הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי
הייתי השבוע ביום רביעי בשטיבלאך בביתר, ומשם יצאנו ברכב לכולל בין הזמנים ברחוב אחר. כשחזרנו משם התברר לי שהטלפון הסלולרי שלי אינו ברשותי. לא ידעתי אם הוא אבד לי בשטיבלאך או שמא בכולל, לאחר חיפוש מהיר בשטיבלאך החלטתי לחזור לכולל ולחפש שם. הטלפון לא נמצא, והרגשתי שהסיוט מתקרב אלי… זה לא רק טלפון והוצאות מיותרות, זה אנשי קשר, תזכורות, רשימות שונות ששמרתי שם, לא מסוגל לחשוב מה מצפה לי…
עלה בדעתי אולי המכשיר לא אבד בבית הכנסת אלא על הכביש, בעליה לרכב או בירידה ממנו. שמתי פעמי שוב לכיוון הכולל, מדובר בדרך לא קצרה… חיפשתי היטב על הכביש ועל המדרכה, גם בחניה, והעליתי חרס בידי.
חזרתי לשטיבלאך שוב וערכתי שם חיפוש, ואין. או אז עלה בדעתי לגשת שוב לכולל, וליטול עמי מכשיר טלפון נוסף ולהתקשר ממנו למכשיר שלי. עשיתי כך, התקשרתי עשרות פעמים, ולמכשיר לא נמצא זכר, הוא היה מכוון על רטט, והסיכוי למצוא אותו לא היה גבוה.
כשכל ההשתדלויות מניבות אפס, לא נותרת ברירה. חיזקתי את עצמי שהקב"ה לא יזנח אותי. אמרתי פרקי תהלים, מזמור לתודה כמה וכמה פעמים, וניסיתי כל סגולה שאני מכיר כדי להתחזק בביטחון שהקב"ה ישיב לי את אבדתי, ובעיקר קבלתי על עצמי להתחזק בהודיה. להודות על מה שיש עוד לפני שהוא נאבד… ולהודות על הטלפון גם אחרי שאמצאנו, לא להתרגל לחסדי השי"ת ולקבל את הכל כמובן מאליו, אלא להודות על מה שיש, שוב ושוב, כל שעה מחדש!
למחרת אחרי הצהריים אמור הייתי לצאת לנסיעה עם חברים. לא רציתי לנסוע לפני תפלת מנחה, ועל כן שמתי פעמי שוב אל השטיבלאך, וניסיתי לארגן מנין. השעה היתה מוקדמת והמנין לא מיהר להתקבץ. כחצי שעה עמלתי לקבץ אנשים, כשהמתפלל השישי נכנס – החמישי התייאש, וכן הלאה… ובין לבין אני מסתובב בין השטיבלאך ומחפש את אבדתי… כחצי שעה חלפה לה, ומול עיני מגיע ידיד, מהמתפללים הקבועים, ובשורה בפיו: מצאתי את המכשיר!
היכן? בחוץ עמדה שקית אשפה מלאה וקשורה בדרכה האחרונה אל "הצפרדע" שבחוץ. עברתי ליד השקית ושמעתי פתאום איך השקית מתחילה לרקוד ולשורר "מזמור לתודה"! מהרתי לפתוח את השקית והטלפון שלך רקד לקראתי מתוך השקית!
על המסך היו כמאה שיחות שלא נענו, בעקבות כל הנסיונות שלי לאתר את הטלפון. אז מה קרה? הטלפון שלי היה מכוון על רטט! אבל לאחרונה עשיתי לי קביעות להתחזק בלימוד משניות יומי, ומשום מה עשיתי לזה תזכורת קולית, והניגון שנבחר היה "מזמור לתודה", עכשיו, בדיוק כשהגעתי לפה לארגן מנין – הגיע זמן התזכורת למשניות, וכך המכשיר חזר אלי בשעה טובה!
הדבר הראשון שעשיתי הוא איך לא: אמרתי בשמחה רבה – מזמור לתודה!
לתגובות, הערות ובקשת הצטרפות: [email protected]