ביום ראשון השכם בבוקר הלכה קבוצת תלמידים אל הקונסוליה, והפקיד הביט בהם בתמיהה, מדוע לא הגעתם אתמול? הרי האוניה כבר יצאה לדרך! כעת יהיה עליכם לחכות לאוניה הבאה…

מעשה נפלא שאירע לתלמידי ישיבת מיר מוכיח כאלף עדים מהי סגולתה של שמירת השבת. וכך היה המעשה, תלמידי ישיבת מיר שישבו ולמדו חשו בתכונה שאפפה את ראשי הישיבה, היה זה בתקופת מלחמת העולם השניה. בני הישיבה ברחו מוילנא שהייתה תחת שלטון הנאצים, ובדרכים פלאיות הגיעו לשנחאי. המצב הכלכלי בשנחאי היה קשה והמקום היה מסוכן, על כן עשו ראשי הישיבה כל מאמץ להגר לארה"ב, והנה הגיעה השמועה, שהישיבה קיבלה רישיונות יציאה לארה"ב ולקנדה לכמה עשרות תלמידים.

הרישיונות הגיעו ביום חמישי, והיה צריך לחתום עליהן בקונסוליה האמריקנית. וכיוון שביום שישי שלמחרת, הקונסוליה האמריקנית היתה סגורה לרגל יום אידם, היה עליהם להגיע בשבת. מיד התפתח דיון הלכתי בין התלמידים, מצד אחד יש כאן חילול שבת, ומצד שני זו שאלה של פיקוח נפש. אבל התלמידים החליטו נחרצות, נדחה את הביקור בקונסוליה לאחר  השבת.

ביום ראשון השכם בבוקר הלכה קבוצת תלמידים אל הקונסוליה, והפקיד הביט בהם בתמיהה, מדוע לא הגעתם אתמול? הרי האוניה כבר יצאה לדרך! כעת יהיה עליכם לחכות לאוניה הבאה… התלמידים שבו לישיבה, ולא הצטערו על מה שהיה, "השבת מעל הכל" אמרו, "ומדבר מצווה לא יצא רע". והתלמידים המתינו לאוניה הבאה, אך זו לא הגיעה. מלחמת יפן ארה"ב פרצה והשערים נסגרו לכמה שנים, עד לסיום המלחמה. ובסיום המלחמה התבררו חסדיו הגדולים של הקב"ה, וגודל נפלאותיו.

התברר שעם פרוץ המלחמה לכדו היפנים את האוניות שבלב ים שהיו בהפלגה משנחאי לארה"ב, ביניהן אותה אוניה שהחמיצו התלמידים, ואת הנוסעים העבירו היפנים האכזריים למחנות ריכוז בדרום מזרח אסיה, שם הוחזקו בתנאים נוראים ורבים מהם נפטרו ל"ע. אם היו תלמידי הישיבה מחללים את השבת והיו הולכים לקונסוליה בשבת, הם היו עוזבים את שנחאי באוניה זו ומי יודע מה היה  גורלם…

תפילתו האישית של הג"ר חיים ברים זצוק"ל על השבת

תלמידי הג"ר חיים ברים זצוק"ל מספרים עליו שהוא היה רגיל לשאת תפילה בכל ערב שבת אחרי אלוקי נצור של תפילת שחרית שיזכה לקבל הארת השבת הממשמשת ובאה. והיה מבטא את שפיכת צקון לחשו בלשון התפילה של יום השבת בזה הלשון, "רצה נא במנוחתנו קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך וכו' והנחילנו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך…"

אף שבקשות אלו נאמרות בכל תפילות השבת, לא היה ממתין  הגר"ח עד בוא השבת, אלא היה מקדים להפיל תחינתו לפני ה' שיזכה אותו להרגיש את השבת, ולעשותה כפי שניתן לעשות זאת. ועוד היתה שגורה על לשונו הבקשה הזאת בלשון המדוברת. "רבונו של עולם נתת לי נרות לשבת, יין לשבת, חלות לשבת, עתה הנני מבקש ממך, אנא, רבונו של עולם, תן לי גם "שבת" לשבת… גיב מיר שבת אויף שבת, כדי שאוכל להרגיש את השבת ולעשותה כראוי על כל בחינותיה…

(גליון תוספת שבת)