הרב עמרם בינעט
"כִּי בּוֹ בָּחַר ה' אלוקיך מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת" (יח – ה)
ישנו יהודי צדיק בארה"ב, הרב אברהם גולדשטיין שליט"א. הרב גולדשטיין הוא גר צדק, שנטמע בצורה יוצאת דופן בקהילה החרדית בארה"ב, ולימים הפך להיות אבן שואבת לגרי צדק נוספים, אותם הוא קירב והנחה, עד שפתאום קמה לה קהילה שלימה של גרי צדק שהוא עומד בראשה ומנהיג את חבריה בצורה נפלאה, תוך שמירה על קשר עם גדולי תורה ודאגה שוטפת למשפחות הגרים והילדים שלהם, לגדלם לתורה וליראת שמים.
הרב גולדשטיין מספר, שביום מן הימים הגיע אליו יהודי ובפיו בקשה. הבן שלי, כך סיפר אותו יהודי, רוצה להרגיש את החשיבות שלו כיהודי, אבל הוא לא מצליח להגיע להרגשה הזאת. זה מאוד מתסכל אותו, אנחנו מתגוררים בארה"ב בסביבה שיש בה הרבה גויים, הוא רואה מסביב גויים רבים כחול הים, לא פעם הוא צועד ברחבו שב הוא היהודי היחיד, וגם אם הוא מבין במוחו שאנחנו שונים ו"שלא עשנו כגויים הארצות", ו"לא שם חלקינו כהם", הוא רוצה שההרגשה הזאת תהיה יותר חזקה אצלו, וחשבתי שדווקא הרב, כגר צדק שמכיר עוד גרים רבים ומלווה אותם בדרכם החדשה, תוכלו להסביר לו את זה טוב יותר מכל אחד אחר…
עודו מדבר, והנה הוא מביא עמו את בנו בן ה-18, נער יהודי שקיבל חינוך יהודי טוב ונראה בהתאם, אבל יש לו מבט מבולבל בעיניים. חסר לו משהו בהרגשה המיוחדת, הוא לא מרגיש חזק מספיק את הגאווה שצריכה להיות לכל יהודי על כך שזכה להיות חלק מעם ה' וחבל נחלתו.
"האמת שלא ידעתי מה לומר לו", מספר הרב גולדשטיין, "הרי בוודאי וכבר אמרו לו והסבירו לו, וההסבר לא דיבר אליו מספיק. מה אני יכול לחדש יותר מכל מה שלימדו אותו רבותיו?
"נשאתי תפילה לאבינו שבשמים וביקשתי שינחה אותי בדרך טובה וישרה".
עודו נושא תפילה, נפל במוחו רעיון. לרב גולדשטיין יש ידיד שמתעסק במוזיקה, ונחשב לאומן גדול בתחום. האיש מחזיק גם עסק גדול בתחום הנגינה, ויש לו חנות עם מעבדה ואולפן… כשבעים אנשים עובדים בעסק שלו, כולם גויים.
אבל מה, אותו אחד מחזיק את עצמו ל'בן נח', ומקפיד על שמירת שבע המצוות של בני נח, ומכאן הקשר שלו עם הרב גולדשטיין. הוא לא מתגייר, אבל הוא מאמין שתורת ישראל היא תורת אמת, ומאוד מתעניין בה, ולכן הוא משוחח מדי פעם עם הרב גולדשטיין ומבקש הסברים שונים.
"אתה אוהב מוזיקה?", שאל הרב גולדשטיין את הבחור שהשיב בחיוב, בוודאי. הוא אפילו מנגן קצת על כמה כלים, ומאוד אוהב מוזיקה! אולי זה בגלל שהוא מגיע ממשפחה של לוויים, משם החיבור למוזיקה.
"אני צריך לבקר אצל ידיד שמתעסק בתחום, רוצה לבוא איתי???", הבחור השיב בחיוב, וכעבור זמן קצר הם כבר היו בעסק הגדול. עיניו של הבחור נצצו בהתלהבות, שפע של כלי נגינה נגלה לנגד עיניו, ובעל הבית אפילו הרשה לו לנסות ולנגן על כל כלי שיחפוץ, כמובן בזהירות הנדרשת שלא לגרום לנזקים חלילה.
הרב גולדשטיין עלה למשרד של בעל הבית כדי ללבן עמו איזה נושא שבו עסק הגוי ושאותו ביקש לדעת, ובינתיים ישב לו הבחור בקומה התחתונה והתענג על הכלים השונים. הוא ניסה לנגן בצ'לו ובקונטרה בס, הקיש על הקמנצ'ה ופרט על מיתריו של הנבל הגדול… מתענג מכל רגע.
בעל העסק הציץ וראה שהבחור נהנה כל כך, הוא שאל את הרב גולדשטיין מה הסיפור של הבחור הזה ומה הוא עושה איתו, ואילו הרב גולדשטיין לא פירט לו יותר מדי, רק סיפר לו שהבחור הזה הוא לוי, ולכן יש לו חיבה מיוחדת למוזיקה.
