השיחה הזו עם אב"ד טורקא, הרה"ג רבי ישראל אפרים פישל ויינברגר שליט"א, מרביץ תורה חשוב בעיה"ק ירושלים, לא באה לו בקלות. מדובר במסע מטלטל ורווי מעיינות גועשים, נוקבי תהומות, אל עומק חייו הפרטיים. כל הנכונות שלו לחלוק עם הציבור את התקופה הזו שעבר, היא למטרה אחת: לחזק עוד כמה יהודים שיוכלו לשאוב מכאן חיזוק בכוחה הנשגב של תפילה, יחד עם ביטחון ושמחה בכל מצב שהם עוברים.
הרה"ג רבי פישל ויינברגר שליט"א, המשמש כיום משפיע לעשרות בחורים ואברכים בדרשותיו החמימות ובשיחותיו הלוהטות, הקים את ביתו בשעה טובה ומוצלחת לפני כמעט 36 שנים, בז' בחשוון תשמ"ט. יהודים אחרים בגילו כבר משתתפים בשמחות הבר-מצוה של נכדיהם היקרים, אבל הוא, אחרי עשרות שנים של ציפייה ארוכה-ארוכה, ציפייה כואבת ומייסרת, חבק בזרועותיו את בנו בכורו יצחק אייזיק אלתר' נ"י, רק לפני כשנה ומחצה, בחודש טבת תשפ"ג.
לפנינו הסיפור הנפלא מעטו של הסופר הרב יוסף מאיר האס כפי שהובא בגיליון 'המבשר' לקראת ראש השנה תשפ"ה. תשו"ח למערכת על טובת העין לזיכוי הרבים.
מסיפור זה נלמד על התפילות הרותחות ששפכו הוא ורעייתו משך 34 שנים לזכות להיפקד בזרע של קיימא, על האמונה בלב שלם בכוחה של התפילה שאכן תנענע פעם אחר פעם את כסא הכבוד עד הגעת הישועה המיוחלת, וכמובן גם על הקשיים והניסיונות שהיו על אם הדרך.
מצפים תמיד לישועה
"נולדתי וגדלתי בבית חשוב מאד" – פותח רבי פישל את שיחתו הנאמרת בטוב טעם ודעת. "אבי הרה"צ רבי יצחק אייזיק אלתר ויינברגר זצ"ל אב"ד טורקא, היה יהודי יקר וחם, בעל אמונה איתנה. לצערי לא זכיתי להכירו די, כי כאשר הייתי ילד רך בן שש, הוא נפטר.
"לפני המלחמה הוא היה רב בטורקא שבפולין, שהייתה עיר מלאה חכמים וסופרים. הוא הקים בה מוסדות חינוך לרוב, אולם לאחר מלחמה הוא נותר בודד. אשתו, חמשת ילדיו וכל תושבי עירו נספו על קידוש ה'. זמן קצר לאחר המלחמה הוא הקים את ביתו מחדש באמריקה עם אמי ע"ה, וזכו להקים דור מפואר של תלמידי חכמים".
מה תוכלו לתאר לנו מהשנים הראשונות אחרי החתונה כאברך טרי?
רבי פישל מחייך: "היה נראה בתחילה שהכל הולך 'לפי הספר'. הייתי הצעיר מתוך תשעה אחים ואחיות, והתחלתי את החיים כמוהם. מיד לאחר החתונה נכנסתי לכולל. עברו שנתיים וחבריי שנישאו לפניי ואחריי הפכו להיות אבות לילד או לשניים, אבל אני מצאתי את עצמי ממתין ליום שבו גם אני אבשר על 'מזל טוב' שמח ומשמח.
"בינתיים התחלתי להבין שאני נמצא בתקופת המתנה, ולמרות שאז לא היו אמצעי עזרה רבים (בתחילת שנות ה-תש"נ), הקב"ה הוביל אותי לאנשים הנכונים, כמו למשל חברי מילדות הרב שאול רוזן שליט"א, מנהל הארגון החשוב 'עי-טיים'. אך השנים תכפו והלכו, והילד המיוחל לא נולד, למרבה הכאב והצער".
קרן האור הראשונה נולדה בליבו של הרב ויינברגר שליט"א כאשר התגורר תקופה בלונדון, כחמש שנים לאחר נישואיו. הוא הגיע לביקור באנטוורפן שבבלגיה, בהיכלו של כ"ק מרן אדמו"ר רבי יענקל'ה מפשעווארסק זי"ע, שכבר היה בסוף ימיו, שרוי בחולשה עצומה ולא תמיד יכלו להיכנס אליו, אך התקווה לזכות לברכת צדיק פיעמה בו בעוז.
