ומל ד' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך וגו' (נצבים ל' ו')
ה"חפץ חיים" שואל : מדוע אחרי שהתורה אמרה, בתחילת הפסוק, שתכלית מילת הלב היא אהבת ה', היא מוסיפה וכותבת בסופו שהתכלית היא "למען חייך"? מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?
הוא מבאר את הדברים במשל: יום אחד התמזל מזלו של אדם עני ואביון, בלוי בגדים, רעב, צמא וחסר כל, והציל את בן המלך מסכנה גדולה. בתמורה נתן לו המלך להיכנס ליום שלם לבית גנזיו לקחת מאוצרותיו ככל שתמצא ידו. בבא היום הלך העני לגנזי המלך כולו מרוגש ומאושר, אסף ככל יכולתו מאוצרות המלכות, והתעשר מכך עד מאוד.
בכל שנה היה עושה מסיבת הודיה לכל ידידיו, ולכל שרי המלכות, שבגלל עשרו כולם חשקו בקרבתו. כך נהג במשך שנים רבות, עד שנשכחה סיבת מסיבת ההודיה לשמה התכנסו בכל שנה, וכולם חשבו שזהו טבעו – להראות גדלו, עשרו ואושרו.
שנה אחת, כשהתכנסו כל רבי המדינה למסיבה, קם אותו עשיר ושאלם: "האם אתם יודעים מה היום המאושר ביותר בחיי?"
"בודאי", ענו כולם, "יום מסיבת ההודיה שבכל שנה, בה אתה מראה קבל עם ועולם את גודל עושרך ורוב נכסיך".
"לא ולא!" אמר העשיר. "היום המאושר ביותר בחיי היה היום שהייתי עני מרוד, חסר כל, בלוי בגדים, רעב וצמא". לתמיהת כל הנוכחים המשיך ואמר: "באותו יום שהגעתי עני ואביון לאוצר המלוכה לקחת את האוצרות שנתן לי המלך, הייתי רעב, מצא ועטוף בגדים בלויים, אבל נכנסתי לאוצר המלוכה ולא הפסקתי לרגע לצבור אוצרות של זהב וכסף. על אף שהייתי רעב, צמא, חלש ומיוסר, לא שמתי לב כלל לשום דבר, כי ידעתי שבכל רגע אני מתעשר ומתעשר, ולכן שמחתי היתה גדולה עד מאוד".
המשיך ה"חפץ חיים" אומר: ה' יתברך נתן לנו אוצרות עלומים של תורה ומצוות ככל שנחפוץ כל הימים. לפיכך על האדם להיות תמיד בשמחה עצומה ורוממות של אהבת ה', ואפילו אם הוא סובל ומלא צער וייסורים. כאותו עני ששכח מכל צערו בזמן שאסף את אוצרות המלך, כך אנחנו צריכים להיות שמחים ומאושרים ולשכוח מכל צרותינו, ביודענו כי בכל רגע אנחנו יכולים לזכות באוצרות אין סוף.
סיים ה"חפץ חיים" ואמר: מדוע אין אנו מרגישים כך? זה מחמת ערלת לבבנו, העטופה בהבלי הזמן, ומונעת מאיתנו את הרגשת השמחה ואהבת ה'.
על זה אמרה התורה: "ומל ה' אלוקיך את לבבך" – כשהקב"ה יסיר מאתנו את ערלת הלב, אז מאליה תפרוץ בנו הרגשת השמחה עצומה על ריבוי האוצרות שבידנו ועל יכולתנו לאסוף מהם בכל רגע עוד ועוד. אם כן, הסרת ערלת הלב היא "למען חיינו" – כדי שנחיה חיים מאושרים ושמחים תמיד!
[מתוך 'ומתוק האור' – סדר תפילתנו, מאוצרו של רבי שלמה לוונשטיין שליט"א]