אדם ניכר בדיבוריו
"מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר" (כג, כד)
פיו של האדם מגלה את תוכו. לפי דיבוריו יודעים מה הם הרהוריו. שלמה המלך ע"ה אמר בחכמתו (משלי כז, כא): "ואיש לפי מהללו", לפי מה שהוא מהלל ומשבח – ניכר עליו מיהו ומה טיבו.
והנה מעשה שהיה בתקופת שלמה המלך ע"ה:
שלושה אנשים הלכו בדרך ובידיהם ממון רב. השבת התקרבה, ועדיין רחוקים היו מבתיהם. נכנסו, אפוא לאכסניה שנזדמנה בדרכם במטרה לשבות בה שבתם.
החליטו לטמון את כספם בפינה נסתרת עד לצאת השבת. עם תום השבת, כאשר ניגשו ליטול ממונם, גילו לתדהמתם כי שקי הכסף נעלמו כלא היו…
משלא מצאוהו בכל האזור, האשימו זה את זה בגנבת הכסף. זה אומר: "אתה לקחת!" וזולתו טוען: "לא, אלמוני הוא הגנב!", והשלישי מטיח בהם: "שקרנים הנכם…" וכך התלקחה המריבה, ופותר לתעלומה – אין!
בהכירם בחכמת שלמה מלכם, החליטו פה אחד כי חכמת אלוקים בו, והוא יוכל, בודאי, לגלות את הגנב.
באו שלושתם לפני המלך וסיפרו לו את המעשה כולו. חכך המלך בדעתו, ואחר נענה: "טרם אשיב לשאלתכם, אבקש מכם בקשה קטנה: הואיל ורואה אני כי אנשים חכמים הנכם, רצוני לשמוע חוות דעתכם בדבר איגרת שקיבלתי לפני זמן קצר ממלך רומי, ובה ביקש לשמוע עצתי בדבר מעשה שאירע במדינתו, וכך היה:
מעשה היה בנער ובנערה שנשבעו להינשא זה לזו, ואם האחד מהם יתחרט וירצה להינשא לאחר, יבוא ויטול רשות מזולתו.
לאחר זמן רצתה הנערה להינשא לבחור אחר. הלכה אל הבחור הראשון לבקש רשותו, ואף הציעה לתת לו כסף וזהב כדי שיתיר את שבועתה.
שמע זאת הבחור ומחל לה על שבועתה בלב שלם, ואף סירב בתוקף לקבל כספה באומרו: "כיון שעמדת בשבועתך ובאת לקבל הסכמתי, הנני מברכך שתלכי לשלום עם ממונך ותצליחי בכל דרכיך".
חזרה הנערה לביתה ובידה הכסף. בדרכה פגעו בה קבוצת לסטים, וביניהם שודד זקן, אשר גזל מידיה את כספה ורצה להרע לה.
התחננה בפניו הנערה על חייה וסיפרה לו על אודות הבחור אציל הנפש שממנו שבה, ועל דבר סירובו לקבל ממנה כספה, ובקול בוכים הטיחה בו: "הרי אתה אדם מבוגר, הלא תבוש לקחת ממני כסף זה? למד מאותו בחור שיכול היה בקלות להרוויח סכום זה, אך ויתר לי, ואתה מבקש לשדוד אותי?"
התרכך השודד לשמע דבריה, השיב לה את הכסף והתכשיטים הרבים ושחררה לנפשה.
"ועתה", פנה שלמה לשלושת העומדים לפניו, "בקשני מלך רומי, שאומר לו את מי יש לשבח: את הנערה שקיימה את הבטחתה ובאה לבקש רשות מהבחור, את הנער שהתיר לה להינשא לאחר, או שמא את השודד הזקן על השבת הגזלה, אך לפני שאשיב למלך, ארצה לשמוע חוות דעתכם".
פתח הראשון ואמר: "יש לשבח את האשה ששמרה שבועתה והלכה דרך ארוכה כדי לשאול את הבחור".
השני השיב: "ודאי יש לשבח את האיש שהתיר לה להינשא לאחר ואף ויתר על הממון".
והשלישי אמר: "לדעתי, לא הבחור ולא הבחורה ראויים לשבח, אלא השודד הזקן, אשר חזר בו והשיב את הגזלה".
לשמע דבריו פסק שלמה: "אתה הגנב!"
הסתכלו האנשים זה בזה בפליאה רבה.
אמר שלמה: אדם זה שיבח את השודד, ובכך העיד כי גנב הוא.
כפתוהו עבדי שלמה, עד שהודה בגנבה והשיב את הממון.
וזהו: "וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ" – האיש ניכר לפי מה שהוא משבח ומהלל.
נאמר בפסוק במשלי (כח, ד): "עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע", ופירש רבנו יונה ב"שערי תשובה" (שער ג אות קפט): "כי לולא אשר עזב את התורה, לא הלל העובר על דבריה ומיפר מצוותיה, וגם כי לא ישבח את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב ויליץ עליו בפני בני אדם להגיד לאדם ישרו". מי שמשבח רשעים ומחללי שבת, הוא גרוע כמותם, ואילו זה המשבח תלמידי חכמים מעיד כי הנו דומה להם ושואף להיות בדרגתם.
כאשר שני בני אדם חוו חויה, כגון ביקור בארץ רחוקה, והאחד מתאר באריכות את הטיולים שהספיק לחוות, את המתקנים שבהם בילה, ואילו השני מאריך במקומות התורה שבהם ביקרו – מעידים הם בזה על תוכנם ועל מהותם.
וזה מה שאומרים אנו בליל הסדר: "חכם, מה הוא אומר?" כלומר, אם אתה רוצה לדעת על אדם מה הוא, איך תדע? תראה מה הוא אומר! ועל פי דיבוריו תראה אם חכם הוא או רשע: אם דיבוריו הם בתורה – הרי זה חכם. ואם משוחח הוא בענייני רשעים – הרי הוא רשע.
(רבי בן ציון מוצפי שליט"א – דורש ציון)