"ביום חמישי הפלגנו בספינה לאנטוורפן. כשהגענו לשם נעמדנו בתור להיכנס אל הרבי ר' יענקל'ה, שם שמענו שהרבי מכונס בתוך עצמו ולא מגיב. חשתי אכזבה, אבל למעשה כשהגיע תורי והגבאי הכריז שעומד כאן אברך המצפה לילדים, החל הרבי ר' יענק'לה לפתע לפזם את הניגון הידוע שהלחין הגה"ק רבי מאיר שפירא זצוק"ל על המילים 'זרעא חיא וקימא'. הרבי רק שר את הניגון עצמו, בלי המילים, אבל בשבילי זה כבר היה מספיק. התחזקתי מזה מאוד, וזה המשיך להחזיק אותי גם לאחר שעברו עוד שנים רבות של המתנה".
רבי פישל שב בינתיים לארה"ב, בה התגורר חמש עשרה שנים נוספות. "דרשנו ברופאים, כאשר לנגד עיניי עומד יסוד חזק ששמעתי ממרן המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א שנים רבות קודם לכן, אשר אמר לי כלל ברור: תלך רק לרופא שהוא אדם עדין! אם הוא בעל גאווה, עזוב אותו!"
הרב ויינברגר מגלה את סגור ליבו: "כשאני שב לאותן שנים, אני נזכר שזה לא היה קל. לא היה קל בכלל. זו הייתה תקופה ארוכה מאוד של ימים כואבים ולילות מיוסרים. פעם התבטא מישהו שהוא לא ישן בלילה כי ילדיו לא מניחים לו להירדם, השיב לו חברו: ואני לא ישן בלילה בגלל הילדים שאין לי…
"אני אישית לא סבלתי מנדודי שינה רבים, ובדרך כלל, מיד כשקראתי קריאת שמע, הייתי נרדם. אבל לפעמים, כשזה כן קרה, זה לא היה פשוט. הייתי זז מצד לצד בלי יכולת לישון. הרגשתי שאני נזרק מבפנים מצד לצד, אלה היו ייסורים קשים ונוראיים, שהקב"ה ישמור ויציל".
באותו רגע הרגשתי שעולמי חרב עלי
בשנת תשע"ב, החליט רבי פישל לעלות ארצה ולגור בארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה. גם כאן בארץ הקודש הוא מוצא שליח טוב, בדמותו של כ"ק אדמו"ר מראדושיץ שליט"א, שבעצמו המתין לילדים שנים רבות, וליווה אותו במסירות.
כשאנו שואלים אותו: מה הביא אתכם לגור בארץ ישראל? משיב רבי פישל: "ארץ ישראל הייתה לנו תמיד מקור חזק של חיזוק ואהבנו מאוד לבוא לכאן. היינו מגיעים לכאן רבות, פעמיים-שלוש בשנה. בעיקר היו הביקורים כאן בחגים, וזה תרם לנו מאוד. לחגים כאן היה טעם מיוחד.
"ההחלטה לבוא לגור כאן הייתה מתוך הרגשה שאם כאן נעשה את ההשתדלות לזכות לילדים, זה יבוא לנו בצורה קלה ונינוחה יותר. למען האמת, המחשבה לעלות לארץ כבר עלתה שנים רבות קודם לכן, אלא שהחלטנו להישאר בארה"ב כדי שאוכל לסייע לאמי ע"ה, שהתבגרה והייתה זקוקה לעזרה".
מה אתם יכולים לספר על ברכות שקיבלתם אצל צדיקים במשך השנים?
"קיימתי הרבה בנפשי את מאמר חז"ל 'ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים'", מגלה לנו רבי פישל בהתרגשות. "הייתי אצל צדיקים רבים ובמרכזם אצל רבותיי, מרנן האדמו"רים לבית באבוב זי"ע וזכיתי מהם לגילויים נפלאים".
על אחד מביקוריו אצל גדולי ישראל, הוא מספר כדי להעביר את המסר הנוקב שבו: "לפני שנים רבות הגעתי אל הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א, שבירך אותי ואף אמר לי בבירור שעוד יהיו לי ילדים. כשיצאתי משם הרגשתי שילדיי כבר ממש נמצאים כאן. למעשה עברו מאז שנים רבות ועדיין לא נושעתי, על כן נכנסתי אליו שוב, ואז הנוסח שלו היה אחר לגמרי. הוא אמר לי שאצדיק עלי את הדין!
"באותו רגע הרגשתי שעולמי חרב עלי. ההרגשה הייתה איומה ונוראה שאי אפשר לתאר אותה במילים. אבל דווקא בעקבות המשפט שלו, התחלתי בעבודה פנימית ליישם את דבריו, לקבל על עצמי את הגזרה הזו שבאה מן השמים ולהרגיש שאם זה רצון ה', אז אני מקבל עלי את הכל באהבה.