עיניו של הגוי נדלקו: "מה אמרת? הוא לוי? ממש ממשפחה של לוויים? בן אחר בן לאותם לווים שניגנו בבית המקדש???".
הרב גולדשטיין השיב בחיוב. בוודאי, יש הרבה יהודים שהם לווים…
אבל הגוי לא הכיר את התופעה, זו היתה הפעם הראשונה שבה ראה במו עיניו 'לוי', בשר ודם.
הוא התרגש עד עמקי נשמתו, והודיע לרב גולדשטיין: "אם הוא לוי, אני רוצה שהוא יברך אותי".
לאחר מחשבה קלה הוסיף ואמר: "אתה יודע מה? בעצם למה רק אותי? אני רוצה שהוא יברך את כל העובדים פה בעסק!".
עוד לפני שהרב גולדשטיין הספיק להגיב לדבריו, הוא כבר הוציא הודעה דחופה לכל העובדים מכל האגפים והמחלקות להתרכז בחדר הכינוסים המרכזי, יש לו הפתעה מיוחדת עבורם.
כל העובדים התרכזו בעיצומו של יום עבודה שגרתי, ובעל הבית סיפר להם בהתרגשות על כך שהיום הגיע יהודי לחנות שלהם, ומתברר שהוא לא פחות ולא יותר, לוי!!!
חלק גדול מהעובדים כבר הבינו במה מדובר. הם שמעו מבעל הבית רבות על היהודים ועל בית המקדש, והידיעה על כך שתיכף הם יזכו לראות לוי ריגשה גם אותם. אלו שלא הכירו, נדבקו גם הם בהתרגשות, וכל זה קורה כשלוי המדופלם מנסה לנגן על אבוב, ולומד להכיר את הצלילים שהוא מפיק.
כעבור רגעים בודדים, כבר הובא הלוי אחר כבוד אל חדר הכינוסים, וכל עובדים המפעל עמדו בשורה ארוכה, כשהוא מתבקש לברך אותם.
הבחור נבהל, ממתי אני מחלק ברכות? ומאיפה יש לי כל כך הרבה ברכות לחלק לשבעים אנשים???
הוא הסתכל על הרב גולדשטיין בתחינה שישחרר אותו מהחובה המשונה שהוטלה עליו, אבל הרב גולדשטיין דווקא שיתף פעולה עם הגויים, עשה איתם יד אחת נגד הבחור…
"למה לא?", אמר לו, "תברך אותם! תראה איך הם משתוקקים לקבל ממך ברכה!".
"אבל אני לא יודע איך לברך גויים", אמר לו הבחור, "מה אני אגיד להם? "זאלסט וואקסן א גרויסע חאניוק?", שאברך אותם שיזכו לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות? או שיהיה להם "יידישע נחת?", אלו הברכות שאני מכיר פחות או יותר…
הרב גולדשטיין התעקש, "לא משנה מה, תברך אותם בהצלחה, בבריאות, בנחת, בשמחה תן להם ברכה".
לא נשארו לו הרבה ברירות, והוא התחיל לברך, אחד אחרי השני הם ניגשו אליו בהכנעה, וקיבלו את הברכה שלו בהתרגשות גדולה. לחלקם עמדו דמעות בעיניים, ואחרי שהתברכו מפיו הם היו שמחים ומאושרים.
הבחור בירך ובירך, כשעברו שלושים אנשים, כבר עמדו דמעות גם בעיניים שלו, וכשכולם סיימו לעבור, הוא נכנס לאחד החדרים ופרץ בבכי מטלטל…
אחרי שנרגע מעט, נכנס הרב גולדשטיין, הגיע הזמן לחזור הביתה…
"הגעתי לכאן כדי שתסבירו לי מה היא החשיבות של יהודי", אמר הבחור בהתרגשות, "עוד לפני שהסברתם לי, כבר זכיתי להבין. מעולם לא הבנתי עד היום, מה המשמעות של להיות יהודי, מה המשמעות של להיות לוי, מה המשמעות של להיות נזר הבריאה, יהודי הממשיך שושלת ארוכה ומפוארת של יהודים מדורי דורות. גאוות היחידה שנכנסה בי עכשיו על עצם היותי יהודי, לא תסור ממני לעולם, גם אם אהיה במשך שנים בארץ שלימה שבה אני היהודי היחיד, עדיין אשמור על התחושה שהחשיבות שלי כיהודי, עולה על כולם.
הרב גולדשטיין חייך בסיפוק, שוב ראה בעיניו, מה יכולה תפילה אחת קטנה לעשות, איזה שינוי גדול היא יכולה לחולל בליבו של נער צעיר. שינוי שילווה אותו כל ימי חייו.