בהקדמת ספר "אדרת אליהו" על הגאון האדיר רבי אלי' ראם מסופר כדלהלן:
מראשי הקהילה בלומז'ה היה הרה"ג ר' משה אהרן לוין ז"ל, בר אוריין, גריס באוריתא תדידרא, אוהב ומוקיר תורה, וזכה לשני שולחנות תורה וגדולה על שולחן אחד, אך כדרך כל העשירים, שפעם הם למעלה ופעם למטה, גלגל חוזר בעולם, גם מצבו של רבי משה אהרן הלך ונעשה קשה, הוא הפסיד כספים רבים עד שהפך לאחד מאביוני העיר…
בצר לו נכנס אל השרף מבריסק המהרי"ל דיסקין זי"ע, שטח בפניו את מצבו ואמר שהפתרון הנראה לעין היא מעבר לאמריקה שם יוכל לשקם את מצבו, אך אמריקה חומרית כולה קשה מאוד לשמור על מדרגת היהדות כדבעי, והשאלה מה עליו לעשות?
המהרי"ל ישב ושקל את הדברים בכובד ראש, ולאחר מכן הכריע: שאכן הפתרון שלו הוא באמריקה אבל שלא יעסוק שם בביזנע'ס אלא ינצל את ידיעותיו הרבות בתורה ובהוראה, ויצא להורות ולשחוט ובוודאי שהוא עם האהבת תורה שלו יצליח להחזיק שם גם באווירה המתירנית.
בלב כבד עזב ר' משה אהרן את לומז'ה בגפו לעבר אמריקה הגדולה את רעייתו ובנותיו השאיר בעיר כדי שיספגו הלאה אורח חיים אמתי, והוא הגיע לאמריקה בגפו. אכן, יהודי המקום זיהו את ידיעותיו והלך רוחו ומינהו לתפקידים רוחניים שונים, בד בבד פשט ידו מעט במסחר וחזר לאמידותו, רק כשראה שהצליח להכשיר את המקום שיהיה ראוי לגדל בו את ילדיו העביר את משפחתו לאמריקה.
התפנית קרתה בשבת אחת, בו הוא שמע מהצד את בתו הגדולה משוחחת עם בתו הצעירה ואומרת לה: "אבא לא יוכל למצוא לנו כאן באמריקה בחור תלמיד חכם כמו שהוא חפץ, לפחות שימצא בחור בעל יכולת, שיש לו כבר כסף כך נוכל לכל הפחות לחיות חיי רווחה…". רבי משה אהרן לא ידעה את נפשו, איך מחינוכו יש צד לבתו שתחליף לתלמיד חכם הוא עשירות?!
מהר מאוד הוא נעלם כלא היה
במוצאי שבת ישב ודן באריכות עם רעייתו, והם סכמו שאם זה המצב עליהם ליטול שוב את מקל הנדודים ולעבור לארץ ישראל, המצב בא"י אז היה קשה מנשוא הצנע היה נורא, וגם מי שהביא אתו ממון מהניכר מהר מאוד הוא נעלם כלא היה, אבל המטרה היתה ברורה, והם הודיעו על עזיבה, הלחץ מהקהל היה נורא הם ניסו בכל דרך להשפיע עליהם שלא לעזוב את אמריקה, אבל רבי משה אהרן היה נחוש בדעתו, הוא מכר את כל עסקיו וביתו ורכש מטילי זהב, וכך עלו לארץ ישראל בתנאים ההם לגדל בית של תורה.
כשהגיע העילוי המפורסם אליהו ראם סמוך לפרקו עלה אל ביתו של רבי שמואל סלנט זי"ע לשאול בעצתו בענייני השידוכים, ור' שמואל אמר לו כדאי מאוד להשתדך עם בתו של רבי משה אהרן לוין שם אין שום דבר חוץ מאהבת תורה, ואכן זכה רבי משה אהרן ובתו נישאה לגאון הגדול שהיה ראב"ד ירושלים הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל.
אנו עומדים מול סיפור חיים מרתק של מי שהיה קשה לו מאוד להסתגל לחיי העוני לאחר שטעם טעם עשירות, וע"כ בעצת רבו עזב לארץ ניכר, ולאחר שנים שבהם עמל להעמיד את הדת על תילה, ומצא את המקום שיוכל לגדל את בנותיו ולא ייפגע חינוכם, אבל כשהוא מזהה ירידה בתפיסת גודל ערכה של תורה אצל ביתו, ראה בו את כישלון חיו, הוא לוקח מקל נדודים ויוצא למקום מפוקפק מאוד מבחינה כלכלית ואנו שואלים האם לא חשו בקשיים שלכאורה לא ניתנים לסבל?
והתשובה היא, אולי, אבל ממש לא סבל שמורגש במיוחד, כי כשאנו מבינים מהו ערכם של חיי תורה מול חיי רווחה, גם אם חיי רווחה נמדדים לנו במיליונים הם עדיין לא ישוו למאות מיליארדים… מציבים אנו מטרה ברורה לחיינו, אנו צועדים אל עבר המטרה המאוד נכספת וכל הקשיים שבדרך מתגמדים ללא היכר.
(מתוך מאמר נרחב בגליון 'לקראת שבת')