אלעזר גולדברג
אוירה מיוחדת שוררת בחודש 'אלול' בישיבת 'אחינו' במודיעין עילית, אוירת קדושה והתעלות. אולם גם בתוך השטייגן הגדול ישנם אתגרים, בעיקר לתלמידים החדשים שנכנסו בשנה זו בשערי הישיבה, לאחר שלמדו בבית ספר ממלכתי ורובם באים מבית לא תורני. שוחחנו עם ראש הישיבה הג"ר מיכאל ברלין שליט"א ושמענו מפיו סיפור מופלא המלמד על מעלת הקירוב גם למול נערים מתקשים והוריהם, וגם כאשר נראה שאפסו הסיכויים להשאירם במסגרת תורנית.
מדובר בארבעה נערים שמתגוררים באחת מערי השדה במרכז הארץ והגיעו השנה ללמוד בישיבה, לאחר שלמדו במסגרות שאינן דתיות. כבר בשבוע הראשון שלושה מהם ניגשו לנער הרביעי ופגעו בו במילים קשות לאחר שככל הנראה התגרה בהם. הנער נפגע עד עמקי נשמתו ושיתף את הוריו בעניין. אמו שהיתה נסערת הגיעה לישיבה ואמרה שאינה מבינה איך דבר כזה יכול להתרחש אצלנו. היא ביקשה שנטפל בעניין בחומרה.
היה זה ביום חמישי בשבוע, קראתי לשלושת הנערים המעורבים והוכחתי אותם על מעשיהם ושלחתי אותם לביתם עד לאחר השבת, כדי שיחשבו על מעשיהם וישובו בתשובה. אולם הוריהם של אותם נערים לא ראו את העונש בעין יפה והחליטו להשאירם בבית גם בשבוע שלאחר מכן, כי לטענתם הם אינם מתאימים לישיבה. הוריו של אחד מהם אף הגדילו לעשות ומיהרו לרשום את בנם לבית ספר תיכון שאינו דתי והוא החל ללמוד שם, כאילו מעולם לא היה בישיבה…
לא ידעתי כיצד עלי לנהוג במקרה כזה, האם עלי להתייאש מאותם נערים או שמא כדאי להילחם כדי לקרבם. גם בנוגע לנער הנפגע לא ידעתי את נפשי, כי הבנתי שקרוב לודאי שגם ידו היתה במעל בכך שהתגרה בחבריו, ובכך גרם שהם יצאו משערי הישיבה אל הרחוב, האם ראוי שהוא ימשיך ללמוד בישיבה כאילו לא אירע דבר?
החלטתי להתייעץ עם ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א ולשאול את עצתו. באותם ימים ראש הישיבה היה בחוץ לארץ ולאחר מאמצים רבים הצלחתי לשוחח איתו בטלפון, הסברתי לו בקצרה את העובדות והיכן הדברים עומדים ושאלתי את פיו מה אני כראש הישיבה צריך לעשות.
רבי משה הלל שמע את הדברים ומיד אמר לי כך: דבר ראשון, את הנער הנפגע תקרב ותניח לו להמשיך ללמוד בישיבה ללא תנאי, הרי מדובר על העתיד שלו, אם לא יהיה בישיבה קרוב לודאי שיגדל ללא חינוך דתי, לכן רק תאמר לו שאתה סומך עליו שהדברים הללו לא יקרו כלל. ובנוגע לנערים האחרים, עליך ללכת אל ביתם ולשכנע את הוריהם שתעשה הכל כדי שמקרה מצער כזה לא יחזור שוב, תסביר להם שזה בודאי לא סיבה להוציא את בנם מהישיבה בה הוא מתחזק בתורה ובמידות טובות. אולם לביתו של הנער השלישי שכבר החל ללמוד בתיכון חילוני אל תלך, כי עצם זה שהוריו שלחוהו מיד למוסד כזה מוכיח על כך שמעולם לא התכוונו שימשיך ללמוד בישיבה, הם רק חיפשו את התירוץ שיעזוב את העולם התורני. עד כאן דבריו הקדושים.
כמובן שמעתי לעצתו, עוד באותו היום קראתי לנער הנפגע ואמרתי לו שאני סומך עליו שהוא ייטול אחריות על מעשיו וידאג שדברים מעין אלו לא יישנו בעתיד. כמו כן נסעתי לעיר בה מתגוררים הילדים, דפקתי על דלת ביתם וערכתי מסע שכנוע עם ההורים, הסברתי להם את מה שאמר לי ראש הישיבה לומר להם, והם אכן השתכנעו וכבר למחרת שבו אותם שני נערים לחבוש את ספסל הלימודים בישיבה ובמשך השבועיים האחרונים הם לומדים ומתעלים בתורה ויראה כשאר חבריהם.
מעשה זה לימד אותי מוסר השכל בדרכי החינוך, שלעיתים ברגע אחד ניתן לחרוץ גורל של בחור, לחיים של תורה או שמא חלילה לחיי חולין. אילו הייתי מתייאש מאותם נערים, מי יודע להיכן היו מתגלגלים ללא מסגרת חינוכית תורנית. הראיה למרחוק של רבי משה הלל, היא שהצילה אותם מרדת שחת, חס ושלום.