הצורר נסראללה חוסל בלב הדאחיה. ראש הנחש רוצץ. עמו הועברו מן העולם צפעים נוספים. אין ספק שאנו עדים לסדרת הצלחות נדירה, המשלבת יכולות צבאיות עם מודיעין מדוייק ומתקדם, שגורם לעולם לזקוף גבה. אבל בעיניים של גוי, ובעיניים רעולות ומסולפות מבט, של מי שאין לו משקפי אמונה מרחיקות רואי, עולה תמונה מעוותת. אין ספק שסדרת ההצלחות שהתרחשו לעינינו דווקא בימי חודש אלול, הם תוצאה ישירה של החיזוק המופלא בהיכלי התורה. ההתמדה המיוחדת, הברען האדיר, כור ההיתוך הבוער בטמפרטורה לימודית אדירה ומתיך קושיות ברזל וצורף מהם אמיתות של תורה, שיחות המוסר שהולמות עם פטיש המוסר על קורנס הלב, ומפשטות עקמומיות שבלב, התפילות שקורעות שערי שמים, יצרו ארסנל של זכויות אדיר שהוטל על האוייב.
כבר הבהיר זאת רבנו מרן הגר"ד לנדו שליט"א ביום ה' האחרון בכינוס הגבירים להצלת עולם התורה, ובדברים כדורבנות שאינם מתפרשים לשני פנים אמר: "הארץ הזאת, הנמצאת כבר תקופה ארוכה במצב סכנה קשה, ובדרך הטבע כאשר אנו מוקפים מיליוני אויבים, כמעט ואין קיום לישוב היהודי בארץ, ואך ורק לומדי התורה הם המגינים על היישוב, ואסור לטעות אחרי החושבים שהחיל והכוח הם המגינים, אלא רק תורתנו הקדושה היא מגנא ומצלא".
אסור חלילה לטעות, חלילה להסחף. לא הכוח ועוצם היד עשה את החיל הזה. מה שנגזר בראש השנה הקודם ונחתם ביום כיפור, מה שנאמר על המדינות איזו לחרב ואיזו לשלום, זה בדיוק מה שקורה. הקב"ה מביא רח"ל את הצרה כי הוא מתאווה לתפילתנו, והוא, בלבד, באמצעות שליחיו, מנצח את המלחמה. כל השאר שבתווך, למרות חובת ההשתדלות, הם מריונטות שמישהו אחר מושך בחוטיהן. עלינו להגיף את תריסי השקפתנו מכל רוח מסולפת, לסתום את החרכים לבל יבוא בהם מהאור המסמא והמסנוור של התוצאות והיין המשכר של ההצלחות.
מרן הגאון רבי יצחק אייזיק שר זצוק"ל הבהיר בשיחה לראש השנה (לקט שיחות מוסר), עד כמה אדם חייב לחשוש שמא דרכי ההשתדלות, ובעיקר הצלחתם, יערערו אמונה ויסלפו את המבט. בדבריו ציטט את דברי הילקוט: "ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הן: דוד ואסא, יהושפט וחזקיהו. דוד אמר 'ארדפה אויבי ואשיגם'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן, שנאמר 'ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם'. מהו למחרתם? רבי יהושע בן לוי אמר: לשתי לילות ויום אחד – והיה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים. עמד אסא ואמר להקב"ה: אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה. אמר לו: אני עושה. שנאמר: 'וירדפם אסא וגו' כי נשברו לפני השם'. לא נכתב "לפני אסא" אלא, "לפני ד' ולפני מחנהו"! עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה. עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה. אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה. שנאמר: 'ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור'".
הסביר מרן הגאון רבי אייזיק זצוק"ל: דוד המלך היה כל כך גדול באמונתו, עד שלמרות הצלחותיו האדירות במלחמה ידע והכיר שהוא עצמו אינו פועל מאומה, רק הקב"ה מפעיל את כוחו. בא אחריו אסא ואמר אין בי כוח להרוג ועם זאת להשאר באמונתי – כי עלולה לחדור בי הרגשה של כוחי ועוצם ידי ועל כן "אני רודף ואתה עושה". יהושפט, אפילו לזה לא היה בו כוח – "אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף, אלא הריני אומר שירה ואתה עושה". החשש שלו מעצמו היה רחוק כל כך, שפחד שאפילו הרדיפה בלבד יכולה לקלקל לו, ולכן ביקש מאת ד' שהוא רק יאמר שירה והקב"ה יעשה הכל. חזקיה המלך העיד בעצמו שגם לזה לא היה לו כוח. בליבו עלה חשש שאפילו אמירת השירה בלבד, כבר תביא אותו לתלות את הישועה והניצחון בכוחות עצמו ובכוח חילותיו, ולכן ביקש מהקב"ה: אני לא אפעל מאומה, לא ביד ולא בפה, ואפילו במצב של עירנות לא אהיה, שמא אתלה את הניצחון בכוח מחשבתי, רעיונותי, אלא "הריני ישן". כל כוחותי וחושי יהיו באפס פעולה ואז לא אכשל ולא אתלה את הישועה בכוחי ועוצם ידי.
