נכנסנו עם ג'יפ לתוככי הג'ונגל. באמצע הדרך החלטנו לעצור בצד ולטייל רגלית. צעדנו מרחק מה, ולפתע אנו מבחינים בצ'יטה, נמר טורף, העומד במרחק קצר. התחלנו לרוץ במהירות, אך הצ'יטה פתח בריצה לעברנו

סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:

'פגשתי לפני זמן מה אברך כולל יקר ומיוחד שזכה לפני כמה שנים לחזור בתשובה. האברך הזה הינו אדם שמח וקופצני האוהב מאד להיות סביב חברים, אלא שיש לו מעלה מיוחדת במינה. עם כל הרצון והשמחה להיות סביב חברים, ברגע שהוא שומע שאחד מהחבורה מדבר דיבור של לשון הרע, הוא מסתובב ובורח מיד מהמקום. חוק ולא יעבור.

כן הוא הדבר בבית הכנסת. הוא מגיע לבית כנסת עם חבריו האהובים, אלא שאם הוא שומע מישהו בבית הכנסת מדבר בתפילה, מיד הוא יוצא מבית הכנסת ולא נשאר שם. חבריו לא הבינו את הנהגתו, מדוע הוא כל כך נבהל מדיבור אסור של לשון הרע או בשעת התפילה? והרי הוא מאד חברותי הנראה בדיוק כמותם?.

ענה להם האברך ואמר: 'למדתי לקח פעם אחת בחיים, שלא אשכח אותו לעולם. לפני שחזרתי בתשובה, יצאתי עם חבר לטיול במזרח הרחוק, שם נכנסנו עם ג'יפ לתוככי הג'ונגל. נסענו להנאתנו בתוך הג'ונגל הגדול, עד שבאמצע הדרך החלטנו לעצור את הג'יפ בצד הדרך, ולטייל רגלית, על מנת לראות בעלי חיים וצמחים מיוחדים. הלכנו רגלית מרחק מה, עד שלפתע אנחנו מבחינים במחזה נורא ואיום: במרחק קצר עמד צ'יטה (ברדלס), נמר טורף, היכול להגיע בריצתו למהירות של 90 ק"מ לשעה. קפאנו על המקום וידענו שהמוות מול עינינו. התחלנו לרוץ במהירות, והצ'יטה פתח בריצה לעברנו…

הצ'יטה רץ לעברנו וידענו כי אין לנו סיכוי, אך ניסינו לעשות הכל בכדי להציל את חיינו. בעוד אני וחברי פותחים בריצה, חבר שלי צועק לעברי בבהלה: 'תן לי לעקוף אותך'. 'למה?!', צעקתי בחזרה. והוא ענה מתוך חרדת מוות ואמר: 'כי אם הצ'יטה יתפוס אותך, הוא יירגע ויתעסק רק בך, ובכך אוכל להינצל ולברוח'. בעודי מבוהל עד עמקי נשמתי, נדהמתי מדבריו ואמרתי לו: 'אתה לא מתבייש?! ככה אתה מדבר ולא אכפת לך בכלל ממני?!' ואז, הוא אמר לי משפט נורא שנחקק בזיכרוני לעולמים: 'כשיש סכנה של חיים או מוות – אין חברים. צריך לעשות הכל בשביל להציל את עצמי!', היינו ממש קרובים לג'יפ, אך למרבה הצער, החבר שלי, שרץ אחריי בכמה מטרים, נתפס על ידי הצ'יטה שטרף אותו באחת הפינות.

למרבה המזל, אני הצלחתי לברוח אל הג'יפ וברחתי מהמקום כל עוד נשמתי בי, בעוד אני רואה שחברי כבר איננו. יצאתי מהמקום מזועזע, נכנסתי עם החבר שלי ויצאתי בלעדיו, אך לקחתי משם את הצוואה שלו שהדהדה בי כל הזמן: 'כשמדובר בסכנת מוות, אין שום חברים! תדאג קודם לעצמך!'.

'מאז שזכיתי לחזור בתשובה', ממשיך האברך החברותי, 'בכל פעם שאני נמצא בחברת אנשים ושמח איתם, אם אני שומע שמדברים לשון הרע או שאני רואה בבית כנסת יהודי שמדבר, אני בורח מהמקום, כי אני יודע שיש פה סכנה של חיים או מוות.

כותב הזוהר הקדוש, כי לשון הרע גורם לכל הצרות והגזירות שירדו לעולם ח"ו, ודיבור בבית הכנסת יוצר ענן גדול שעוצר את התפילות מלעלות לשמיים ויוצר קטרוג גדול על כל בית הכנסת, לכן אני בורח מהמקום, למרות שאני חברותי ושמח, כי אני קיבלתי צוואה מאותו חבר, שבזמן של סכנת מוות, בורחים ומצילים את עצמך!'.

(טוב לחסות בה')