"אבל כשהגיע ראש השנה, אמרתי לעצמי, מאי האי? יש כאן קבוצה של יהודים שנמצאת ב'אירועי ראש השנה', והם לא שומעים בכלל תקיעת שופר! לקחתי את השופר שלי והגעתי אל תוך האירוע שערך המיסיון…"

אליעזר (לייזר) רוט

בימי הרחמים והסליחות, עם התקרב הימים הנוראים, ביקשנו להביא בפניכם פרק נוסף מזיכרונותיו של פעיל הקירוב הרב יוחנן בריזל, שמשך עשרות שנים היה יוצא לאוקראינה בחגים ובמהלך השנה, לקרב יהודים לאביהם שבשמים. ביקשנו ממנו לספר לנו על ימי ראש השנה בניכר, יחד עם יהודים שרובם המוחלט לא מסוגלים לקרוא ממחזור שאינו מתורגם לרוסית. הרב בריזל ניאות לשתף אותנו בזכרונותיו המיוחדים, כאשר תחזינה עיניכם:

"בין הצעירים היהודים הרבים שבאו לקעמפים שלנו, היה אחד שנצרב בזכרוני היטב בגלל המעשה שאספר בשורות הבאות בסייעתא דשמיא", אומר הרב בריזל.

"אותו יהודי, נקרא לו סאשה לצורך העניין, הגיע לקעמפ מאחת העיירות הרחוקות. הוא היה בן 14 או 15 ולא היה לו שמץ של מושג ביהדות, הוא לא ידע בכלל מה זה אומר 'להיות יהודי', חוץ מעצם העובדה שהמשפחה שלו באה ממוצא יהודי. כמו שיש קווקזים, יש רוסים, יש אוקראינים, יש גם יהודים.

"היה זה אחרי ההתפרקות של ברית המועצות. הוא לא היה היחיד במצב הזה, גם ההורים שלו גדלו תחת המשטר הקומוניסטי, כך שהוא כבר היה ממש מרוחק מכל זיק של יהדות.

"אבל בקעמפ שלנו שהיה בחודש אב, דיברנו איתם על יהדות, הכנסנו להם מושגים, הכרנו להם את עולם התורה והמצוות, ובעיקר הכנו אותם לקראת הימים הנוראים. זה תפס את סאשה מאוד חזק.

"בתוך הדברים תיאר אחד מדריכים לחניכים את המושג של 'זכור ברית', שכשמתקרב ראש השנה אנחנו מזכירים לקב"ה את הקשר שיש בינינו לבינו, את הברית שכרת עם אברהם אבינו, ושעד היום כל יהודי שנולד לו ילד מל אותו ומכניס אותו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, והברית הזאת, הקשר הזה, מעלה את זיכרוננו לטובה לפני אדון עולם בראש השנה וביום הכיפורים.

"הסדר היה שה'קעמפ' מסתיים בראש חודש אלול. מי מהחניכים שרצה בכך, יכול היה להיכנס באופן מיידי ללימוד בתלמוד התורה היהודי שהקמנו בכמה מקומות באוקראינה, חלקם עם תנאי פנימייה. מי שלא רצה, היה חוזר לביתו ממשיך בבית הספר האוקראיני, עד לקעמפ של שנה הבאה.

"סאשה החליט שהוא רוצה להיכנס לתלמוד התורה היהודי, והשיג את הסכמת הוריו. לא זו בלבד, אלא שהוא גם הצליח לשכנע את ההורים שלו לבוא לראש השנה ויום הכיפורים ולעשות אותם בחיק הקהילה היהודית, לראשונה בחייהם.

"כל אותו חודש אלול הוא היה מאוד מאוד נרגש לקראת ראש השנה, אבל היתה לו בעיה אחת… הוא לא היה נימול. "אני רוצה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו", היה מבקש, ואנחנו אמרנו לו שאנחנו עובדים על זה ומארגנים מוהל שיבוא ויעשה במרוכז כמה בריתות.

