"וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ" (יז יד)
אני נזכר בביקור קצר שעשיתי בלונדון בירת אנגליה לפני כמה שנים. אחד ממכרי לקח אותי לראות את 'משמר המלכה' המפורסם, הנהוג מאות שנים באנגליה לכבוד המלכות. הרי כך אומרים חז"ל (ברכות ט, ב): "לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה – יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם".
ואכן, מאד התפעלתי מהתהלוכה המסורתית של חיילי המשמר, שכולם – ללא יוצא מן הכלל – מצייתים להוראות כאחד, בלי שום נסיון לשנות אפילו בתזוזת יד קטנה. גם המנגנים בכלי הזמר מבצעים את אומנותם שוה בשוה. בזמן שהטקס מחייב את חיילי המשמר לעמוד ולא לזוז, הם אכן עומדים בלא ניע ממש עם כל התלבושות וקישוטי המלכות שעליהם, עד שניתן לחשוב שאלו פסלים בצורת אדם…
קיבלתי אז קצת מושגים על 'מלכות'. מלכות פירושה ציות ללא עוררין! ביטול כל היישות אל המלך! הקפידא על עם ישראל בתקופתו של שמואל הנביא היתה איפוא על כך שהם לא הבינו זאת.
אם כך הקפידה התורה במלך בשר ודם, מה נאמר בבואינו לקבל את עולו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא? בזמן אותו טקס באנגליה חלפה בליבי הרגשה, שהלוואי ואנו נקבל כך עול מלכות שמים – נרגיש בחוש את מציאותו ומלכותו יתברך בעולם, ולא נזיז יד ורגל שלא ברצונו. אם אין המצב כן, הרי שבהכרח חסר לנו בהכרת המלכות!
הדברים הללו מאד נוגעים לחודש אלול בו אנו נמצאים. אנחנו הרי מנסים ככל יכלתינו להכין את עצמנו לעבודת יום הדין, בה חלק מרכזי הוא ה"מלכויות" וקבלת עול מלכות שמים עלינו באמת ובתמים.
ורק נקודה אחת קטנה הוא שוכח
אני רוצה לקרוא קטע קצר מתוך ספר 'תפארת אדם', שחיברו אדם גדול מאד, הגאון רבי מיכל שלפוברסקי זצ"ל, ראש ישיבת 'תפארת צבי'.
כה הוא כותב: "פעמיים בכל יום קורין אנו פרשת קריאת שמע, שענינה קבלת עול מלכות שמים. האם אכן מקבלים אנו על עצמנו עול מלכות שמים? ידוע שאבי תנועת המוסר, מרן רבי ישראל סלנטר זצ"ל, היה אומר שהאדם יכול להמליך את הקדוש ברוך הוא על ארבע רוחות השמים ושבעה רקיעים ואף על כל העולמות כולם, ורק נקודה אחת קטנה הוא שוכח – להמליך את הקדוש ברוך הוא על עצמו, לקבל עליו עול מלכות שמים… ובאמת, התחזקות בפרט זה של קבלת עול מלכות שמים כראוי, יש בה גם כן הכנה גדולה לקראת עבודת המלכויות, שהיא עיקרו של יום ראש השנה".
רבי מיכל מוסיף ומספר שם, כי פעם ישבו חבר תלמידים אצל הגאון הצדיק רבי ליב חסמן זצ"ל, משגיח ישיבת חברון ובעל ה'אור יהל', והוא פנה אליהם ואמר: "שימו לב, אני אקרא בפניכם קטע מהסידור, ואתם תאמרו לי מה החסרתי". הוא פתח את הסידור וקרא מברכות קריאת שמע: "וכולם מקבלים עול מלכות שמים זה מזה", ומיד שמו השומעים לב שהוא דילג על התיבה: "וכולם מקבלים עליהם".
"זה מה שרציתי לשמוע!", הפטיר רבי ליב, והוסיף: "ובאמת תמיד קשה לי, לצורך מה ראו להוסיף כאן את תיבת 'עליהם'? וכי חסר משהו בתוכנו של הנוסח כפי שקראתי בפניכם?"