"במבט לאחור אוכל לגלות לכם, כי ה'עבודה' הזו הועילה לי מאד, עד שכעבור חודשים ספורים הצלחתי לחזור לעצמי ולהמשיך להתפלל הלאה ולבקש מהשי"ת שוב ושוב. בפעם הבאה שנכנסתי אל הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א, כמה שנים לאחר מכן, הוא בירך אותי שוב בחמימות וכמדומני שאפילו אמר לי שאזמין אותו לברית. מי יודע? אולי דווקא בעקבות שקיבלתי גזרת שמים באהבה פעלתי ישועה…
"באחת הפעמים שהייתי אצל מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, הוא הביט בי ואמר: 'יונגערמאן, איר זאלט אייך ניט מייאש זיין!' (אברך, שלא תתייאש!). כשיצאתי משם, רץ אחרי יהודי מבוגר, הרב משה סמוטני, מאנשי הבית הקרובים של מרן הגר"ח ואמר לי: 'אינני מכיר אותך, אבל שתדע שמילים כאלה מרבי חיים, מעולם לא שמעתי. אני אומר לך: אל תתייאש!'…"
שופכים לב כמים
תקופת החגים של חודש תשרי היא התקופה הקשה ביותר לאותם חשוכי בנים ל"ע. כשבכל הבתים של כלל ישראל יושבים הבנים כשתילי זיתים סביב לשולחן הערוך, עוברים עליהם המועדים והרגלים בלב כבד מלא יגון ואנחה, ד' ירחם עליהם במהרה. ביקשנו אפוא מרבי פישל לשתף אותנו: כיצד עברו החגים בביתכם משך כל-כך הרבה שנים?
רבי פישל: "זה לא היה קל בכלל! כמה פעמים הייתי עומד בערב החגים בחוסר אונים, כאשר אינני יודע כיצד אצלח את חודש תשרי. כבר רציתי לראות את עצמי בקידוש של 'חתן בראשית'. הייתי חושב לעצמי: רבונו של עולם, אולי אתה מביא עלינו כבר את חודש חשון?! לא יכולתי לראות את עצמי עובר פסח או סוכות במצב הזה. כל שנה בראש השנה, הייתי עומד בפחד: רבונו של עולם, מה יהיה השנה? האם השנה כבר אוושע או ח"ו עדיין לא?
"הקב"ה עזר לנו והחגים באו והלכו, והיה די טוב ונעים. זה לא היה נורא כל-כך כמו שחשבתי. בפרט בימים הנוראים, כאשר ב"ה מצאתי סיפוק ומתיקות בתפילות המיוחדות של ראש השנה ויום הכיפורים, בהם אפשר לשפוך בקלות את הלב לפני השי"ת ולמצוא בתוך המילים של התפילה את הנקודות הרגישות שכל-כך ישבו והעיקו לי על לוח הלב המצפה לישועה.
"מלבד זאת, בטבעי אני אדם רגוע ומרוצה ב"ה. אני מודה שלא תמיד זה הגיע בקלות, וכי יכול אני לומר שתמיד הייתי שמח ומרוצה? בוודאי שלא! אבל הטבע השמח שהקב"ה העניק לי במתנה, בוודאי שהוסיף לי כדי שאוכל להחזיק מעמד בשבתות ובחגים, עד כמה שהדבר היה אפשרי".
מה עושים עם המחשבה המייסרת הזו: למה דווקא לי? למה דווקא אני נבחרתי לעמוד בניסיון הזה?
"אחד מהניסיונות הגדולים שלי היתה המחשבה שאולי חלילה הקב"ה עזב אותי ונטש אותי. כנגד מחשבה זו, הייתי תמיד חוזר ללא הרף: 'אני מאמין שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עושה ועושה ויעשה לכל המעשים'. נכון שאיננו מבינים כלום, אבל מאמינים אנו בלב שלם שהכל נעשה על ידו בחשבון מדויק.
"כל-כך הרבה חזרתי על המילים הללו, עד שהם נכנסו בי לעומק. הנשמה שלי שמעה את זה כל-כך הרבה, עד שזה הפך להיות חלק ממני. חייתי עם זה יומם ולילה, עד שאני יכול לומר בבירור כי בלי ה'אני מאמין' הזה, לא הייתי יכול להחזיק מעמד שנים רבות כל-כך.
"ובכלל, בכל רגע קשה הייתי מביט על פסוק או על מאמר חז"ל ומוציא מהם נקודה באמונה וביטחון, וחזרתי על כך שוב ושוב. שבועות וחודשים הייתי הולך ברחוב וחוזר על הרעיון הזה. כשחוזרים על זה כל-כך הרבה פעמים, זה חודר לנשמה וללב".