"הוא לא ויתר ולא הסכים לחכות. "בראש השנה אני חייב להיות אחרי הברית", אמר. אולי יותר נכון לומר דרש. הוא ממש עמד על כך שנזרז הליכים כדי שעד ראש השנה הוא כבר יהיה אחרי הברית.

"כמובן שאנחנו מאוד התרגשנו מזה שנער יהודי מעוניין כל כך להיכנס בבריתו של אברהם אבינו, בזכות אותו מדריך שדיבר עם כזה רגש חזק על הנושא של אמירת הסליחות ב'זכור ברית', והכניס בלבו את הרצון העז לעשות ברית בהקדם.

ואכן ערכנו לו ברית, הוא סבל מכאבים עזים, אבל לא הפסיק לשיר ולשמוח. הוא אמר שהוא מרגיש שזה מרומם אותו, שהוא משלם בכאב פיזי כדי ליהנות מהתעלות רוחנית.

"הבחור הזה, בלי עין הרע, זכה להתעלות בתורה וביראת שמים, הוא הפך לתלמיד חכם מופלג, הקים בית כשר בישראל, ולימים היה לראש כולל ומרביץ תורה באחת ממדינות הים, כשהוא מוסר במקביל שיעורים תורניים ברמה גבוהה מאוד ליהודים כמוני וכמוכם שנולדו וגדלו בבתים חרדיים, ובמקביל גם מוסר שיעורים ברוסית ליהודים שלא זכו לכך, ושכמוהו נולדו למשפחות שבהן לא יודעים הרבה על יהדות, תורה ומצוות".

**

שנה אחת הגיע כומר לבית הכנסת שלנו

"תוך כדי הסיפור על היהודי הזה, אני נזכר במעשה נוסף שאירע עמנו, בעיר סקווירא השוכנת בין קייב לאומן. שנה אחת הגיע כומר לבית הכנסת שלנו, בראש השנה. כומר!

"אנחנו שאלנו מה הוא עושה פה, והתברר לנו שהכומר הזה הוא כנראה יהודי…

"הוא נולד בשיא שליטת הקומוניסטים, ההורים שלו הצליחו להתערות באיזו עיירה ולא ידעו שהם יהודים, ולכן הם גם החליטו לא לספר לילד שלהם שהוא יהודי. הוא גדל כמו כל ילד אוקראיני וקיבל חינוך סובייטי קלאסי. הוא היה מאוד מוכשר ונמשך ללימודי דת, ומשום שחשב שהוא נוצרי כמו כל האזרחים האחרים באוקראינה, הוא פנה ללימודי כמורה ונהיה כומר.

"ביום מן הימים הוא עשה איזשהו מחקר ובדק מי היה הסבא ומי היתה הסבתא שלו, וגילה שהוא יהודי…

"הוא התגורר במרחק של מאות קילומטרים מסקווירא, אבל היה לו איזה חבר אחד יהודי שהתגורר בעיר, וכשהוא גילה שהוא יהודי הוא יצר קשר עם החבר הזה כדי לשתף אותו בתגלית, והוא, החבר שכנע אותו לבוא לראש השנה בסקווירא…

"אנחנו השתדלנו לקרב אותו כמה שאפשר, אבל הבנו שהוא בעצם כומר והוא בא לכאן רק כדי לגשש ולראות מה זה אומר להיות יהודי ואיך נראה ראש השנה אצל היהודים. הוא בא בעיקר מתוך סקרנות.

"למרבה ההפתעה שלנו, כשהגענו לשם לעשות את ראש השנה שנה אחרי, שוב גילינו אותו בין הקהל, והתברר לנו שבמשך השנה הוא עשה כמה צעדים נוספים והתחיל להתעניין ביהדות בצורה משמעותית מאוד.

"בסופו של דבר הוא הפסיק את עבודתו ככומר, והפך לבעל תשובה גמור. האמת שלא היה לנו קשר מאוד חזק איתו, חוץ מאותן תפילות בראש השנה. את ההתקרבות שלו הוא עשה לבד. למיטב ידיעתי הוא גר היום בארה"ב, יהודי כשר וירא שמים".

