'מי כעמך ישראל' – אין כמו עם ישראל, אבל 'אין כאלוקינו אין כאדוננו' – אין כמו אלוקינו!
ביום כפור הקדוש ברוך הוא מוחל כל עוונותינו וכולנו נעשים 'בריה חדשה', נקיים מכל חטא ועוון, כמו שאמרו חז"ל (ילקו"ט תהלים רמז תתנה): 'ועם נברא יהלל י-ה… אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם, ובאים ומתפללים לפניך בראש השנה וביום הכיפורים, ואתה בורא אותם בריה חדשה'.
כלום יכולים אנו להשיג בדעתנו את החסד הגדול והנורא שעשה עמנו בורא עולם, בכך שנתן לנו את יום הכיפורים, יום מחילת עוונות?!
זהו דבר מופלא עד מאוד, שאינו קיים בשום מקום בעולם! אין עוד כזו התייחסות של מלך לנתיניו, ואפילו לא של אבא לילדיו. האוהב הגדול ביותר בעולם לא יעשה מה שהקדוש ברוך הוא עושה עמנו. מחמת אהבתו יתברך כי רבה, זוכים אנו מידי שנה בשנה, ביום הכיפורים, למחילת עוונות.
אכן, 'אין כאלוקינו, אין כאדוננו'.
משל למה הדבר דומה, מעשה באדם, מר שכחוני, שעמד לפני אירוע והיה זקוק להלוואה של עשרת אלפים שקלים. הוא בא למנהל הבנק כשפניו נפולות, וכמין הבעת בקשה ותחינה עליה. בשפל קול ביקש: 'אולי תוכל, אדוני מנהל הבנק, להלוות לי עשרת אלפי שקלים?'.
'וודאי, מה השאלה', נענה המנהל בחיוך רחב. 'אתה יכול לבקש זאת עם ראש מורם! ומה אתה חושב? בשביל מה הוקם הבנק אם לא כדי לעזור לאנשים כמותך? אמור לי לכמה אתה זקוק, תחתים חמשה ערבים על שטר ההלואה ואתן לך בשמחה את הסכום שביקשת'.
רץ מיודענו, החתים חמישה ערבים מקרוביו, וחזר אל מנהל הבנק.
המנהל דאג שההלוואה תאושר מידית. 'הא לך הסכום המבוקש', אמר, 'אולם אל תשכח לשלם את הכל בזמן. אלו אמנם תשלומים קטנים יחסית. אבל יש עליהם ריבית. אם תעמוד בתשלומים ותנהג כפי שאנחה אותך, תוכל לסיים לשלם את ההלוואה ברוגע, ואם אחר כך תזדקק לעוד הלוואה, תוכל לקבלה, כי אראה שאתה אדם אמין ואפשר לסמוך עליך. אם לא – הריבית וההצמדה יאכלו בך, ולא תוכל לצאת מהסבך!'.
מה שכחוני מבטיח להחזיר, מקבל את הכסף ועושה אירוע מפואר. האירוע היפה השכיח ממנו את ההלוואה, ובמשך שנה שלימה שכח מר שכחוני לגמרי מכל הסיפור.
כעבור שנה הוא מקבל טלפון ממנהל הבנק: 'שלום, מר שכחוני, כאן מר זכרוני, מנהל הבנק, אתה זוכר שלקחת הלוואה?'
'אוי, אדוני המנהל', נבהל מר שכחוני, 'אני מבקש סליחה. עכשיו אני נזכר שלויתי ממך עשרת אלפים שקלים. אל דאגה, אחזיר את כל החוב, עד השקל האחרון, פשוט שכחתי'…
'אין בעיה', אומר מנהל הבנק, 'אני רק רוצה שתדע כמה אתה חייב היום'.
'כמה אני חייב?'.
'חמישים אלף שקלים, כולל הריבית וההצמדה, מדד וכל ההוצאות מסביב'…
מר שכחוני כמעט מתעלף. 'אוי ואבוי. אם לא היו לי עשרת אלפים שקלים, מנין יהיו לי חמישים?'.