"כך", סיים רבי מיכל, "ביקש רבי ליב להמחיש את ההדגשה שעיקר התכלית בפרשת קריאת שמע היא, שכל אחד יקבל על עצמו עול מלכות שמים".
ידידי הגאון רבי זונדל שטרן שליט"א, רב קהילת 'פרושים' בשכונת רמת שלמה ור"מ בישיבת קמניץ בירושלים מספר, כי כאשר היה ילד הוא נכנס פעם לבית מדרשו של האדמו"ר הצדיק בעל ה'חלקת יהושע' מביאלא זצ"ל, שהיה עובד השם גדול וגדולי ישראל שיחרו לפתחו לשמוע ממנו דברי אמונה ויראה.
"אמור לי ילד, קראת היום כבר קריאת שמע?"
הרבי הבחין בו וסימן לו להתקרב אליו. הילד ניגש ונעמד מול הרבי ביראת הכבוד, והרבי שאלו במאור פנים ובאהבה: "אמור לי ילד חביב, קראת היום כבר קריאת שמע?" והילד השיב מיד בחיוב: "כמובן שכן".
"ומה כיוונת בפסוק ראשון?" שאל הרבי שוב, והילד השיב: "מה שכתוב בשולחן ערוך לכוין – שהקדוש ברוך הוא מלך על השמים והארץ, ועל ארבע רוחות העולם"…
"וזה הכל?", הגיב הרבי לעומתו, והמשיך לומר בחיבה מיוחדת: "הרי דבר ראשון זה לקבל על עצמך עול מלכות שמים! פירושו, לקבל מרות, לוותר, להתגבר – בגלל רצון השם. בכל נקודה, בכל מצב ובכל מפנה בחיים לזכור אותו ולקיים את רצונו, וזוהי קבלת עול מלכות שמים!"…
דודי ראש הישיבה, הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל, שימש עשרות שנים כשליח ציבור בהיכלה של ישיבת מיר בירושלים. תפילתו הנרגשת היתה לשם דבר, בהשתפכות הנפש ממש, ולאורך השנים שמעו אותו אלפי תלמידים.
בנו הגאון רבי בנימין פינקל שליט"א, מראשי ישיבת מיר, אמר לי פעם כי מן הסתם יש תלמידים ששמעו את רבי אריה שנים רבות, ויכולים לחקות ו'להעתיק' את נוסח תפילתו. "אבל יש קטע אחד", אמר רבי בנימין, "שלא שייך להעתיק אותו, כי אף פעם הוא לא אמר אותו עם ניגון. זהו הקטע של "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". אבא היה אומר זאת כל פעם בקול נשנק מבכי וחנוק מדמעות… לא היתה שם כל מנגינה שייך להעתיקה"…
רבי אריה, שהיה כולו לב, המה בבכיה בהתחננו שמלכות שמים תוכר בעולם. כך נראית עבודת מלכויות של צדיקי הדור!
בחודש הרחמים והסליחות, העבודה שלנו היא להתכונן לקראת עבודת המלכויות בראש השנה ולקבל על עצמנו עול מלכות שמים. בבסיסה של מלכות שמים – מונחת הבנה והכרה, כי אנחנו נמצאים כאן בשביל להיות כפופים לו יתברך ולציית לתורתו ולקיים רצונו.
תגובת הרב מערלוי לתכולת הכוס שנשפכה על הרצפה
בספר 'ארץ חמדה' מובא משל נפלא מהמגיד מדובנא זצ"ל, משל שמחזק ומחדד את הנקודה הזו של עול מלכות שמים:
היה פעם מלך גדול ורב חסד ששלט על עשרות ארצות, והצליח להשליט את מלכותו על כל המדינות הללו בצורה מיוחדת. כיון שהיה טוב ומיטיב לנתיניו, היו כולם נאמנים לו, שילמו את מיסיהם כחוק וקיבלו עליהם את מלכותו בהכנעה גמורה, עד שהיה לאחד מן המלכים האיתנים והחזקים בעולם.