יתירה מכך, מוסיף רבי פישל גילוי נאות על התקופה הקשה שעברה עליו: "קיבלתי ב"ה מתנה מיוחדת מהקב"ה: לפרגן מכל הלב! כל אחיי ואחיותיי הקימו ב"ה משפחות יפות, עם ילדים שהם כבר חיתנו, וגם להם כבר יש ילדים לרוב בלי עין הרע כן ירבו. הלכתי לכל השמחות הללו ומעולם לא הרגשתי שמישהו לוקח ממני משהו.
"גם החברים ידעו שאפשר לבוא בלב שלם ולבשר לי על שמחה בביתם. הייתי מאחל להם איחולים מעומק ליבי. זה לא היה מן השפה ולחוץ, כי אני באמת שמח בשמחתו של השני. אני יודע שאצל אחרים זה הולך קשה יותר, ואני לא לוקח קרדיט על זה שאצלי זה אחרת. בסך הכול אני יהודי פשוט, אלא שאני נותן שבח והודיה לה' יתברך שאת הניסיון הזה הוא לא הביא לי".
השתדלו והרבו תחינה
מה אפשר לומר למי שכן מתמודד עם הקושי הזה, בפרט כשהמשפחה מתאספת בחגים ובשמחות, והשאלה שמיד עולה היא: מדוע לו יש ולי אין?
"שולפים מהארון מסכת יומא דף ל"ח וקוראים את מאמר חז"ל: 'אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו' – אף אחד לא לקח ממני את ילדיי ואני לא יכול ליטול מאחרים את ילדיו. לכל אחד יש את החבילה שלו ומה שנגזר עליו, ולזולתו אין כל קשר לזה. הייתי שב וחוזר על המילים הללו עד שכאמור הרגשתי שהם חלק ממני. אצלי בנשמה.
"חז"ל אומרים 'למה היו אימותינו עקרות, שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים', הקב"ה מביא עלינו ניסיונות כי הוא רוצה שנתקרב אליו ולא חלילה להיפך. רק מחשבה שמביאה לטוב היא מחשבה נכונה. כל מחשבה ששוברת ומביאה עימה מחשבות זרות – לא מובילה את האדם בדרך הישרה".
רבי פישל ממשיך ואומר: "מה שכן אפשר לעשות כשכואב והלב נשרף מבפנים, הוא לגולל את הכאב לפני אבא שבשמים. לדבר אתו בשפת האם שלנו: אבא שבשמים, אני הולך להיפגש עם כל המשפחה בחג וזה כואב לי מאד. אם מדברים כך אל הקב"ה, נוכחים לראות שאחרי זה מרגישים הקלה.
"ואם הקושי מגיע מצד עקרת הבית, אז העבודה של האברך היא אחרת. תחילה, יש להאזין לה, להקשיב לכאבה ולא לתת לה מוסר או עצות. היא צריכה בעיקר שיקשיבו לה ויתנו לה את ההרגשה שמותר לה לכאוב. אם היא תרצה דווקא עצה – היא כבר תמצא דרך לבקש את זה".
כשזוג חשוך ילדים (בינתיים…) רוצה לחיות כרגיל – מה הכי חשוב לעשות?
"לנהל סדר יום רגיל ותקין! זו נקודה קריטית. כן! ללכת לכולל, ללכת לעבודה. להמשיך הלאה. ח"ו לא להיתקע בבית. זה פיקוח נפש ממש. אם מתחילים להיכנע – ה' ישמור מהעתיד. כשזוכרים את ההשלכות – קל יותר ליישם. נכון, לפעמים זה קשה, לא רוצים לפגוש נפש חיה. הכי קל להישאר ולהסתגר בבית, אבל אם יזכרו שזה עלול לגרור לתוצאות קשות, יחשבו פעם נוספת.
"אני מדבר מניסיון אישי שלי. כמה פעמים התמודדתי והרגשתי שאינני יכול להמשיך, הרגשתי שהלימוד לא הולך. כשישבתי לבד, יכולתי לשבת דומם, ראשי לא היה עלי. אינני מאחל לאיש בעולם ניסיון שכזה, אבל אם הלכתי לבית המדרש ולמדתי עם חברותא – הכל היה אחרת. אינני אומר שזה קל, אני יודע שיכול להיות קשה מאד, אבל הדרך השנייה קשה עוד יותר".
שפכי כמים ליבך
נשוב ברשותכם לנושא המרכזי של המוסף החגיגי שלנו לכבוד ראש השנה: כיצד ניתן להתפלל ביישוב הדעת כשהצער והכאב כה גדולים והריכוז מכאן והלאה?
