בשמחת תורה היה רבינו מרן הגרי"ג אדלשטיין זיע"א, שרוי בשמחה מיוחדת, ובכל שנה לאחר התפילה היה נושא דברים מעניינו של יום, ולפעמים היה מכין ורושם את הדברים לפני המועד בפתקה בכתב ידו. נתגלגלה לידינו אחת הפתקאות, בה רשם בקצרה את הנקודות ממה שהכין לומר בשמחת תורה תשנ"ט, והרחבנו קצת בביאור הדברים על פי רשימות השומעים.
הנה נוהגים בשמחת תורה שמיד כשמסיימים את התורה, לקרוא מבראשית, והטעם לזה כתב הטור (או"ח סימן תרסט) ורגילין להתחיל מיד בראשית כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרותה עוד, ע"כ. והיינו כדי שלא יקטרג השטן ויאמר ששמחים על שכבר גמרו את התורה ויותר לא ילמדו, לכן מתחילים שוב בבראשית, להראות שאינו כן, ואדרבה אנו ממשיכים בלימוד התורה בלי שום הפסק.
ויש להבין מה אכפת לנו מה יאמר השטן, הרי הקב"ה יודע מחשבות, ולפניו גלוי האמת שאיננו שמחים משום זה, אלא אנו שמחים בתורה, וכי יש לחוש שהשטן ירמה כביכול? הרי אם זה לא אמת, בודאי שאינו יכול לקטרג, ואם האמת הוא כמו שאומר השטן מה יעזור לזה שמתחילים בראשית.
וצריך לומר שיתכן שהאמת כדברי השטן, שכל היום עסוקים בשמחה של תורה, ואף על פי כן 'אינם רוצים לקרותה עוד', כי כך הטבע שבזמן שגומרים את התורה יכול להיות רפיון, וכמו שרואים בסוף הזמן בישיבות בדרך הטבע יש רפיון, ויש יצר הרע של בטלה, ששמחים בגמר הלימוד, כתינוק הבורח מבית הספר.
וכן כתוב כבר בדור המדבר (במדבר י, לג) "ויסעו מהר השם", אומרו חז"ל (שבת קטז, א) שהיה שם פורענות, והיינו כדאיתא במדרש (ילקוט בהעלותך) שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר, ופירש הרמב"ן 'קרא החטא פורענות אף על פי שלא ארע להם ממנו פורענות', והיינו למרות שזו הייתה נסיעה על פי השם, אבל היה חטא בזה ששמחו בפריקת עול תורה.
ולכן אנו מתחילים מיד מבראשית, כדי להשפיע בזה על עצמנו, להתעורר מזה נגד היצר הרע שהוא השטן, ולחזק בנו את הרצון ללימוד התורה ביתר שאת, ובזה יתבטל הקטרוג.
(דרכי החיזוק סוכות תשפ"ד)
בכל שנה בחג הסוכות היה הגה"צ רבי ירחמיאל קראם זצ"ל מספר את אותו המעשה עם המהרי"ל דיסקין
את ההכנות לחג הסוכות היה פותח הגה"צ רבי ירחמיאל קראם זצ"ל ב… מחסן, לא פחות. מחסן בו היו מרוכזים ומקוטלגים עשרות קלסרים עבי כרס על כל חג ומועד. גם לחג הסוכות היו לו קלסרים רבים בהם היה שומר את כל העיתונים והמוספים של חג הסוכות משנים עברו.
כך ולא אחרת הייתה הכנתו לחג, בדברי תורה הקשורים לחג לבירורי הלכה ששמע ובירר בימי חייו, כי זו הייתה משאת נפשו. 'לא ניתנו ימים טובים לישראל אלא כדי שיעסקו בהם בתורה'.
ההכנה המרכזית שלו לחג הייתה ל'שמחת יום טוב' היינו לדברי תורה השייכים למועד. לא פעם הוא הסביר כי זו המשמעות של 'והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך', היינו מלשון נישואין וקשר. האדם צריך להתקשר לחג בקשר אמיץ וזאת על ידי לימוד והתעסקות בענייני החג.
אי אפשר לשכוח את מראה ר' ירחמיאל בחג הסוכות, עד שיש אומרים, ובצדק רב, שזה היה 'החג שלו'. הוא היה יושב בסוכה, כאשר כל השולחן שמולו מלא בספרים, בחוברות, ובמוספים השונים המכילים דברי תורה ומחשבה מזן אל זן בענייני החג. 'אם אין הכרח לצאת, לא יוצאים מהסוכה', היה אומר ועושה.
בכל שנה בחג הסוכות היה מספר את אותו המעשה עם המהרי"ל דיסקין זללה"ה:
המהרי"ל דיסקין היה מקיים בביתו בחג הסוכות לאחר תפילת ערבית 'זכר לשמחת בית השואבה'. בשנה אחת אמר לכולם: 'הבה נרקוד ביתר שאת, מי יודע אם נזכה בשנה הבאה'. השומעים שמעו ונבהלו, למה רומז רבם? אולי בשנה הבאה הוא כבר לא יהיה חלילה בין החיים. אזרו אומץ ושאלוהו: 'למה התכוון רבינו'?
פתח להם המהרי"ל דיסקין את הרמב"ם בהלכות לולב (פ"ח הי"ד) והקריא את הכתוב: 'מצוה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה, הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע'.
'מעתה', סיים המהרי"ל דיסקין את דבריו, 'מאמינים בני מאמינים אנו שבשנה הבאה יבנה בית המקדש, או אז אנו לא נוכל לרקוד, אלא רק להסתכל על גדולי חכמי ישראל הרוקדים. אם כן מן הראוי שננצל עכשיו את האפשרות לרקוד בשמחת בית השואבה'.
(מתוך הספר ירחמיאל)