פעם נשא רבינו דרשה בפני ציבור גדול, והקדיש את דבריו לנושא של 'בין אדם לחברו'. לאחר מכן שמעתי מפיו שהטעם שבחר לדבר בדרשתו דווקא על עניין זה הוא מפני שבלי זהירות בענייני בין אדם לחברו העולם לא יכול להתקיים, הרי בגלל זה קין הרג את הבל!
"קין והבל הראשונים שהתקוטטו לא נשאר מהם כלום, רק נשאר אדם ושת", אמר רבינו, "כשבאים ילדים להבחן אצלי אני שואל אותם מה היו הדורות מאדם עד נח, והם עונים אדם שת, לא מזכירים לא קין ולא הבל. כי כשרבים אין זכר!!! כשאנשים רבים זה עם זה, למעלה בשמים צוחקים עליהם, על מה הם רבים על הבל הבלים!!!".
בנושא המריבות על ירושות, היה רבינו מטעים עוד ואומר, שזה ענין מפליא שאדם עובד על כספו כל ימיו, לשם מה? כדי שבסופו של דבר בניו יתקוטטו ויריבו זה עם זה על הירושה, וכל משפחתו תתפרק חלילה…
"באים לפני על מריבות בעניני ירושה, אני אומר לאנשים ע"פ הדין יתכן שאתה צודק, אבל אם תוותר לא תפסיד מכך. אני רגיל לומר מלוותר לא מפסידים", אמר מרן.
העזתי פני לספר לרבינו הגרח"ק
"קחו לדוגמא את הגר"ח קנייבסקי", הוסיף רבינו, "הנה הוא בן יחיד עם אחיותיו, ועל פי דין מגיע לו כל הירושה, ולאחיות לא מגיע כלום, ואעפ"כ ויתר על כך ולא לקח, נו, הפסיד מכך? רק הרויח".
הוסיף נכדם הגה"צ רבי גדליה הוניגסברג שליט"א ואמר: "העזתי פני לספר לרבינו הגרח"ק מה שאמר לי הגראי"ל על רבינו שהשאיר כל הירושה לאחותו, אמר לי רבינו הגרח"ק: מה שהוצרכתי לקחתי, השאר השארתי לאחותי, אין לי מקום להחזיק את זה.
"חזרתי ושאלתי: אבל רבינו השאיר לאחותו למכור ספרי קהילות יעקב…
"אמר לי רבינו הגרח"ק: "אני מוכר את הספרים שלי, ואין לי מקום למכור גם את הספרים של קה"י".
בהזדמנות אחרת אמר שמגיע לה, כי אבא היה אצלה כל השנים.
מוסיף הרב הוניגסברג ומציין: "הרבנית קנייבסקי ע"ה אמרה לי "הכל הוא השאיר לאחותו, אף פעם לא שאלתי אותו למה…".
**
שמעתי מאחד שרבינו אמר להם שיוותרו על כל הירושה של חותנם כיון שלא כתב צוואה והתורה אמרה שרק בן יורש, וכן אל תתבעו ממון על כך, תקבלו את הד"ת.
ולא קיבל רבינו שום סברא שבודאי הי' רצון האב שגם בנותיו יקבלו, וכן שזה נעשה כבר מנהג ובודאי זה היתה דעתו, ואחרי שנתאלמן האב היה דר שנים רבות אצל בתו, והבנות היו מסורות אליו באופן מיוחד מאד כי אי אפשר להוציא ממון מאומדנא.
כמו כן היה מעשה באדם מבוגר שנפטר והשאיר אחריו שלשה ילדים. אחד מנכדיו של אותו יהודי היה עוזר לו באופן מיוחד יותר מכל שאר בני המשפחה, ולכן השאיר המנוח צוואה שאת הירושה שלו יחלקו לארבעה חלקים, וייתנו חלק לכל אחד מילדיו והחלק הרביעי יהיה לאותו נכד שסייע לו ועמד לימינו במשך שנים רבות.
כשהסתלק אותו יהודי לבית עולמו, גילו הילדים את הצוואה וכעסו על הנכד, בטענה שהוא ניצל את הסבא ושכנע אותו לכלול אותו בירושה. גם אביו של אותו נכד כעס על בנו ודרש ממנו לוותר על חלקו בירושה כדי שהיא תתחלק בשווה בין שלושת הילדים, ואמנם הם הסכימו לפצות את הנכד ולתת לו איזה סכום קטן כמחווה סמלית על עזרתו לאביהם.
בא הנכד לרבינו ושאל את עצתו
בא הנכד לרבינו ושאל את עצתו האם לוותר כדי שלא להיכנס עם אביו ועם דודיו למריבות, ובמיוחד האם יש כאן גם ענין של כיבוד אב שנחשב שתובע את אביו לדין. השיב לו רבינו שלענין כיבוד אב אינו עובר על כך, שהרי הלכה פסוקה היא שכיבוד אב הוא מכספו של האב, ואם אכן על פי דין מגיע לו לקבל חלק, אינו נחשב שעובר על כיבוד אב. "אבל בכל זאת", אמר לו מרן, "אם תוותר לא תפסיד מכך ולא תהיה עני מזה, אלא רק תרוויח".
במקרה אחר באו בני משפחה לרבינו וסיפרו לו שאביהם החזיק בסכום כסף גדול וכתב צוואה מסודרת לפיה יחלקו את הכסף שיותיר אחריו שווה בשווה בין הילדים, אבל באחרונה חלה האב ואחד האחים לקחו לביתו, וכעת הוא משתלט על הכסף ומעביר אותו בשיטתיות מחשבון הבנק של האב למקומות אחרים בתואנה שהוא עושה זאת כדי לטפל באב, והם חוששים שלא יישאר להם כלום מהירושה. הם באו להתייעץ אם כדאי להם לפנות לבית הדין כדי לאסור על אותו אח להוציא כספים מהחשבון של אביהם.
הגיב רבינו מיד "לא הכסף זה העיקר בחיים". הוא הוסיף ואמר להם "תחשבו שבא גנב ולקח את כל הכסף, מה אתם יכולים לעשות? אין מה לעשות, ולא כדאי לריב על זה".
(מתוך מאמר נרחב בגליון 'לקראת שבת')