רבי פישל: "השאלה שלך נוגעת בעניין פירוש המילות, אבל אל תשכח שיש חלק נוסף וחשוב בתפילה. החלק של 'שפכי כמים ליבך נוכח פני השם', וכפי שהרמב"ן אומר שעיקר התפילה הוא בעת צרה. לכן זה לא רק הוצאת המילים מהפה, זו ההשתפכות לפני אבא שבשמים על מה שעובר עלינו, כמו שמספרים לחבר על צרה אישית. באופן שכזה, כביכול מעבירים את הקושי לקב"ה, שהוא יטפל בזה. אוי, כמה קרבת אלוקים מרגישים באופן שכזה!
"בשנים האחרונות ממש של תקופת הציפייה, הגעתי לליזענסק. זה היה באמצע הלילה, איש לא היה בציון המצוינת של הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע, והתחלתי לומר תהילים. לאחר רגעים אחדים הרגשתי שהלב שלי נפתח כמו שלא נפתח מעולם, עיניי החלו להזיל נהרות של דמעות, הנחתי את התהילימ'ל בצד והתחלתי לדבר אל הקב"ה ולבכות אליו למעלה משעתיים!
"האמת היא, שאינני זוכר עוד פעם הרגשה כמו שהרגשתי אז. זו הייתה הרגשה עילאית של קרבת אלוקים, והרגשתי שהתפילה הזו בקעה רקיעים. לא היו כאן מילים ולא פירוש המילים. הייתה כאן השתפכות הנפש, כדבר איש אל רעהו".
עד כמה החלק של התפילה החזיק אתכם לאורך התקופה המייסרת והנוראה הזו?
"תמיד אהבתי להתפלל ולדבר עם הקב"ה", מספר לנו רבי פישל בגילוי לב נרגש. "אפילו עוד בימי הבחרות התחברתי מאד לעבודת התפילה ולמדתי היטב את פירוש המילות, כדי להתחבר יותר ויותר לעבודת התפילה. בהמשך, אחרי שזכיתי להתקרב אצל מרן המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א, הלכתי להתפלל אצלו בימות החול תפילת שחרית תקופה ארוכה, ומי שזכה פעם להיות אצל המשגיח שליט"א בתפילותיו, יודע במה דברים אמורים.
"הנעימות והמתיקות במחיצתו של מרן המשגיח שליט"א עולות על גדות הלב ומשתפכות החוצה בדביקות עילאית ובכוונה רבה. ישנם קטעים מיוחדים במהלך התפילה המלווים בנעימת שירה וזמרה, לחני קודש שנוצרו במעמקי לבו של המשגיח, המבעבע באהבת ויראת השי"ת בדרגה נשגבה מאד. כך נסחפתי גם אני יחד עם עבודת התפילה בבית מדרשו של המשגיח, לשפוך שיח אמיתי לפני שומע תפילה ומלך מתרצה בדמעות.
"מרן המשגיח שליט"א גם היה בין אלו שחיזקו אותי רבות באותם ימים. היה זה בסביבות שנת תשנ"ז, 8 שנים אחרי החתונה ועדיין לא נושענו. זוהי תקופה די ארוכה בשביל להצטרך לקבל חיזוק ועידוד יחד עם תמיכה וליווי ברגעים הקשים, ותהילה לא'ל זכיתי שמרן המשגיח שליט"א היה אתי תמיד באותם רגעים והרעיף עלי טללי תחייה מאוצרו הטוב ומליבו הרחום".
רבי פישל מוסיף ומספר: "באותם ימים הייתי לומד הרבה בספרים 'יסוד ושורש העבודה' או 'קב הישר', המביאים גדולות ונצורות על כוחה של התפילה להושיע את האדם מכל צרותיו, וכן על גודל המעלה והסגולה של אמירת 'אמן יהא שמיה רבה' בכוונה, זאת כדי להתחזק ולהתעודד כי קרובה ישועתי לבוא בע"ה.
"בנוסף לכך, בתקופה בה התגוררתי בארה"ב משך שנים רבות, קבעתי את מקום תפילתי גם בבית מדרשו של מרן המשגיח הגה"צ רבי משה וואלפסון זצ"ל אב"ד קהילת 'אמונת ישראל', אשר גם שם משקיעים כוחות מרובים בעבודת התפילה באיטיות ובמתינות אין קץ.
"עד כדי כך, שאפילו כיום אינני מסוגל להתפלל במהירות כפי הנהוג בשטיבלאך רבים… כנראה שאכן הרגל נעשה טבע ובעקבות כך איבדתי את הטעם להתפלל במהירות ובחופזה".
אני יהודי פשוט שהתנסה בניסיון
אין ספק כי אנשים רבים שיקראו את דבריכם המובאים כאן, יקבלו חיזוק גדול בעבודת התפילה ובעיקר להאמין בכוחה של התפילה; איזה מסר תוכלו להעביר כאן על גבי במה מכובדת זו אל אלפי הקוראים המבקשים לזכות לקרבת אלוקים בפתחה של השנה החדשה הבעל"ט, בסימן של תחל שנה וברכותיה?
