האם כשעושים כפרות על כסף, יש לשים לכל הפחות שווי תרנגול

השארת מיחם מלא למוצאי הצום

שאלה: האם טבח בישיבה יכול להשאיר מיחם מלא במים חמים כבר מערב יום כיפור, בכדי שיוכלו המתפללים להרוות את צמאונם במוצאי הצום.

תשובה: לדברי הרמ"א (תר"ט, א) "אין להטמין ביום כיפור וכן המנהג במדינות אלו", אסור להשאיר אוכל חם ביו"כ לצורך מוצאי הצום "משום שנראה כרעבתנות" (לבוש פמ"ג א"א – רנ"ז, ב. שעה"צ – תר"ט, א).

ומה שכתב "להטמין" כוונתו לאסור לכ פעולת חימום מאכלים, כמוכח בשער הציון (תר"ט, ב) שאסר הטמנת מאכל בערב יום כיפור כששורק פי התנור בטיט, למרות שאינו מטמין בזה.

 

שאלה: האם מועיל שנכרי יעמיד את המיחם מערב יום כיפור.

תשובה: אין זה מתיר, כיון שסוף סוף נראה כרעבתנות. ואמנם נראה שיש להתיר לצורך ציבור – ולא בבית – וכדברי המטה אפרים (אלף המגן א) שלצורך אדם לחוש מותר להטמין מעיו"כ כדי שתיכף במוצאי הצום ימצא סעודתו מוכנה, וכ"ש שלציבור יש להתיר בזה.

ואמנם אם יכוון שעון שבת שיידלק לאחר חצות ביוכ"פ מועיל, כיון שכל הבעיה בשבת רגילה להניח אוכל קודם שנדלקת הפלטה (חזו"א ל"ח, ב ד"ה והלכך) הוא משום שמא יחתה, אך כאשר האוכל הוא למוצאי היום אין חשש לזה ומותר כעין דברי הרמ"א (רנ"ד, ה) המתיר לתת פת בתנור סמוך לחשיכה לצורך מוצאי שבת.

 

שווי הכסף בכפרות

שאלה: האם כשעושים כפרות על כסף, יש לשים לכל הפחות שווי תרנגול, שהרי אף כשעושים על תרנגול "נהגו לפדותן בממון שנותנים לעניים" (רמ"א תר"ח, א).

תשובה: הסכום המינימלי לכסף כפרות הוא שווה פרוטה, ואין קשר לכפרות על תרנגול, וכל המוסיף מוסיפין לו

 

כשנמצא העוף טרף:

שאלה: אם לאחר שעשה כפרות נמצא שהעוף טריפה, או שלא נשחט כדין. האם צריך לשוב לעשות 'כפרות'.

תשובה: אם התנבל העוף ולא נשחט כדין, צריך לשוב ולעשות, אך אם נשחט כדין אלא שנמצא מחט או נקב בריאה וכיו"ב אין צריך לשוב ולעשות.

שאלה: ראיתי שרבים מקפידים לבדוק אם העוף איננו טריפה בזה שהולך ד' אמות, האם אכן יש לבדוק זאת קודם.

תשובה: להאמור אין צורך כיון שסוף סוף נשחט, ולא משנה מה שאינו כשר לאכילה (שדי חמד יו"כ א, י"ג). ואמנם עדיף לבודקו בכדי שיוכלו לתתו אחר כך לעניים.

 

אינפוזיה

דעת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כי חולה הזקוק לנוזלים ביום כיפור, עדיף שיתחבר לאינפוזיה וממנה יוזן בנוזלים, מאשר ישתה אף פחות מכשיעור, משום שבדרך זו לא נכנס לספק בשיעור המותר לו לשתיה ואין איסור כלל אף מדרבנן, משא"כ באכילת מאכלים שאינם ראויים ושלא כדרך שיש בהם איסור דרבנן.

ואמנם אם הוא חולה לב הצריך לאכול לחיזוק גופו כגון בסמוך לניתוח לב או התקף לב, שצריך דווקא לאכול ולא די לו בנוזלים שייכנסו לגופו באינפוזיה, ואף צריך לחוש בטעם האוכל כיון שזה מוסיף לו כח, יאכל כרגיל ולא דרך עירוי ולא מים פגומים, אלא יאכל פחות מכשיעור.

ביאור הדברים: כתב הבנין ציון (ל"ד) צריך לשער באכילת חולה ביום הכיפורים שלא להאכילו בין כשיעור שיש בו איסור כרת ובין פחות מכשיעור, כיון שהותר לו רק מה שמספיק להוציאו מספק סכנת נפשות, וקשה מאד לשער כן בכל אכילה ושתיה שיותר לחולה. והביאור הלכה (סוף סי' תרי"ח) הביא דבריו וסיים "וקשה מאד לשער כן וצריך לזה זריזות ובקיאות".

ומעתה כיון שקשה מאד לשער בדיוק את הכמות הנצרכת לחולה, ומאידך בהתחברות לעירוי אין כל חשש שתיה ללא צורך, לכן יש להתחבר לעירוי.

שהרי אין רופא שיוכל לומר במדויק כמה צריך החולה לשתות, וכל דברי הרופאים הם באומד וספק. ומה גם כשהרופא אינו שומר מצוות שאינו נאמן אלא מצד הספק (בה"ל תרי"ח).

ואף הגר"ח מבריסק (המובא בחידושי הגרי"ז הלוי שביתת עשור) הסובר שאין מצמצמים בשתיה לחולה מסוכן, כותב להדיא שבמניעת סכה כמעוברת בסיכון היון שהתירה לשתות הוא רק למנוע סכנה ,וצריך לצמצם בשיעורים, וחוזר החשש שלא ישער נכונה וייכנס לאיסור כרת.

אמנם אם לא התחבר לעירוי יכול לשתות מחמת ספק פיקוח נפש, כל עוד שהרופא מסופק שמא זהו השיעור הנצרך. אך מובן שאין להקל בזה בשעה שיכול לקבל את כמות הנוזלים הנצרכת בעירוי ללא שום חשש איסור.

ואף מרן רבינו בעצמו בשנותיו האחרונות עקב חולשתו, חובר לאינפוזיה, בערב יום הכיפורים, ונשאל רבינו מת"ח אחד על בתו המעוברת שצריכה נוזלים ביום כיפור וכשהורה לו שתתחבר לעירוי או שלכה"פ תפגום המים, אמר שאינה יכולה להתחבר לעירוי או לשתות מים פגומים נענה רבינו ואמר: מה פירוש לא יכולה, זה לא נעים וכי יותר נעים לעבור על איסור דאורייתא?

 

קלי צום

שאלה: האם אסור לקחת קודם הצום טיפות להקלת הצום טיפות להקלת צום מדין "ועיניתם את נפשותיכם".

תשובה: מותר ליטול את הטיפות וכל כיו"ב, כיון שהיא פעולה הנעשית בערב הצום, ונחשב כמו שירבה באכילה בערב הצום ועל יד כן ירגיש שבע.

(מתוך עלון שואלין ודורשין יום הכפורים תש"פ)