סיפר הרה"ג רבי יעקב שיש שליט"א:
המאורע הבא התרחש בימי לימודי בישיבת פוניבז' המעתירה. באחד הימים חזר ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל לישיבה כשהוא עייף ומותש. לאחר שביררנו את הדברים, נודע לנו כי ראש הישיבה נסע להלוויה של יהודי אלמוני ובלתי מוכר מגבעתיים.
ראש הישיבה, שהיה אז בן תשעים ומעלה הגיע להלוויה, וביקש לצאת מהרכב כדי ללוות את הנפטר ברגליו. מלוויו של הרב שך, שחששו לבריאותו, פנו אליו בדאגה: 'הרי ראש הישיבה כבר הלך ארבע אמות אחר המיטה, יצאנו כבר ידי חובה ואפשר לחזור לרכב'. אבל הרב שך בשלו: 'אני אלווה את הנפטר עד בית הקברות!'
כשנשאל מדוע הוא מתעקש לצעוד ברגליו הישישות אחר מיטת הנפטר, סיפר ראש הישיבה את המאורע הבא: 'בעת מלחמת העולם הראשונה כל בני הישיבה התפזרו לכל עבר, ואני נשארתי לבדי בודד בבית הכנסת בסלוצק בקור האירופאי המקפיא.
בבית הכנסת היה תנור לבנים, אבל הפליטים הבוגרים והחזקים גרשו אותי ולא הניחו לי לישון בקרבתו. ישנתי הרחק מהתנור בלי שמיכה ובלי מעיל שיחמם את גופי. הכפור העז חדר לעצמותיי והעיר אותי בכל פעם שהצלחתי להירדם קמעא. הקור והעייפות השפיעו עלי ומנעו ממני להתרכז בלימוד במשך מספר ימים.
באחד הלילות הזדמן לבית המדרש יהודי תושב סלוצק, שראה את רגליי הנוקשות זו לזו מרוב קור תוך כדי שינה טרופה. האיש, שהיה בעל לב יהודי רחמן, הלך לביתו והביא לי במתנה מעיל צמר עבה וישן ששימש אותו בעבר. מאותו לילה ישנתי היטב והלימוד שלי נעשה יותר פורה ואיכותי.
היהודי הצדיק הזה שהביא לי את המעיל בעת מלחמת העולם הראשונה בעיר סלוצק, הוא הנפטר כשרגע אנחנו צועדים בעקבות מיטתו. אני חייב לו הכרת הטוב ולכן אני מעוניין ללוות אותו עד בית הקברות'.
•
כשרעייתו של רבה של טבריה, רבי רפאל קוק זצ"ל, הלכה לעולמה, נסע הרב שך עד טבריה כדי לנחם את בני משפחתה. האבלים ביקשו לרדת לרחובה של עיר, כדי לא להטריח את ראש הישיבה, שכבר התקרב לגיל מאה, לעלות שלוש קומות ברגליו החלושות. אבל הרב שך התעקש לטפס במדרגות ולנחם את האבלים בביתם.
לאחר רבע שעה רוויית מאמצים הגיע הרב שך לקומה השלישית כשכולו מתנשם ומתנשף. נדרשו ממנו מספר דקות כדי להסדיר את נשימתו. לאחר שנח קימעא, פנה ראש הישיבה לאבלים ואמר להם: 'ברצוני להסביר לכם למה נסעתי עד טבריה ומדוע הטרחתי את עצמי לעלות ברגל עד לביתכם'.
'לפני שנים רבות, כשלמדתי בחברותא עם הרב מבריסק זצ"ל, אחד מילדיו חלה. הילד החולה דרש טיפול רציף, מה ששינה את כל סדר היום בבית והשפיע לרעה על שלוות הנפש של הרב מבריסק. איכות הלימוד של הרב מבריסק נגרעה, ובעקבות זאת גם אני לא יכולתי להתרכז בלימודי כרגיל.
רבי ישראל שינקר זצ"ל שהיה מתלמידי הרב מבריסק, הציע לשלוח את הילד החולה לטבריה לביתה של אימכם, הרבנית רחל קוק ע"ה, בתקווה שהאויר הצלול של הכינרת והשלווה של טבריה ישפיעו עליו לטובה. הרב מבריסק קיבל את עצתו של רבי ישראל שינקר, והילד נשלח לשהות בטבריה במשך תקופה עד שהחלים ממחלתו ושוב לירושלים.
באותה תקופה אמר הרב מבריסק לרבנית קוק: 'דעי לך שאת ממש שותפה בלימוד שלי'. ואם הנפטרת היתה שותפה בלימוד של הרב מבריסק, בודאי שהיתה שותפה גם בלימוד שלי. לכן הטרחתי את עצמי לנסוע עד טבריה ולטפס שלוש קומות ברגל כדי להכיר טובה לנפטרת שסייעה לי בלימוד התורה'.
(מתוך הספר 'לרומם')