רבי פישל, כדרכו האופיינית, מצטנע ואומר לנו: "בתוך עמי אנוכי יושבת! אני יהודי פשוט שהתנסה בניסיון וניסה לחזק את עצמו בהלך מחשבה זה וברעיון זה שגם קניתי מאחרים, כל אחד יכול לנסות את זה וייווכח לראות שמדובר בדברים פשוטים ובסיסיים המיועדים לכל יהודי באשר הוא שם, והלוואי שימלא ה' כל משאלות ליבנו לטובה.
"לגבי בקשתכם לחזק את הציבור, אוכל להתנסח כך: משמעותה של התפילה האמיתית היא לדבר עם הקב"ה בשפה שלנו, כבן המתחטא לפני אביו אוהבו. לכן, מה טוב ומה נעים להיכנס לתוך המילים של התפילה, בחינת 'בא אל התיבה', להתחבר אל המילים ולדבר דרכן עם אבינו שבשמים, על ידי שחוזרים על המילה הזו שוב ושוב עד שמתחילים להרגיש את הטעם המיוחד הטמון בה".
נוכל לקבל דוגמאות בבקשה?
"אותי תפסו במיוחד המילים בפסוקי דזמרה "לבני ישראל עם קרובו", כשהייתי פעמים רבות מתעכב בהן דקות ארוכות ומתחזק גם במצב הקשה שלי, שאחרי הכל אנחנו קרובים של השי"ת והוא בוודאי יושיע אותנו בבוא העת. לפעמים הייתי מהרהר רבות במילים אלו ומחבר אותן אל הפסוק בפרשת דברים "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו", כדי להוסיף חיזוק על חיזוק ולהרגיש באמת את קרבת הקב"ה אלינו בכל מצב שהוא, קשה כקל.
"כך גם במילים "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש" – הייתי נכנס לתוך המילים ועמקות המשמעות הטמונה בהן, להבין ולהשכיל עד כמה הקב"ה גדול וגיבור ומתנשא בכל דבר שבעולם, "בידך לגדל ולחזק לכל", ובהמשך "ואתה מחיה את כולם", כי רק הקב"ה יכול להושיע אותנו מעמק בור ודות בהיותו מנהיג את עולמו בחן ובחסד וברחמים.
"כן הלאה גם ב'עזרת אבותינו', שם יש כמה וכמה פסקאות המלמדות אותנו על כוחו של הקב"ה, שהוא "מגביה שפלים עדי מרום", "ועונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו".
בהחלט היו לי ימים קשים
דבריכם מחזקים מאד ונוגעים לליבו של כל יהודי, רק נשאל בזהירות האם אפשרי להתפלל בכזו כוונה ודביקות בכל יום תמיד?
"בוודאי שלא!", משיב רבי פישל בכנות. "בהחלט היו לי ימים קשים שהלב בכלל לא היה אתי בשעת התפילה, אבל דווקא בימים שהלב היה פתוח ומשתוקק להתפלל ולהשתפך בתחינה לפני השי"ת, הייתי עושה תפילתי קבע ומתחנן מעומק הלב להיוושע. אני זוכר אפילו פעם שהייתי ברגעים מאד קשים, עד שלא הייתי מסוגל לפתוח את הפה ולהתפלל. או-אז התחלתי לדבר עם השי"ת באידיש, כפי שאומרים 'מיט די מאמע לשון', עד שהרגשתי הקלה פורתא והתחלתי להתפלל".
חשוב לו לרבי פישל לעורר את הציבור בנקודה חשובה, אשר לדעתו רבים וטובים נופלים בה:
"לפעמים נמצא אדם במצב קשה והוא מבקש להתפלל להשי"ת, אבל דווקא באותו רגע חולפת בראשו מחשבה שאינה טהורה: 'הרי עד עכשיו לא השקעתי בתפילה רצינית, איך אני יכול עכשיו לבוא ולבקש מהקב"ה שיושיע אותי?'… והנה, בנוהג שבעולם אכן יש מציאות כזו, שאם יבוא אדם לחברו בפתע פתאום ויבקש ממנו 5000 ₪ כי הוא נקלע לצרה, ישיב לו חברו: עכשיו אתה מגיע? רק כשאתה צריך אותי, הינך נזכר בי?… אבל לגבי הקב"ה, אבינו אב הרחמן, אין הדבר כך.