 הם התחזו ליהודים, והזמינו את יהודי ויניצא לאירועי ראש השנה

"ואם בראש השנה עסקינן, אני אספר על מאבק קשה שהיה לנו במשך מספר שנים, עם המיסיון הנוצרי.

"התארגנו לערוך ראש השנה בעיר ויניצא, זה היה כמה שנים אחרי הסיפור בסקווירא. ויניצא היא עיר גדולה ומרכזית, ויש שם גם אוניברסיטה גדולה שבה לומדים לא מעט סטודנטים יהודים.

"לעומת זאת, בית הכנסת של הקהילה היהודית בויניצא מרוחק מהאוניברסיטה כתשעה קילומטרים. אנחנו מיקדנו את הפעילות שלנו דווקא בסמוך לאוניברסיטה, ומשם היינו נוסעים כל פעם לבית הכנסת ברכב. בשבתות היינו צריכים לצעוד את המרחק האדיר הזה ברגל, ועשינו זאת בשמחה. הסטודנטים היהודים ראו אותי, שהייתי מבוגר מהם בכמה שנים טובות, כשאני צועד ברגל, וזה "השפיע עליהם, היו כמה וכמה סטודנטים שבראש השנה צעדו איתי לשמוע תקיעת שופר בבית הכנסת, רק בגלל שהם העריכו את זה שאני לא מתפשר וצועד ברגל את כל המרחק הזה.

"בכל אופן, פעם אחת התחלנו להתארגן לראש השנה, דאגנו לתלות מודעות המבשרות על כך שמתארגנת פעילות יהודית, עם סעודות החג והתפילות, והתברר לנו שאנחנו לא היחידים בשטח. יש עוד מישהו שתולה מודעות… המיסיון הנוצרי. הם התחזו ליהודים, והזמינו את יהודי ויניצא לאירועי ראש השנה כמיטב המסורת, כשמהטרה היתה להחדיר באותם אירועים מסרים כפרניים רח"ל.

"מה אנחנו יכולים לעשות? שום דבר! אין לנו דרך להיאבק במיסיון במדינה שהיא כולה נוצרית… שתקנו.

"אבל כשהגיע ראש השנה, אמרתי לעצמי, מאי האי? יש כאן קבוצה של יהודים שנמצאת ב'אירועי ראש השנה', והם לא שומעים בכלל תקיעת שופר! לקחתי את השופר שלי והגעתי אל תוך האירוע שערך המיסיון…

"המארגנים הגויים כעסו מאוד שבאתי, אבל הם לא יכלו להגיד כלום, כי הם הרי הציגו את האירוע כפעילות ליהודים. אם יהודי המקום יראו שהם מגרשים משם יהודי עם זקן, פיאות וטלית, זה יחשוף כמובן שהם לא יהודים… נכנסתי פנימה, נשאתי דרשה בפני היהודים, ותקעתי בשופר…

"לאחר מכן ניגשתי למארגנים ונזפתי בהם. אמרתי להם, תגידו, חסר לכם נוצרים בעיר שאתם רצים אחרי היהודים? יש כאן מאות אלפי נוצרים שאין להם שום קשר לנצרות ואיתם אתם בכלל לא מדברים, רק קומץ של יהודים, זה מה שמושך אתכם?

"שנה לאחר מכן, הם ניסו להתחכם, והעבירו את האירועים לאולם אחר שנמצא במרחק הליכה של שעה מהמקום שבו אנחנו התפללנו. אבל אני לא נכנעתי, צעדתי שעה שלימה, נכנסתי לשם בשמחה וריקודים, נשאתי דרשה ותקעתי בשופר.

"בשנה השלישית הם כבר עשו את האירוע שלהם מחוץ לעיר, במרחק של מספר שעות הליכה, כמובן שלא יכולתי ללכת לשם, אבל גם תושבי ויניצא היהודים ברובם לא נדדו אחרי המיסיונרים אל מחוץ לעיר, וכך בעצם הצטמצם הנזק באופן משמעותי".