יש מקומות ש״רבי נהוראי״ הוא רבי נחמיה, ויש מקומות שהכוונה היא לרבי אלעזר בן ערך

רבי נהוראי – תנא בארץ ישראל

כינוי לתנא שזהותו נדונה בגמרא. נהוראי אינו שמו האמיתי של תנא, אלא זהו כינוי לתנא מסוים הקרוי כך משום שהיה ׳מנהיר׳ (מאיר) את עיני חכמים בהלכה (שבת קמז, ב; עירובין יג, ב). לפי דעה אחת (שם) הכוונה היא לרבי נחמיה, שהיה תנא מהדור השלישי שלאחר החורבן שהיה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, ולפי דעה אחרת הכוונה לרבי אלעזר בן ערך, אחד מחמשת גדולי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי בסוף תקופת בית שני, שלגביו שנינו (אבות ב, ח) שהיה ״כמעיין המתגבר״, והיה יכול להכריע בכח פלפולו את כל חכמי ישראל.

כפי הנראה שתי דעות אלו אינן חולקות זו על זו, אלא שתיהן אמת: יש מקומות ש״רבי נהוראי״ הוא רבי נחמיה, ויש מקומות שהכוונה היא לרבי אלעזר בן ערך. שהרי מצינו שרבי נהוראי נחלק על רבי מאיר ורבי נתן (סנהדרין צט, א), שהיו תנאים מהדור השלישי שלאחר החורבן, ובודאי אין הכוונה לרבי אלעזר בן ערך שחי זמן רב קודם לכן, ומאידך מצינו שרבי נהוראי היה תלמידו של רבי יהושע [בן חנניה] (נזיר ה, א; תמורה יד, ב) שחי בסוף תקופת בית שני ואחריו (ספר יוחסין; סדר הדורות; ראה גם תולדות תנאים ואמוראים).

מאמריו

מאמריו של רבי נהוראי פזורים ברחבי התלמוד הבבלי והירושלמי. בנוגע לחיוב לדור במקום תורה אמר רבי נהוראי: ״[אם אין במקומך תלמידי חכמים ללמוד מהם] הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך [דהיינו, שבמשך הזמן יבואו תלמידי חכמים למקומך, או] שחבריך [ההולכים למקום תורה ימסרו לך מה שלמדו מהרב, והם] יקיימוה בידך. ואל בינתך אל תשען [אל תסמוך על חכמתך, לומר שאתה יכול להתחכם בתורה בעצמך, ואינך צריך לגלות למקום תורה]״ (אבות ד, יד על פי רע״ב).

בנוגע לחשיבות לימוד התורה אמר רבי נהוראי: ״מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה. שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו, אבל בימי זקנותו, הרי הוא מוטל ברעב, אבל תורה אינה כן, [אלא היא] עומדת לו לאדם בעת ילדותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו״ (קידושין פב, ב). כמו כן, את הפסוק ״כי דבר ה׳ בזה״ (במדבר טו לא) דרש רבי נהוראי על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק בה [אלא מתעסק בדברים בטלים]" (סנהדרין צט, א).

בתקופה שלאחר מרד בר כוזיבא (בר כוכבא), כשהיו הסנהדרין באושא, היה רבי נהוראי ממנהיגי העם. הגמרא מביאה מעשה רב של רבי נהוראי, שחילל את השבת כדי לבוא לאושא ולהעיד על כשרותו של עד שראה את הלבנה בחידושה (ראש השנה כב, ב)

ידוע תיאורו של רבי נהוראי בנוגע לדור הסמוך לביאת המשיח ״דור שבן דוד בא בו, נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים [לכבדם, שזה ההיפך מדרך ארץ], בת קמה באמה [לחרף אותה ולביישה], וכלה [קמה] בחמותה, ופני הדור כפני בלב, ואין הבן מתבייש מאביו״ (סנהדרין צז, א על פי רש״י שם).

(מבוא לתלמוד)