"כפי שהזכרתי לעיל, גדולי הראשונים סוברים שעיקרה של תפילה היא דווקא בעת צרה, כאשר על פי דבריהם יכול אדם להתפלל ג' תפילות ביום עם הציבור, אבל אם בעת צרה הוא לא יעמוד ויתפלל, הוא לא יצא ידי חובת מצוות תפילה מדאורייתא. לכן, ברור כשמש בלי שום ספק, שאין מקום ומציאות למחשבה פסולה כזו, כי דווקא בהיותו בשעת צרה ומצוקה, מצפה הקב"ה ממנו שיעמוד ויתפלל לפניו בכוונה ובהתעוררות.
"יתירה מכך, אדם שחושב כך בשעת התפילה בהיותו במצוקה ובסכנה ח"ו, הרי הוא מזלזל בעצמו בכוחה של התפילה. נצייר לעצמנו מקרה בו אדם זקוק לישועה בדחיפות והוא ממהר לתפוס ספר תהלים ושופך את ליבו להשי"ת, אבל באותם רגעים הוא מהרהר לעצמו שממילא התפילה לא תעזור, מכל סיבה שהיא המביאה אותו לא להאמין בעצמו ובכוח תפילתו עכשיו.
"יהודים יקרים", קורא רבי פישל מנהמת ליבו, "מדובר בטעות גדולה ויסודית! כל אחד מאיתנו חייב וצריך להאמין בכוחה של התפילה, לדעת ולהבין שהוא יהודי יקר ובן מלך להקב"ה, והקב"ה רוצה לשמוע אותו דווקא עכשיו בשעת צרתו, בלי שום חשבונות קודמים היכן היה עד עכשיו. אכן, בוודאי היה הקב"ה שמח ומאושר אם יהודי זה היה פונה אליו תמול שלשום, אבל עכשיו כשהוא נתון בצרה ובמצוקה, מאזין הקב"ה לקול שוועתו באמת ובתמים.
"שוב נחזור ברשותכם להתחברות המתבקשת לפירוש המילות, כי רק כך אפשר להאמין ולהכיר בכוח התפילה. אם ניקח לדוגמה את המילים 'כי רוצה ה' בעמו', הרי אפשר להתעמק בהן שוב ושוב עד שנבוא לידי הכרה אמיתית שהקב"ה רוצה אותנו וחפץ בטובתנו בכל מצב שהוא, כי רק הקב"ה יודע באמת את כוחו של האיש היהודי ועד כמה סגולית היא נעימותו לאין ערוך של כל אחד ואחד מאיתנו שזוכה להיות בן מלך, אבל הבעיה העיקרית היא שאנחנו לא יודעים להכיר את רום ערכנו ולכן המוח מלא מחשבות שמביאות את האדם לא להכיר בכוחו ובגבורתו לנענע את כל העולמות על ידי תפילתו האמיתית".
רבי פישל מוסיף עצה טובה: "אנחנו עכשיו בערב ראש השנה ובפתח ימי הרחמים והרצון, בהם אנו עומדים ומתפללים שעות ארוכות להשי"ת שיחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. הייתי מציע לכל אחד להתיישב עם עצמו קצת, לפתוח את מחזור התפילה וללמוד את פירוש המילות של התפילה, כי הפעולה הזו מחברת את האדם אל התפילה וכך התפילות הארוכות הופכות להיות תענוג רוחני ועילאי שאין כמותו.
"לא פעם אפשר לראות אנשים רוטנים על אריכות התפילה וסלסולי הש"ץ, וברור שאילו הם היו יודעים את פירוש המילות היטב, היו מוכנים להישאר בבית המדרש עוד כמה שעות ולהתענג על השי"ת".
כל השומע יצחק לי
נסיים ברשותכם את השיחה עם התקופה הנוכחית, אחרי שזכיתם להיפקד בדבר ישועה ורחמים, מה יש לכם לספר על כך?
רבי פישל: "אנשים רבים מתמודדים למרבה הצער עם קשיים ומחכים לישועות, ובמידה מסוימת הם מתמלאים בכוחות מחודשים שיש להם עוד תקווה כשהם רואים יהודי נושע לאחר שנים רבות כל-כך של ציפייה. טוב להם להיווכח במו עיניהם שאפשר לחיות עם ניסיון קשה למעלה משלושים שנה ולא להתמוטט.
"אני שומע על אין ספור יהודים ששאבו חיזוק משמחה זו. ולא דווקא בעניין של ציפייה לבנים. אנשים שאבו חיזוק גם בעניינים שונים כמו שידוכים, פרנסה, מציאת דירה וכדומה. אני שומע רבות על כאלה שהישועה שלי הפיחה בהם כוחות להתחיל מחדש, וההתעוררות שלהם לאמונה וביטחון – הביאה להם את הישועה.
