אלעזר גולדברג
עולם התשובה של צעירים הצמאים ומבקשים להתקרב לעולם התורה ושמירת המצוות פורח ומשגשג. אמנם לא קלה הדרך העולה בית א-ל ולשם ליווי והדרכת אותם מבקשים, הוקמו מוסדות רבים בהם פעילים אברכים ורבנים בעלי יוזמה ותושיה רבה. שוחחנו עם אחד מהפעילים החשובים והנמרצים במסגרות הקירוב של "אחינו", הרה"ג רבי ישראל היימן שליט"א ושמענו מפיו דברים נפלאים על חשיבות לימוד הגמרא ואיזה מהפך מתחולל בחיי הלומדים, באישיותם ובכל הווייתם, מה שגורם להם לרצות ללמוד עוד ועוד, מתוך שמחה, סיפוק והנאה.
ראשית, פותח הרב היימן, עלינו לדעת כי לימוד התורה הוא חיוני לעצם קיומנו בעולם. כשם שאדם שקונה מקרר, טרם השימוש בו הוא מתבונן בספר ההדרכה שמלמד על דרכי ההפעלה והבטיחות, כך מי שרוצה לדעת כיצד יש לפעול בעולם הזה, צריך ללמוד בספר ההדרכה של העולם – בתורה שניתנה מסיני, שהרי הקב"ה איסתכל באורייתא וברא עלמא, כלומר, השם יתברך ברא את העולם על פי הכתוב בחכמה האלוקית, היא התורה הקדושה.
אכן רבים הם השואלים, אמנם חשוב מאוד ללמוד בספרי ההלכה כדי לדעת כיצד יש להתנהג בעולם, אך לשם מה יש ללמוד את סוגיות הגמרא שברבים מהמקרים הם אינם נראים רלוונטיים לימינו אלה. מה התועלת בלימוד סוגיית "שור שנגח את הפרה" אם היום רוב בני האדם אינם משתמשים בשור ובפרה והדבר לא מצוי כלל?
שאלה זו נשאלת בכל מיני וריאציות והתשובה עליה היא שאמנם אותם סיטואציות מדוייקות המוזכרות בגמרא אינן נוגעות במישרין לחיינו העכשוויים, אך בודאי יש בהם תועלת על מנת להדריך אותנו גם בימינו. לדוגמה, השאלה שכל אחד שמתחיל לשמור שבת שואל: באיזה אופן ניתן להשתמש עם 'בר מים' בשבת? אין על כך שום אזכור בשולחן ערוך ובשאר ספרי ההלכה היסודיים, מהטעם הפשוט שבזמן חז"ל ובזמן כתיבת ספרי הפוסקים, לא הייתה מציאות כזו. במציאות שהיתה בזמן מעמד הר סיני לא היו בעולם ברי מים על שלל סוגיהם וצבעיהם… אם כך, איך רב בישראל של ימינו יכול לפסוק בשאלות מעין אלו?
התשובה לכך היא שאמנם ידיעת ההלכה חשובה ביותר, בעיקר לרחוקים המתקרבים, כדי לדעת מה מותר ומה אסור לעשות בחיי היום יום. אולם ידיעת הכתוב בספרי ההלכה אינה מספיקה, יש לדעת תחילה את מקורות הדינים והיסודות הכתובות בסוגיות התלמוד. על פי אותן סוגיות, נכתבו ספרי ההלכה וכל פוסק כתב את ההלכה לפי המציאות שהייתה נוהגת בזמנו. כשאדם לומד באופן כזה, הוא מתעלה לפלנטה אחרת, המוח מתחדד והוא חושב בראש אחר ומבין דברים בצורה אחרת, מזוקקת יותר וכך גם מגיעים הסיפוק וההנאה.
מעשה מפורסם אירע לפני שנים רבות וממחיש עד כמה גרועה יכולה להיות החשיבה ההלכתית שאינה מגיעה ממי שאינו עוסק בלימוד יסודי בגמרא, מה שמביא לפסיקה גרועה משוללת כל היגיון בריא:
אל ביתו של הרב באחת מהעיירות ברוסיה הגיעו שני יהודים לדין תורה, אחד מהם סוחר תבואה והשני בעל עגלה. מה שהוביל אותם להתדיין החל מספר שבועות קודם לכן. היה זה בעיצומו של החורף הקפוא של רוסיה, סוחר התבואה התדפק על דלת ביתו של בעל העגלה וביקש לשכור את שירותיו על מנת להוביל את תבואתו אל היריד שהתקיים באותם ימים בעיר לייפציג. ואכן בעל העגלה קיבל את שכרו, העמיס את התבואה בעגלה ויצא לדרך.
באמצע הדרך אירע אסון, בעקבות השלג הרב שירד העגלה שקעה בבוץ ואחת מגלגליה נשבר. לאחר מכן הסוסים שסבלו מן הקור נעשו חולים עד שהתפגרו. בעל העגלה נעמד בצומת דרכים בבקשת עזרה מהעוברים ושבים ולאחר זמן רב הצליח לקבל עזרה בהובלת הסחורה אל היריד, אך היה זה מאוחר מדי, היריד נגמר זה מכבר ולבעל הסחורה כבר לא נותר עוד מה לעשות עם התבואה.
באותה שנה הפסיד בעל התבואה את פרנסתו וכעת הגיע אל הרב לתבוע את בעל העגלה שישלם לו על הפסדו. הרב עיין בדבר ופסק לחייב את בעל העגלה שישלם את ההפסד מאחר שפשע בכך שיצא לדרך תוך כדי סופת שלגים. בעל העגלה שהיה עם הארץ תבע מהרב שיבאר לו את מקור פסק הדין והרב הראה לו את המקור בספרי הפוסקים, אך הנתבע לא נרגע וביקש לדעת מהיכן למדו הפוסקים את הדין. הרב הראה לו את המקור בגמרא, אולם גם מקור זה לא היה קביל בעיני בעל העגלה, הוא ביקש לדעת מה המקור של חז"ל… הרב טרח ומצא את הפסוקים בתורה מהם דרשו חז"ל ולמדו את ההלכה. או אז קפץ בעל העגלה על רגליו וזעק: כעת אני מבין מדוע חייבת אותי בתשלום הנזק, הן זה בגלל שהתורה ניתנה לעם ישראל בחודש סיון, חודש ששורר בו מזג אויר נעים וקייצי, אילו התורה הייתה ניתנת בחודשי החורף בודאי פסק ההלכה היה מתחשב במזג האויר ופוטר אותי מתשלום הנזק…