סיפר המגיד הנודע הרה"ג רבי יעקב שיש שליט"א, כפי שמובא בספר אוצרותיו 'לרומם':
גאב"ד העדה החרדית הגה"צ רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל, נהג לספר בחודש אלול מאורע מאלף שארע בנערותו.
רבי יצחק טוביה נולד בעיירה פעזינג הסמוכה לפרשבורג. בפרוץ מלחמת העולם השניה, כשהגרמנים עמדו לממש את זממם הנורא, פנה ראש הקהל ליצחק טוביה הצעיר וביקש ממנו: 'טוביל'ה, רוץ מהר לפרשבורג ושאל את ראש הקהל האם הוא יודע מה ניתן לעשות כדי להינצל מהגרמנים'.
יצחק טוביה שהיה קרוב לגיל שלוש עשרה, רץ עד לפרשבורג, הידפק על דלתו של ראש הקהל ושאל כיצד ניתן להיחלץ מצפרני הגרמנים. בפיו של ראש הקהל של פרשבורג לא היו בשורות מרנינות: 'אמור לראש הקהל של פעזינג שהוא היה אמור לשלוח אותך אליי לפני שבועיים. לא עכשיו כשהגרמנים כבר עומדים לבצע זממם ביהודים. כרגע לא נותר מה לעשות, מלבד להתפלל לניסים מעל דרך הטבע.
אבל מאחר שרצת עד הנה אני רוצה לתת לך מתנה. ישנה רכבת הצלה אחרונה שאמורה לצאת מצ'כוסלובקיה ללונדון באישורו ובחסדו של מלך אנגליה. ישנם אלף כרטיסים לאלף ילדים ונערים שייחלצו בעזר ה' מהמלחמה. אין לך מושג איזו מלחמה ניטשת על כל כרטיס המהווה מתנת חיים. אבל כיון שהתאמצת והגעת עד לפה, אתן לך כרטיס אחד לרכבת ההצלה. לך לחיים טובים ולשלום'.
רבי יצחק טוביה רץ בחזרה לראש הקהל של פעזינג ומסר לו את דבריו העגומים של ראש הקהל של פרשבורג. לאחר מכן הוא הלך לביתו והציג בפני הוריו את כרטיס החיים הנכסף שקיבל מראש הקהל. אביו ואמו ארזו את חפציו האישיים ונשקו על לחיו, כשבליבם הם מרגישים שזו הפרידה האחרונה. הם לא יזכו לראות עוד את בנם בעולם הזה. יצחק טוביה נפרד מהוריו, כשבאזניו מהדהדת קריאתה הנרגשת שלו אמו: 'טוביל'ה תזכור שאתה יהודי! תזכור שיהודי צריך לעשות את רצון ה'!'
יצחק טוביה עלה על רכבת החיים והגיע ללונדון. כעבור שבועיים לקחו את כל הילדים והנערים הפליטים לשדרה רחבה והעמידו אותם בשתי שורות ארוכות. שורה אחת של חמש מאות ילדים, ושורה שניה של חמש מאות נערים. לאחר המתנה ארוכה, הופיעה במקום כרכרה הדורה ובתוכה מלך אנגליה בכבודו ובעצמו, שביקש לראות את הילדים שהציל ממוות לחיים. הכרכרה נסעה בין שתי השורות וכל הילדים והנערים נופפו לשלום לאות תודה למלך שהציל את חייהם.
ליד יצחק טוביה עמד נער מבוגר ממנו בשנתיים. כשהכרכרה חלפה במקום, זינק לעברה הבחור בן החמש עשרה והגיע אל המלך. במקום פרצה מהומת אלוקים. שומרי הראש ניסו להשליך את הבחור מהכרכרה. אבל המלך, שהבחין בבחור הנסער עצר בעדם. הוא היה אחוז סקרנות וביקש לשוחח עם הנער ולהבין מה גרם לו לבצע את הצעד הנועז ולקפוץ לתוך הכרכרה המלכותית.
הבחור האמיץ הישיר מבט לעבור מלך אנגליה ואמר לו את הדברים הבאים: 'ראשית כל, ברצוני להודות לך בשמי ובשם תשע מאות תשעים ותשעה הילדים והנערים שהצלת ממוות בטוח. כעת ברצוני לומר לך דבר נוסף. אני אסיר תודה על שהצלת אותנו, אבל למרות שאני נמצא כבר שבועיים בלונדון בבטחה, אני לא מצליח להירדם בלילות. השארתי בפרשבורג את אבי ואמי, אחיי ואחיותיי תחת המגף הנאצי. אני לא יודע מה יעלה בגורלם. איך אני יכול להיות שלו ורגוע, כשכל משפחתי נמצאת תחת אימת הגרמנים. השמחה שלי לא שלימה, אין לי רוגע נפשי ואני לא נרדם בלילות!'
הדברים הנרגשים חדרו לליבו של המלך, וכעבור שבועיים כל בני משפחתו של הנער הנועז הגיעו ללונדון למקום מבטחים.
רבי יצחק טוביה וייס סיים את סיפורו ואמר לשומעי לקחו: 'למדתי מהמאורע הזה שני לקחים. אם אותו נער צעיר היה ניגש לשערי הארמון ומבקש להיכנס פנימה ולדבר עם המלך, השומרים היו מסלקים אותו בבוז ומשליכים אותו מהמקום בבושת פנים. הנער הצליח להגיע אל המלך רק בעת שהוא שהה מחוץ לארמון וירד אל העם.
בחודש אלול שערי שמים נפתחים. בחודש אלול הקב"ה יוצא כביכול מהארמון. בימים הללו יש לנו הזדמנות נדירה להתקרב לבורא יתברך. אולם לשם כך עלינו לעשות את הצעד הראשון ולהתקרב לקב"ה. חודש אלול הוא ראשי תיבות 'אני לדודי ודודי לי'. מכאן אנו למדים שקודם כל עלינו להתקרב לקב"ה בבחינת 'אני לדודי', ואז הקב"ה יקרב אותנו בחזרה בבחינת 'ודודי לי'. עלינו לנצל את ההזדמנות העומדת לפנינו בחודש אלול להתקרב לקב"ה, ואז הוא ישמע את קולנו ויזכה אותנו בדין.
הלקח השני שלמדתי מאותו מאורע הוא לא להחמיץ את ההזדמנות לבקש מהמלך. אני שעמדתי מהצד בלי לעשות דבר, לא זכיתי לפגוש את הורי לעולם. תשע מאות תשעים ותשע הילדים והנערים, שהניחו למלך לחלוף על פניהם, נותרו יתומים לאחר שהוריהם נשרפו באושויץ ובטרבלינקה. רק הנער שניצל את הרגע הנדיר וקפץ לכרכרת המלך, זכה לפגוש את הוריו ואת משפחתו ולהציל אותם ממוות בטוח.
עלינו להיזהר לא להחמיץ את ההזדמנות הנדירה הנקרית לפנינו בחודש אלול. עלינו לנצל את הימים הקדושים הללו בהם המלך קרוב אלינו, להתקרב אליו ולהתחנן לפניו שיזכה אותנו בדין ויזכור אותנו לחיים טובים ולשלום'.