באחד הימים, הובא לידיעתו של המלך, כי במדינה פלונית באיי הים הנמצאת בקצה גבול מלכותו, התפתח איזשהו מרד נגדו. נציגי התושבים שם לא יצרו עמו קשר כבר זמן רב, והאחראים על גביית מיסי המלך דיווחו כי חלק ניכר מן הנתינים באזור חדלו מלשלם את חובותיהם.
כשליט רב עוצמה החליט המלך שהוא יורד לשטח בכבודו ובעצמו, להשיב את הסדר והשליטה על כנם. אך החליט שקודם לכן הוא ישלח קבוצה מיוחדת של חוקרים חשאיים שיעשו עבודת שטח מקיפה לפני בואו, יחקרו אחר כל תושבי המקום מה רמת נאמנותם למלך, וידווחו על כל התנהגות והתנהלות שחורגת מן הרגיל עד לפרטי הפרטים.
השליחים עשו מלאכתם נאמנה, ולאחר תקופה קצרה הגישו לארמון המלוכה דין וחשבון מפורט מאין כמותו. בו נכתב על כל משפחה ומשפחה מתושבי אותה ארץ, מה הם מעשיהם ודעותיהם לטוב ולרע.
כבר למחרת יצאה הודעה מטעם המלך, כי הוא עתיד להגיע לאזור ולהשליט בו את הסדר שאבד. בהודעה הובהר, כי המלך רואה בחומרה את הניסיון לפרוק את עולו, והוא מצפה כי ראשי הקהל והשליטים המקומיים יספקו לו הסברים נאותים על הנעשה אצלם. אולי, אם ימצאו חן בעיניו, יוכל להקל בדין ולראות מה ניתן לעשות עבורם, כל אחד לפי מעשיו.
ברשימות שהוגשו למלך על ידי שליחיו היסודיים, חולקו אנשי אותה ארץ לארבעה סוגים: בקטגוריה הראשונה סווגו האנשים הישרים שלא עשו כל עוול, והינם תמימים וישרי דרך אשר לא העלו על דעתם למרוד במלך. בנוסף, הם מסודרים בחיים עם פרנסה, בית, בריאות וכדומה, ואינם צריכים לבקש מן המלך שום בקשה מיוחדת.
תחת הסוג השני, נרשמו האנשים שאמנם גם הם לא עשו מאומה ואין עליהם כל טענה, אך מכל מקום יש לצפות שינצלו את ביקור המלך כדי לבקש ממנו בקשות מיוחדות; לזה יש ילד חולה וזה פוטר מעבודתו, לפלוני נשרף הבית ולחברו נשטפו השדות עקב נהר שעלה על גדותיו, כל אחד וצרתו הוא, וכפי הנראה צפויים הם להגיע לפני המלך לבקש ולהתחנן לעזרתם.
הסוג השלישי, כלל את האנשים שאכן מרדו במלך וזלזלו בשלטונו. מצבם לא היה פשוט כלל, אולם חוץ מן הענין הזה – הכל זרם אצלם על מי מנוחות והם לא היו זקוקים לדבר מה מהמלך.
הסוג הרביעי היה קשה מכולם. הוא כלל את האנשים שאכן העלימו מס ורימו את המלך, אבל לא זו בלבד, אלא שהם עוד צריכים טובות רבות מן המלך, מאחר ומצבם המשפחתי והכלכלי לא היה שפיר כלל.
נקל יהיה לנו לתאר לעצמנו, כיצד מרגישים אנשי אותה ארץ לקראת ביקורו של המלך:
מי שנמנה על הסוג הראשון היה שאנן וטוב לב, שכן אין לו מה לחשוש כי הוא לא חטא מאומה, וכן אין לו צורך להתחנן עליו לפני המלך. אלו המסווגים בקטגוריה השניה מתרגשים יותר – אין להם סיבה לחשוש מעונשיו של המלך, כי ישרים ונאמנים הם. אך עדיין מקוים הם כי יתאפשר להם לשטוח את בקשתם לפני המלך ולקבל ממנו את הטובות להן הם זקוקים.
