלומות, פתח החברותא את הדלת בשעה טובה ומוצלחת: 'ברוכים הבאים! גוט יום טוב! מה מביא אותך אליי באמצע הלילה, אולי אין לך סוכה ובאת לישון בסוכה שלי?!'

'בחסד ה' יש לי סוכה אבל לך אין אתרוג!'

'מה זאת אומרת אין לי אתרוג?' שפשף החברותא את עיניו הטרוטות בתדהמה, 'יש לי אתרוג מהודר שמעולם לא היה לי כמותו. אתרוג כמו של גדול הדור'.

'אולי יש לך אתרוג כמו של גדול הדור אבל הוא טבל ואינו ראוי לנטילה. סליחה שבאתי אליך באמצע הלילה ופגעתי בשמחת החג שלך, אבל רציתי להציל אותך מביטול מצווה יקרה ומברכה לבטלה'.

האברך המותש נפרד מחברו ופתח בצעדה לאורך רחוב ז'בוטינסקי בדרך חזרה לבני ברק. כשחלף ליד בית החולים בילינסון, הופיע מולו יהודי הדור פנים ובעל זקן לבן, שפנה אליו בבקשה: 'כבוד הרב, אולי תוכל להצטרף אלינו למנין?'

'מי מחכה למנין עכשיו? אפילו באיצקוביץ אין מנין מעריב של יום טוב בשעה שתים בלילה'.

'אני לא צריך מנין למעריב, אני צריך מנין ליציאת נשמה. אבא שלי שוכב עכשיו בבית החולים על ערש דווי. הוא נמצא בדקות האחרונות לחייו, ואנו רוצים שהוא ייפרד מהעולם בנוכחות עשרה יהודים כשרים!'

האברך כבר לא ידע מה לעשות עם עצמו. באמצע הלילה הוא מגלה שאין לו אתרוג, לאחר מכן הוא נאלץ לצעוד רגלית עד פתח תקוה, ועכשיו הוא מוזמן להשתתף ביציאת נשמה באישון ליל. מעולם הוא לא חוה יום טוב כה מוזר. אבל כמובן שאי אפשר לסרב ליהודי שאביו עומד לעזוב את העולם.

האברך התלווה אל היהודי המבוגר לבית החולים והמתין ליציאת הנשמה של האב הישיש. אבל למרות השעה המאוחרת וחרף תשישותו של האברך, נשמתו של החולה סירבה לפרוח מגופו. חז"ל כבר אמרו במפורש: "על כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת" (אבות פ"ד מכ"ב). העובדה שהאברך העייף ממהר לביתו, אינה אומרת שהחולה מוכרח כבר למות.

האברך התשוש התחנן על נפשו: 'תנו לי ללכת, אני גמור מעייפות, עד מתי אשב פה?' אבל בני המשפחה הסבירו לו שמדובר ברגעים האחרונים לחיי אביהם והתחננו בפניו שימתין עוד מספר דקות, לבינתיים הביאו לו כרך 'משנה ברורה' כדי שיוכל לנצל את הזמן ללמוד.

כעבור עשרים דקות הגיע הקץ והחולה הישיש נפטר לבית עולמו בשיבה טובה. האברך ביקש לעזוב את בית החולים לאלתר, אבל בנו של הנפטר עצר בעדו: 'תעשה טובה, אל תלך עדיין. זה לא סימפטי לפסוע לבד ברחוב ז'בוטינסקי באמצע הלילה. המתן בבקשה עד שנוביל את אבא לחדר המתים, ולאחר מכן שנינו נצעד ביחד לבני ברק'.

העברת נפטר לחדר המתים של בית החולים הינה פרוצדורה הדורשת זמן. האברך כבר איבד את סבלנותו ורצה לשוב לביתו, אבל איך אפשר לסרב ליתום טרי שאיבד הרגע את אביו וחושש ללכת לבדו באמצע הלילה. בלית ברירה הוא נותר בבית החולים עד שמולאו כל הפרוצדורות והנהלים והנפטר הובל למקומו.

בשעה שלוש בלילה יצאו השניים מבית החולים והחלו לפסוע לאורך רחוב ז'בוטינסקי. תוך כדי הליכה פנה היהודי הדור הפנים אל האברך: 'יש לי שאלה אליך, אני הסתובבתי ברחובות באמצע הלילה כדי שאבי יוכל לעזוב את העולם בנוכחות מנין, אבל מה היה לך לחפש ברחוב ז'בוטינסקי בשעה שתיים בלילה?!'

בתשובה גולל האברך את פרטי המאורע עליו ועל החברותא ועל אתרוגי הטבל שהשיגו לאחר עמל רב.

היהודי שמע את הסיפור והשיב בשאלה שלא מן הענין: 'תאמר לי בבקשה, פרנסה יש לך?'

'למה זה חשוב עכשיו באמצע החג?' מחה האברך, 'היו לי כבר מספיק טרדות הלילה. היה לי אתרוג טבל, מסע לפתח תקוה ויציאת נשמה. עכשיו אני צריך לספר לך אם ראש הכולל שלי משלם או לא משלם?! עכשיו אנחנו צריכים לעסוק בשמחת חג ולא בטרדות פרנסה'.

אבל היהודי התעקש: 'אני לא שואל סתם, אני רוצה לדעת האם יש לך פרנסה?'

לאברך המנומנם לא נותרה ברירה והוא החל לספר בגילוי לב, שמצבו הכלכלי אינו מזהיר בלשון המעטה.

'אם כך יש לי הצעה עבורך!' התלהב היהודי. 'אני עובד במערכת כשרות הפירות והירקות שבראשות רבי יוסף אפרתי שליט"א. הרב אפרתי מחפש במשך מספר חודשים, יהודי תלמיד חכם שיטול על שכמו את האחריות על אגף התרומות והמעשרות של הפירות והירקות המוגדרים כטבל ודאי. מדובר בעבודה שנעשית בשעות הבוקר המוקדמות, ואינה דורשת זמן רב. זו משרה שמאפשרת לאברך להתפרנס בנחת בלי לפגוע בזמני הלימוד של הכולל!'

'נו, אז מה הבעיה', הגיב האברך בעייפות, 'תפרסמו מודעה בעיתון ותגייסו אדם מתאים למשימה'.

'זה לא כל כך פשוט, מדובר באחריות נוראה. לתפקיד כזה נדרש יהודי ירא שמים, שמבין את גודל המשימה ומסוגל לקום לפנות בוקר ולוודא, שכל הפירות והירקות מעושרים כהלכה. אי אפשר לקחת לתפקיד כזה סתם יהודי שהגיב על מודעה בעיתון. אנו זקוקים לאדם שמוכן לא לישון בלילות בשביל למנוע איסור טבל, ואתה כבר הוכחת את עצמך ככזה. אם אתה מוכן לא לישון בלילה בשביל אתרוג טבל אחד, בוודאי שתהיה מוכן לא לישון בלילה בשביל כל מערכת הכשרות של הפירות והירקות'.

כיום האברך הוא האחראי על אגף התרומות והמעשרות בוועד הכשרות שבראשות רבי יוסף אפרתי שליט"א, וזוכה לשקוד על התורה ולהתפרנס בנחת, בזכות שמסר את נפשו על קיום המצוות בהידור וביקש לעשות נחת רוח לבורא יתברך.

(מתוך הספר 'לרומם')