"אוכל לספר לכם, שהגיע אלי לפני תקופה יהודי שבור כולו, וסיפר לי על כמה מילדיו הנמצאים זה מכבר בגיל השידוכים ושום דבר לא זז. הקב"ה האיר את עיניי וביקשתי ממנו לומר יחד אתי את ה'אני מאמין' הראשון. עצמנו שנינו את העיניים ואמרנו מילה במילה, ביישוב הדעת: 'אני מאמין שהבורא יתברך שמו בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים'.
"שלושה שבועות לאחר-מכן הוא צלצל: 'ב"ה בני התארס וזכה לשידוך של לכתחילה שבלכתחילה'… חודש אחר-כך הוא התקשר בקול נשנק ובישר לי על הבן השני שהתארס… הוא עדיין מצפה לישועה על שאר הילדים ובנושאים אחרים, אבל המציאות מוכיחה שהאמונה הפשוטה משפיעה אוטומטית על האדם ומביאה את חיזוק כוחו הגשמי וריפוי נשמתו הרוחנית".
לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו לאלתר לחיים טובים ולשלום!
לא לידי ניסיון: הרעיון המחזק הנפלא שהתקבל על ידי כ"ק מרן אדמו"ר מפוריסוב זצוק"ל
במהלך השיחה הפנינו את השאלה הבאה אל הרה"ג ר' פישל ויינברגר שליט"א:
במבט לאחור, אחרי שזכיתם להיוושע בחסדי שמים גלויים ומרובים למעלה מדרך הטבע, אולי תגלו לנו מהיכן שאבתם חיזוק ברגעים הקשים ביותר שעברו עליכם לאורך התקופה?
רבי פישל: "תמיד הייתי יושב עם אברכים שהמתינו גם הם להיפקד בפרי בטן, יחד ניסינו להתחזק על ידי מעבר ועמידה בניסיון יחד זה עם זה, כי המציאות מוכיחה שאם אדם נמצא בצרה מסוימת והוא פוגש אח לצרתו שמתמודד גם הוא עם אותו משבר, הוא מעביר יחד אתו החוויות הקשות ומנסה להתמודד עם המשפט המוכר 'צרת רבים חצי נחמה'.
"חיזוק גדול שאבתי רבות במחיצת כ"ק מרן אדמו"ר מפוריסוב זצוק"ל [אשר נסתלק לבית עולמו בחודש האחרון], שהראה לי כבר לפני שנים רבות מה שנכתב בספר הקדוש 'שערי אורה', כי לפני שהאדם יורד לעולם הזה, מראים לו את כל שנות חייו עם כל הקשיים והניסיונות שיעברו עליו. ולא זו בלבד, אלא שהאדם נשאל עוד בהיותו למעלה, האם יסכים לרדת לעולם הזה לנוכח כל מה שראה עכשיו מהעתיד לבוא עליו, כשהכל תלוי ועומד לפי תשובתו באותו רגע. אם הוא משיב בחיוב – הוא יורד לעולם הזה ומתחיל את חייו, ואם הוא משיב בשלילה – הוא נשאר למעלה בהיכל הנשמות.
"למעשה, דברים מפורשים אלו נכתבו גם בפירושו של רבנו בחיי (פ' כי תצא): "כי כל הנבראים כלן נבראו בחפצם ורצונם, והקב"ה הודיעם בראשית הבריאה כל ענייניהם כולם וכל המקרים העתידים לבוא עליהם, וכן הודיעם ימי חייהם ומיתתם היאך תהיה, וכן ענין מזונותם אם בריווח אם בצער, אם על ידי עצמן אם משל אחרים… והכל רצו וקיבלו".
"ממילא, לפי הדברים הברורים האלו, כל הבריאה וכל האנשים שאנו רואים בעולמנו, כולם בלי יוצא מן הכלל נשאלו לפני ירידתם לעולם הזה, האם יסכימו להיוולד ולחיות כאן למרות כל הקשיים והניסיונות שיעברו עליהם במשך ימי חייהם עלי אדמות, אחרת לא היו יורדים למטה".
"רעיון נפלא זה שהראה לי מרן האדמו"ר מפוריסוב זצוק"ל, חיזק אותי עד מאד בכל התקופות הקשות", מסכם רבי פישל את שיחתו היקרה. "הבנתי והפנמתי שאני הוא זה שבחרתי לעצמי את הניסיון הזה, כי אם אני נמצא כאן בעולם הזה, הרי שהסכמתי לרדת לכאן למרות שידעתי שאצטרך להתמודד עם הניסיון הקשה הזה.
"ושוב אדגיש, שלא בכל יום הועיל הרעיון הזה לחזק אותי, כי היו גם היו רגעים קשים מנשוא ששום דבר לא עמד לי לחיזוק, אבל החכמה היתה לשוב ולהתעודד בימים הטובים יותר".
(מתוך המבשר תורני ערב ר"ה תשפ"ה)