אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי
הנביא ישעיה מתלונן ואומר: "ותהי יראתם אותי, מצות אנשים מלומדה" (ישעיה כט, יג).
בכל שבת אנו אומרים "נשמת", אילו היינו שמים לב לכל מילה ומילה, היינו מלאי התפעלות. החפץ חיים שאל פעם: האם שמנו לב שבברכת המזון ישנן חמש עשרה בקשות? "הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו. הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו לעד. לחן, לחסד ולרחמים, ולרווח, הצלה והצלחה, ברכה [מלשון בריכה, שפע של חסד] וישועה, נחמה, פרנסה וכלכלה [גם אם יש פרנסה, לא תמיד יש לו לאדם כלכלה, במה לכלכל את עצמו], ורחמים וחיים ושלום, וכל טוב ומכל טוב לעולם אל יחסרנו!"- האם שמנו לב לכל בקשות הללו? לא. ומדוע- מפני שהתרגלנו לברך ברכת המזון כבר בגן הילדים.
וזוהי עבודת האלול- לעקור את ה"מלומדה". בבחינת "בעלי תשובה שנתקרבו אלי מחדש". לעורר את החיבה בעבודת השם… הרגשה של חידוש, לגשת לעבודת השם כאילו זו הפעם הראשונה שניגשים לסידור, להתפעל מכל הלכה, מכל ברכה ומכל הרגשה רוחנית. כי ההתחדשות היא כח התשובה, זהו אדם חדש לגמרי- זוהי העבודה של אלול.
נביא כמה דוגמאות לצורת העבודה של ההתחדשות.
על הזכות הגדולה בלימוד התורה חז"ל אומרים (שמו"ר לג, א): "אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה". נתאר לעצמנו, אדם מוכר את מכוניתו לפלוני תמורת חמשה עשר אלף שקלים. הקונה משלם את הכסף והמוכר מוסר לו את המפתחות. לפתע פונה הקונה למוכר ואומר לו- "תסיע אותי עכשיו למקום פלוני!" המוכר מופתע ולא מבין מה הקונה רוצה ממנו. והקונה בשלו- "שלמתי לך, ועליך להסיע אותי למקום שאני צריך…", מה עונה לו המוכר- "אתה חושב שתמורת חמשה עשר אלף שקלים קנית מכונית וגם נהג?!".
אבל התורה לא כך היא! אדם לומד "שנים אוחזין בטלית… "והנה- הוא קנה את התורה יחד עם נותן התורה!
מהי משמעות הדבר "כביכול נמכרתי עמכם"? אם אדם יקנה מכונית יחד עם עוג מלך הבשן- לא יהיו לו דאגות פרנסה כל ימי חייו, עוג מלך הבשן כבר יביא לו את כל צרכיו. וכשאדם לומד תורה, קונה תוס', קונה מערכה של רבי עקיבא אייגר- הוא כביכול קנה את הקב"ה עצמו!
מאמר חז"ל נוסף- "הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה (סנהדרין נח ע"ב)- שמענו וראינו את מאמר חז"ל זה פעמים רבות והוא לא עושה עלינו שום רושם. נבוא ונמחיש את מאמר חז"ל זה- כשיהודי נותן סטירה לחבירו, למי הוא סטר? לשכינה הקדושה! נורא!
ואם כן איך קורה ויהודי סוטר לחבירו? איך אנו ממשיכים לדבר לשון הרע למרות כל ספריו של החפץ חיים? משום שמאז ששמענו בפעם הראשונה -בגיל ארבע- שאסור לדבר לשון הרע, שצריך לעשות חסד וכו', נשארנו מאז עם אותה התפיסה.
זוהי מהותו של חודש אלול- חודש התשובה.. לגשת לכל דבר כאדם חדש "שאין לו לא זכות ולא חובה".
לגשת אל הסידור כאילו זו הפעם הראשונה שאנו מתפללים. הכניסה לבית הכנסת- כאילו זו הפעם הראשונה שאנו נכנסים לבית הכנסת- לחשוב ולהתבונן, מהו הבית הזה? מי גר כאן? הקב"ה! והנה אנחנו נכנסים כאן בפעם הראשונה "להיפגש" עמו.
כולנו אומרים וידוי- "אשמנו, בגדנו, גזלנו…", אבל לחשוב! "אשמנו"- אני אשם! אדם רגיל תמיד להאשים אחרים… "בגדנו"- אני בגדתי! האם חשבנו פעם על עצמנו כ"בוגדים"? "גזלנו"- אני גזלן! למה איננו מזדעזעים כשאנו מתוודים- כי התרגלנו!
להתבונן ולחשוב על המילים כפשוטן, להתחדש- להרגיש כמו "בעלי תשובה שנתקרבו אלי מחדש"- זוהי תשובה!
(קטעים מלוקטים מתוך הספר שיחות מורנו הגאון רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל, אלול ימים נוראים)