בני הכת השלישית בוודאי כבר חוששים הם לנפשם. הם ודאי מתחרטים על קלות הראש בה נהגו כלפי המלך, ומקוים שיזכו לחנינה וחמלה מאיתו, ומכיוון שהם אינם זקוקים לדבר נוסף מן המלך למעט ענין זה, הם תולים את יהבם בכך שיסתגרו בבתיהם עד יעבור זעם, ולא יצטרכו להתמודד בהכרח מול זעמו של המלך.
הפחד והחשש הגדולים ביותר קיננו בליבותיהם של אנשי הכת הרביעית. אם למשל היה מגיע שר או שליח אחר, הם היו יכולים אולי לשחדו בשלמונים ולהנצל. אבל כאן הלא מגיע המלך הגדול בכבודו ובעצמו – אשר אותו אין לשחד, וכיצד ימחול על כבודו? ולא זו בלבד, אלא שהם עוד רוצים לנצל את ההזדמנות שהמלך מגיע לארצם ולבקש על כל הדברים שהם צריכים; הכיצד יוכלו לישא פנים אל שליטם בו מרדו ועוד לבקש בקשות?!…
אין בפניהם כל דרך, רק ליפול לפני רגליו ולהתחנן על נפשם שישאיר אותם בחיים, כי אין להם כל פתח תקוה אחר – הן מפני רוע מעלליהם, והן מפני שהם זקוקים לו…
כך מלך מלכי המלכים, אשר שולט בכל העולמות העליונים והתחתונים ואין מי שפוצה פיו למרוד בו. מבין כל מקומות מלכותו, יש מדינה אחת שפלה ונבזית, רחוקה מכל שאר העולמות, אשר למרות שהשליט בה תורה וחוקים מסודרים וברורים כיצד צריך לחיות ולהתנהג, יש מי ששוכח מי הוא השליט האמיתי והיחיד, ומתחילים בה חס ושלום ניצנים של מרד, רחמנא ליצלן.
הפנקס פתוח והיד רושמת, וכל מעשי אותם המורדים נרשמים למעלה לפרטי פרטים. בבוא עת פקודה, כשהקדוש ברוך הוא דן את האדם, הרי שכולנו נדמים כאותה הכת הרביעית – אין בנו לא תורה ולא מעשים טובים, ולא זו בלבד, אלא שאנו זקוקים לכל כך הרבה רחמי שמים, כל אחד על צרותיו וצרכיו האישיים. אין לנו כל דרך אלא להתחנן לפני הבורא יתברך שישמע תפילתנו, יסלח וימחל, וכדאי הוא בעל הרחמים שיקבל את תחנונינו ותפילותינו.
שמעתי סיפור נפלא על הגאון הצדיק רבי יוחנן סופר זצ"ל, גאב"ד ערלוי, שכאשר ביקר פעם עם כמה ממקורביו בביתו של גביר חשוב שהיה מוקיר תורה. בבואם לביתו, הם הובלו לטרקלין והמתינו לבעל הבית, ולבינתיים הגישו לפניהם שתיה. המקורב מזג לעצמו מן הכיבוד, אך מעד וכוסו התהפכה ותוכנה לכלך את הרצפה.
הרבי ביקש ממנו שיזדרז וינקה את המקום לפני שבעל הבית יכנס, וכדי בזיון וקצף. עוד המילים על שפתיו, ננער הרבי ואמר בחרדה: "איי! הרי כך היינו צריכים ממש להתנהג עם הקדוש ברוך הוא, בעל הבית של הבריאה… מיד כשחטאנו – להשתדל על אתר לתקן ולנקות!"…
כי זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מהאדם בעולם הזה: הגם שאתה נמצא במקום רחוק, במדינה שקטה ונידחת, אל תשכח אף פעם שיש מלך לעולם. הוא המנהיג והוא הקובע, וזאת תכלית בריאתנו בעולם הזה.למען דעת כל עמי הארץ כי השם הוא האלוקים – אין עוד מלבדו!
(מתוך 'אוצרותיהם אמלא)