"נמצאנו למדים עד כמה היו גדולי עולם חוששים לנפשם שמא ידבק בכותלי לבם איזה גרגיר של כוחי ועוצם ידי ומה נענה אנחנו בתריהם".
דוד המלך אמר זאת במפורש כשסרב לעטות את השריון ולא לקח עמו חרב וכידון כשיצא והתייצב אל מול גוליית, ומסביר המלבי"ם: "כי אינו בוטח על כוח בשר ודם וענינים טבעיים כי הכלי נשק שבידו הוא שם ד' אשר חרף גולית. 'וידעו כל הארץ'- האומות אשר אינם מאמינים בהשגחת ד', יכירו ויידעו 'כי יש א-לוקים לישראל'! 'וידעו כל הקהל'- גם ישראל, הגם שמאמינים בהשגחה, חשבו עד עתה שד' יושיע באמצעים טבעיים ולכן הכינו חרבות ונשק עד שלפי דעתם המלחמה מיוחסת אל האדם הלוחם, וד' רק מכריע, ועתה יידעו 'כי לא בחרב ובחנית יושיע', לא ע"י ההכנות הטבעיות, 'רק כי לד' המלחמה', כל המלחמה מיוחסת אליו לבד".
אנו עדים לחסדו המופלא של ד', אך חלילה מלקרוא לא נכון את הכתובת שעל הקיר: עם הוודע תוצאות החיסול, פרצו גם קריאות השמחה וגל של רהב החל לשטוף את גלי האתר ורשתות התקשורת. לא הכוח ועוצם היד עשה את החיל הזה. זה כוח התורה שהתחזק באלול, שהיא המגנא ומצלא. ובכלל, לשמחה מה זו עושה? מי יכול לדעת מה יהיה מעגל ההשלכות. אירן כבר מבטיחה נקמה. ובכלל, במזרח התיכון גם אם הגעת לנקום נקמת דם כעבור מספר שנים, שואלים אותך למה הזדרזת. הרי במחוזות האלה נקמה גורמת נקמה שגוררת נקמה אשר מביאה נקמה – וחוזר חלילה, וחס! אין לנו את הכלים לאמוד את ההשלכות, כי גם זה לא בידינו ובראש השנה יכתבון! זו השעה, דווקא בגלל המתיחות, להגביר את לימוד התורה, את התחינה ואת התפילה.
אמש החלו גם קהילות האשכנזים באמירת הסליחות וצעדיו המתקרבים של ראש השנה כבר הולמים בתודעתנו בחוזקה: תכף נפרד מהשנה הקשה הזו במילים "תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה". שוב עוברת שנה. שוב, באותה המחזוריות, תנשא אותה התפילה: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. אבל עד מתי נתפלל באחרית שנה, שתכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה? עד מתי יהא גורלנו לבקש את סיומן של הקללות? מתי באמת כבר תחלנה שנים שעליהן נתפלל שגם השנים הבאות תהיינה כמו זו החולפת, שכן היתה טובה, לא שנת מלחמה ואסונות, לא שנה של רדיפת התורה? מתי כבר לא נאלץ לבקש שתכלה שנה וקללותיה, כי הסתיימה שנה של ברכות?
אבל סוד הקיום היהודי, נעוץ בתפילה הזו. היא אבן יסוד איתנה, העומדת בבסיס חומת החוסן היהודי. "תכלה – תחל", זו תמצית מרוכזת ומזוקקת של אמונה. יהודי יודע שכל אירועי השנה שחלפה, נגזרו בראש השנה הקודם, אבל זה נגמר! זהו! אין לזה המשך! גם אם לא היה כל כך טוב, זה נחלת העבר! גם אם לא היה כמו שרצינו, זה הסתיים. זה היה שייך לגזר דין שמלאה צבאו, שנרצה עוונו.
אם לדאבון לב היתה מלחמה בשנת תשפ"ד, היא לא תמשיך גם בתשפ"ה. כשתכלה השנה, המלחמה נגמרה! אם חלילה ישראל תאלץ להלחם בתשפ"ה, זה בגלל שחס וחלילה ייכתב וייחתם מחדש. אבל הרי כולנו נעמוד בראש השנה בתפילה ותחנון, נמליך את הקב"ה ונשפוך לב. נחזור בתשובה וניתן צדקה שמעבירה את רוע הגזירה. עם ישראל כולו יזעק "אבינו מלכנו הפר עצת אויבינו וכלה חרב" והקב"ה יעבור מכסא דין לכסא רחמים. תכלה שנה ותחל שנה חדשה שאינה קשורה לקודמתה, שנת גאולה וישועה!
ההשלכות של מבצע חיסול נסראללה אותם נראה בשנה הבאה, לא יהיו התוצאה. זה חדש, לחלוטין. וכמו שההצלחות היו בגלל ריבוי התורה ובכוחם של לומדי התורה מגיני הארץ, בכוחנו לעשות "סדר חדש" באיזור ולשנות את מפת המציאות. ראש השנה, בתשובה, תפילה וצדקה, אנחנו יכולים! בתורתנו ולימודנו, בזכויות, בסדר חדש בערכים.
(מתוך יתד נאמן כו אלול תשפ"ד)