חמיו של הגאון רבי יוסף דב מבריסק – הבית הלוי – קראוהו ר' איטשע פאווישעס. הוא עוד היה מחסידי מרן מלעכוויטש. פעם בעת שנסע מרן מקאברין לאסוף מעות ארץ ישראל, התאכסן בדרכו בבית ר' איטשע הנ"ל. הבית הלוי גר בבית חמיו והיה דרכו שהסתגר בחדרו שקוע בלימוד ואף אחד לא נכנס לחדרו. חמיו הכניס את חפציו של מרן מקאברין לתוך חדר חתנו, כי רצה להפגיש את שניהם. אכן מרן מקאברין דפק על דלת החדר ברצונו להוציא את חפציו ושאל הרי"ד מי שם ומה חפצו, ענהו מרן מקאברין: חפצי נמצאים בחדר זה ופתח לו.
ניגש מרן אל השולחן וראה שהוא לומד בשלחן ערוך אורח חיים בהלכות ציצית.
שאלו מרן: האם את הסעיף הראשון בשו"ע אתם כבר יודעים?
ענה לו: מה קשה לכם שם בסעיף הראשון?
אמר לו מרן: כתיב שם: "כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד וכו'", ושאלתי אליך, האם ניסיתם זאת, והאם באמת מיד הגיע אליכם היראה וההכנעה וכו'? אני מנסה זאת בכל יום ואין אני משיג מדריגה זו, ואם כן מה פירוש ההלכה המפורשת הזו שמיד יגיע וכו'?
קימט הרי"ד מצחו וחשב עד שנענה ואמר: אכן שאלתם שאלה נכונה, מה דעתכם על שאלה זו?
ענה מרן מקוברין: לא כתוב כשישים בדעתו או במוחו אלא כתוב כשישים האדם אל ליבו, ובאם ישים האדם אל ליבו, אז מיד יגיע אליו היראה, מה שאין כן אם הוא מכניס הדברים רק במוחו או בדעתו בלבד שאינו יכול לזכות לזה.
כאשר חסידים היו מבקרים את הגאון רבי יוסף דב מבריסק בשמחת תורה, היה אומר להם: 'אחזור לכם על דיבור הגון ששמעתי מרבי משה מקוברין. והיה אומר להם המאמר הזה והיה מסיים: 'משה אמת ותורתו אמת' ".
(שמעתי מרבי יוסף דב קסטל זצ"ל ששמע סיפור זה מחסידים בבריסק ששמעו מפי הגרי"ד מבריסק).
[דברים ערבים – זכרון עז, ח"ב, עמוד קס"ה, ר' עזריאל זעליג וינברג]