התפילה שלנו מהווה אמנם הכרזה של אמונה, הכרזה של הכרה בכך שהקדוש ברוך הוא הינו היחיד שביכלתו לתת לנו את כל צרכינו. אולם לפני הכל ואחרי הכל – מדובר בבקשה. אם התפילה שלנו לא תהיה בגדר בקשה, היא לא תהיה תפילה… וממילא, גם הכרזת אמונה לא ניתן יהיה למצוא בה!
הבה נסביר את הדברים:
מי שמכיר בכך שהבריאות שלו בידיים של הקדוש ברוך הוא, ורק ברצותו יתברך הוא יזכה לאריכות ימים מתוך בריאות איתנה, בלי סבל ומכאובים… האם ייתכן שהוא לא יבקש ממנו יתברך על בריאותו בכל יום מחדש?
מי שמכיר בכך שבלי הריבונו של עולם לא יהיה לו שכל אפילו בשביל הדברים הפשוטים ביותר, שלא לדבר על בינה והשכל בתורה הקדושה או בשאר מעשה ידיו… האם ייתכן שהוא לא יתחנן שוב ושוב על דעת?
מי שמרגיש בחוש, כי גאולתו וישועתו מכל צרה שבה הוא נמצא – תלויה אך ורק באבא שבשמים, מבלי שאף אחד אחר יכול לסייע לו באמת… האם ייתכן שהוא יחריש מלהעתיר לישועתו של היושב במרומים, מעומק הלב, שלש פעמים בכל יום?
לא ולא… הדבר בלתי אפשרי. מי שבאמת מאמין, מי שבאמת מרגיש, מי שבאמת מכיר בכך שהוא תלוי לחלוטין באבא שבשמים – לא יחריש מלבקש ממנו את כל צרכיו, בכוונה, שוב ושוב, עוד ועוד! ואין מי שאינו זקוק למאומה… כי גם אם יש לנו היום בריאות ודעת, פרנסה ושלוה – זה עדיין לא אומר כלום לגבי מחר… ואם אנו יודעים שהבריאות של מחר, והשכל של מחר, והפרנסה של מחר, תלויה רק במישהו אחד ויחיד – לא ייתכן שאנו לא נבקש ממנו באמת שיתן לנו את כל הצרכים הבסיסיים הללו, שבלעדיהם חיינו אינם חיים!
לכן, דוקא הבקשה שלנו – מהווה בעצם הכרזה של אמונה!
אני שומע לעיתים על אנשים, שנמנעים מלבקש בראש השנה על צרכים גשמיים כאלו ואחרים… ואני אומר, אדרבה! מי שאינו מבקש על צרכיו הגשמיים בימי ראש השנה – כנראה לא מרגיש מספיק עד כמה הוא תלוי בריבונו של עולם… הוא כנראה לא מאמין מספיק בכך שהימים הללו משמעותיים כל כך!!!
שמעתי מאבי מורי זצוק"ל לא פעם, כי בפרנסה צריך להשקיע יומיים בשנה בלבד: שני הימים של ראש השנה… ואכן, מי שמרגיש באמת שהפרנסה שלו תלויה בידיו של הריבונו של עולם, משקיע בשני הימים הללו את כל כוחותיו בכדי לזכות לפרנסה במשך כל השנה כולה… אבל מי שאינו מרגיש זאת מספיק? מי שאינו מאמין מספיק שמזונותיו של כל השנה נקצבים בימי הדין והמשפט? הוא יכול באמת לוותר בימים אלו על כל תפילה העוסקת בגשמיות, ולהתמקד רק בתפילה על רוחניות…
אומר את הדברים בהסתייגות: ייתכן שישנם אנשים, שבאמת אינם מוטרדים מהפרנסה או הבריאות שלהם, וכל מה שחשוב להם זה רק גילוי כבוד שמים בעולם… אדרבה! אנשים שכאלו, יכולים אמנם להתפלל בראש השנה רק על גילוי כבוד מלכותו יתברך בעולם, ולגמור בדעתם כי יהיה עמם מה שיהיה – לא אכפת להם ממאומה…
אולם אנשים כערכנו, המוטרדים כאשר בריאותם אינה כתקנה, ומבולבלים כאשר פרנסתם מקופחת, ומודאגים כאשר מתרגשת עליהם תקופה של קושי – כלום יכולים הם להיות אדישים לכל הצרכים הללו בימי הדין והמשפט, בהם נחרץ גורלם למשך השנה הקרובה? הלא הדבר לא יעלה על הדעת! מי מאיתנו, שאינו מתפלל מעומק הלב בראש השנה על צרכיו – סביר להניח שישנה רק סיבה אחת לכך: הוא לא באמת מאמין ומרגיש כי חייו ועתידו מוטלים כעת על כף המאזניים…
לכן, הבה נתחזק כולנו באמונה, נרגיש בחוש כי תלויים אנו באופן מלא באבא שבשמים – בכל רגע ובכל שניה, ואו אז התפילות שלנו תיראנה אחרת לגמרי… הן לא תהיינה רק בקשות – אלא עדות נאמנה על אמונתנו המוחלטת בצור העולמים, מלך מלכי המלכים, שאנו נתונים בידיו לשבט או לחסד בכל רגע ובכל שניה, ואין מלבדו מלך עוזר ומושיע!
זו היא תפילה "כעומד לפני המלך", ולשם עלינו לשאוף!
(קטעים מתוך הספר 'נפשי חמדה')
יפה