סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
פעם נדברו הני תרי גאוני, גאב"ד פוניבז' והגר"י גלינסקי זצ"ל, ונזרקה שאלה בפיהם:
הנה אמר דוד המלך (תהלים כז ד) 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי ולבקר בהיכלו', והרי לכאורה הוא סותר עצמו, שהרי היושב בבית ה' כל ימי חייו אינו 'מבקר' אלא תושב, בעוד שה'ביקור' אינו אלא לשעה.
וביאר הרב מפוניבז' ע"פ מעשה שהיה עמו, ששמע אודות 'מוזיאון' שהיה באחת מערי אירופה בה היו טמונים וגנוזים כתבי יד למכביר מתקופת הראשונים, ורבים רבים היו משחרים לפתח המוזיאון לראות ולעיין באותם הכתבים.
'והחשתי פעמיי לאותה מדינה' – סיפר הרב מפוניבז' – 'ובהגיעי שמה מצאתי שעליי לקנות כרטיס בכדי לזכות להיכנס לאותו מוזיאון, ואחרי קניית הכרטיס יש להמתין בתור זמן ארוך, ובהגיע התור נותנים לכל אחד רשות לשהות במקום עשרים דקות תמימות, לא פחות ולא יותר.
'בעת שהמתנתי שמה, פגשתי באיש יהודי אשר כיתת רגליו ממקום מרוחק ה"ה מדינת אוסטרליה, משנכנסתי עמו בדברים מצאתי שהוא 'אוצר בלום', ידען נפלא שאין כמוהו בכל תחומי התורה, ידיעותיו מופלגות ומופלאות, ובכל רגע ורגע של דיבור עמו גיליתי עוד חידוש ועוד חידוש, עד שבהגיע תורי להיכנס פנימה אל המוזיאון עמדתי בפני מבוכה קשה, האם להמשיך לשמוע חידושים מאותו פה מפיק מרגליות שאי אפשר לבר אנוש להתנתק מ'מתיקות' כזאת, או להיכנס פנימה.
'כמובן שהכרעתי כצד השני, שהרי עשרים הדקות שלי פוחתות והולכות, והיא אבידה שאין לה תמורה עולמית, מה גם שעל זה כיתתי רגליי מרחוק תמורת 'דמים' תרתי משמע.
ובזה יתבאר הפסוק, פעמים שהיושב בבית ה' נדמה לו שעדיין לפניו 'כל ימי חייו' ולא ימהר לקיים חטוף ואכול חטוף ושתה בדברי תורה, לזה ביקש דוד שרוצה להרגיש תמיד בכל עת ושעה את ה'לבקר בהיכלו', כמי שלא בא הנה אלא לבקר לזמן קצר ושעותיו ורגעיו כלים והולכים, וינצל כראוי את כל הזמן.
ואולי ניתן לבאר בכך במנהג ישראל להוסיף בכל יום בחודש אלול אמירת מזמור כ"ז בתהילים 'לדוד ה' אורי וישעי', שם נאמר 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו', לרמז לאדם, אל תאמר בלבבך הן ירח ימים של אלול עומד בפניי, ו'מה הלחץ'… אלא דע לך כי אין זה אלא 'לבקר בהיכלו'… זמן קצוב ומדוד 'כי גז חיש ונעופה'…
(מתוך גיליון 'אסדר לסעודתא')
יפה מאד