'אל דאגה. לקחתי מראש בחשבון שאתה מסוגל לשכוח את החוב מרוב טרדות, ועל כן דאגתי שיהיו אנשים אחרים אחרים שישלמו במקומך – ערבים. מיד אורה לפקיד לפנות אל הערבים ולגבות מהם את החוב'.
'לא! לא! רק לערבים אל תפנו! בשום אופן לא. מדובר על אחים וגיסים שלי. אל תעשו לי כאלו דברים!'.
'אתה חושב שאנחנו נפנה? זה בכלל לא לכבודי לפנות. נשלח הוצאה לפועל'.
'לא, זה לא בא בחשבון. יוציאו להם את הרהיטים מהבית? זה לא שייך. אדוני המנהל, אני מבטיח, אני ואשתי נעבוד שמונה עשרה שעות ביממה. לא נאכל כלום חוץ מלחם ומים, לא נקנה בגדים חדשים. נעבוד יומם ולילה עד שנצליח לשלם את כל החוב. רק תסמוך עלינו, ואל תלך לערבים…'
הוא מתחיל לבכות. 'אדוני המנהל, למדתי את הלקח. אני מבטיח לך, אני כל כך מתחרט, אני כל כך לוקח ללב. אני מודה שאני לא הייתי בסדר ומבטיח שיותר לא אעשה זאת…'
וכך הוא ממשיך להשתפך מעומק הלב לפני מנהל הבנק. האם זה יעזור לו? האם מנהל בנק רגיל ישמע לדבריו?
אבל מיודענו המנהל, מר זכרוני, מתרכך: 'טוב, כיון שרואה אני שהינך מתחרט באמת ובתמים, החלטתי להתעלם מכל מה שאירע בשנה הקודמת, כאילו לא היתה, ולהעניק לך הזדמנות חדשה. אני סולח לך על הכל. אין שום ריבית ואין הצמדה, אבל מהיום אתה חייב להבטיח שתעמוד בהנחיות שאתן לך, משום שאם בשנה הבאה שוב תהיה במצב שהנך נמצא בו היום, אשית עליך גם את החובות והריביות מהשנה הקודמת. תיזהר, אפוא, וזכור אל תשכח את מה שסיכמנו היום!'.
שמעתם פעם על מנהלי בנק כאלו?!
מה שכחוני מתרגש: 'המנהל, אתה כזה טוב, כזה מופלא! היכן ישנם עוד אנשים טובי לב כמוך! אני אוכל את עצמי על שציערתי אותך ולא שילמתי לך בזמן. אדוני המנהל, אם הייתי יודע כמה אתה טוב, הייתי רץ על ארבע ומשלם הכל כמו שצריך, רק לא לצער מנהל כמותך. אני אוהב אותך, כואב לי כל כך שציערתי אותך'…
'לצערי' – ממשיך מר שכחוני ואומר בהתרגשות – 'שמעתי כל כך הרבה אנשים המדברים עליך דברים נוראים. הם אינם מתייחסים אליך באופן הראוי. אני חייב ללכת להודיע לכולם מי אתה, שידעו את הטוב שלך ואת העוצמה והחכמה. אני חייב להודיע זאת בכל העולם, שכל יושבי תבל יכירו וידעו מי אתה. כשאנו רואה את גדלותך המופלאה, אני מוכן ללכת באש ובמים למען כבוד שמך הגדול, ולעשות כל מה שבכוחי לעשות כדי לרומם ולפאר את שמך הגדול!'.
והמנהל אומר: 'אתה באמת אוהב אותי? אז החלטתי לוותר לך על כל החוב, ולא זו בלבד אלא שגם אקים לך קרן של עשרת אלפים שקלים בחשבונך, כדי שתוכל להתחיל את השנה הבאה בנחת וברוגע. משום שאם אתה כל כך אוהב אותי, מגיע לך שאף אני אתייחס אליך כאוהב!'.
יש עוד מנהל כזה בעולם?!
רק ה' יתברך קבע לנו שתשובה מאהבה הופכת זדונות לזכויות ומוחקת הכל. הקדוש ברוך הוא מחלן לשבטי ישורון ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה שלא תהיה הצטברות, ויש דעה אחת שהוא עושה זאת אפילו לשאינם שבים.
אין כאלוקינו, אין כאדוננו!
(מתוך הספר 'אריה שאג')