הימים האלו בהם אנו נכנסים לשעטה של רוחניות מסוגלים להתחיל לחיות…
סיפר הגאון רבי אייזיק שר זצוק"ל – ראש ישיבת סלבודקא בבני ברק, שבעודו בחור בישיבה תחת מורו ורבו 'הסבא מסלבודקא' רבי נתן צבי פינקל, שהה פעם בביתו של 'הסבא'. תוך כדי שיחה נעמד 'הסבא' על יד אדן החלון וקרא לר' אייזיק שיבוא גם הוא לראות.
מה אתה רואה? שאל 'הסבא' את תלמידו.
רחוב מלא באנשים. השיב התלמיד בפשטות.
ואני, אמר ראש הישיבה, רואה בית קברות!!
הנה לך פלוני שמהלך כאן ברחוב, הוא בעל ראש חריף וחד. הוא פרופסור למדעים אבל על גבו מתנוססת מצבה גדולה עליה כתוב: פ"נ הלמדן המפורסם ובעל מחבר ספרים רבים… ומולו אלמוני שהוא מלחין גדול ומוזיקאי שנפשו הומייה כל היום ועל גבו מצבה עליה כתוב: פ"נ המשגיח ובעל המוסר… וכן הלאה וכן הלאה.
ההבדל בין בית קברות אמיתי לכאן, הוא שבבית קברות יש דממה וכאן הכל תוסס, אבל עיקר ההבדל הוא שבבית הקברות אלו הקוברים את המתים הם אנשי החברה קדישא, וכאן האנשים עצמם קוברים את עצמם במו ידיהם…
ימים אלו בהם כל אחד מנסה להגיע למקסימום יכולות בעבודת ה', להוציא מן הכח אל הפועל את כל הכוחות החבויים ולהגיע לפסגות, הם הזמן הראוי לבחון באמת את 'מה ה' אלוקיך דורש מעמך'. לקחת כיוון ולצעוד במסילה הפרטית המיועדת לכל אחד מן השמים כדי להסיר את המצבה ולפרוח כל השנה כל אחד בכוחותיו שלו.