סיפר הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א:
רבי צדוק הכהן, הכהן הגדול מאחיו, חיבר עשרות חיבורים בנגלה ובנסתר, והיה בעל ראש חריף מאין כמוהו. הוא חישב את עיתיו ורגעיו בדקדוק בצורה נפלאה. לפני ראש השנה היה רושם בפנקס את כל סדרי הלימוד שלו לפרטים למשך השנה הקרובה כולה.
באחת השנים, נכנס לביתו בראש השנה באיחור של כעשרים וחמש דקות ואמר: 'נראה שהשנה לא נוכל לאכול את האפיקומן לפני חצות'.
סובביו לא הבינו את דברי ההייליגער רבי צדוק. והוא הסביר, כי סדר יומו תוכנן בקפידה. משהגיעה ההפסקה נכנס לחדר במטרה ללמוד ולשנן את הכוונות הראויות בתקיעת שופר. והנה נשמעו דפיקות בדלת. תחילה חשב הוא לא לפתוח, אך כאשר הנוקש לא חדל מדפיקותיו פתח.
אל החדר נכנס יהודי וביקשו: 'רב'ה, הלב שלי שותת דם. אני רוצה שהרב'ה ישמע אותי'.
ר' צדוק חשב תחילה לדחותו לזמן מאוחר יותר, הרי מוכרח הוא להתכונן לתקיעת שופר. אך הוא התבטא: 'היתה לי סייעתא דשמיא שלא אמרתי לו את המילים האלו, אלא הכנסתיו ושמעתי אותו'.
שיחתם ארכה עשרים וחמש דקות. ועל כן מעכשיו עד אפיקומן כל הפנקס שלי נדחה בעשרים וחמש דקות.
•
בתפילת הימים הנוראים משבחים אנו את הקב"ה בהיותו 'מבין ומאזין, מביט ומקשיב'. ולכאורה, מהי השייכות בין האזנה והקשבה להבנה?
אלא, שהקב"ה מאזין האזנה מלאת בינה. הקשבתו יורדת עד לפרטים הדקים ביותר של המתפלל.
ורבי צדוק הסביר: בראש השנה מבקשים אנו: 'זכרנו לחיים, כתבנו לחיים'. אם, חלילה, לא הייתי שומע אותו, והייתי מבקשו לבוא ביום המחרת, כשהייתי מבקש מהקב"ה בתקיעת שופר שישמע סדר מלכויותינו, היו אומרים לי משמיים: ר' צדוק, אולי מחר נאזין לך, כפי שאתה אמרת ליהודי…
אנחנו מבקשים מה': 'עננו, ה', עננו', מתחננים אנו: 'יהיו לרצון אמרי פי', 'תקבל ברחמים וברצון את תפילותינו'. יש לנו עצה נפלאה – בזה שנשמע את זולתנו – נזכה שמשמים ישמעו אותנו.
(כבודם של ישראל)