עמוד היומי עם גישמאק: מליאה מים וזרק לתוכה חייב
בעל חנות ששכח למכור את חמצו לנכרי, ונזכר בערב פסח שחל להיות בשבת, שיש לו כמויות גדולות של בירה שחורה בחנותו, ואין לו דרך לבערה ויכול לשפכם מהחנות לבור עמוק עשרה, מלא מים, העומד ברה"ר הסמוך לחנותו, הישפכם שם?
תשובה. נאמר במסכת שבת דף ק ע"א 'ואמר אביי בור ברה"ר עמוקה עשרה ורחבה ארבעה מלאה מים וזרק לתוכה חייב, מלאה פירות וזרק לתוכה פטור, מאי טעמא מים לא מבטלי מחיצתא פירות מבטלי מחיצתא', ובטעם החילוק בין מים לפירות מצינו כמה ביאורים:
א. המגיד משנה (פרק יד מהלכות שבת הכ"ג) ביאר שבמים המחיצות ניכרות משא"כ פירות אין המחיצות ניכרות. ועיין בחידושי השפת אמת (שבת דף ק ע"א ד"ה שם בגמרא ר"ש) שכתב שלפי זה אם הבור מלא בכלי זכוכית שהמחיצות ניכרות, חייב.
ונראה שלפי זה אפשר שאם היה בור ברה"ר עמוקה עשרה ורחבה ד' ומלאה מים ושפך לתוכו בירה שחורה שהמים נעכרו והמחיצות אינן ניכרות פטור, כי הנחת החפץ וביטול המחיצות באין כאחת, כמבואר ברמב"ם (פרק יד משבת ה"כ) לגבי זרק חוליא לתוך בור עמוק עשרה ומיעטתו לט'. [אולם קצת צ"ע, שלפי זה למה הגמרא מחלקת בין מים לפירות, אפשר לחלק במים עצמם בין נקיים לעכורים. אמנם יעויין בשו"ת שב יעקב (ח"א סימן יז) שכתב שאפילו לסברת הרב המגיד מים עכורים אין מבטלין תורת המחיצה, משום דלא פלוג חכמים בין מים למים, עיין שם]. ובנידוננו אסור לפי טעם זה לשפוך מהחנות לבור, כיון שהמחיצות בטלות הוי רה"ר, ואסור לשפוך מרה"י לרה"ר.
ב. התוס' רי"ד (פסקי רי"ד, שבת שם ד"ה אמר אביי) ביאר את החילוק שאם מניח על פירות הרי שהחפץ מונח מלמעלה על גבי הפירות, ואילו במניח בתוך המים הדברים משתקעים בקרקעית הגומא. וכעין זה כתב המאירי לחלק בין מים לפירות, שהמים לא מבטלים את המחיצות משום שבמים רוב הדברים שוקעים במים משא"כ במניח ע"ג פירות. ובנידוננו מותר כי זו הוצאה מרה"י לרה"י הסמוך לו.
ג. הרמב"ן (בחידושיו שם ד"ה פירות) כתב הטעם משום שבמים המחיצות ניכרות אלא שהוסיף טעם שבור מלא פירות אי אפשר להשתמש שם, ועיין שו"ת חת"ס (או"ח סימן פט) שכתב גם שהבדל בין מים לחפצים הוא שבתוך מים ניתן להשתמש ולכן לא נתבטל השימוש ולא בטלו המחיצות. ובנידוננו לא נתבטל השימוש והוי רה"י ומותר לשפכם שם.
ד. באור שמח (פי"ד משבת הכ"ג) כתב שעל גבי הפירות דורכים ולכן אתו רבים ומבטלי מחיצות משא"כ מים. לפי דבריו אם הפירות הם עגבניות ענבים ותאנים וכדומה שאין הולכים על גבם, לא הוי רשות הרבים. ובעניננו מאחר ואין דורכים, הוי רה"י ומותר לשפכם.
ולפי כל הנ"ל נראה בענייננו לפי דעת המגיד משנה יהיה פטור, אולם לדעת השב יעקב אף למגיד משנה יהיה חייב בשפך בירה שחורה לתוך הבור, ובבור מלאה זכוכית שכתב השפת אמת שחייב, היינו רק לדעת המ"מ אולם לדעת התוס' רי"ד והחת"ס והאור שמח יהיה פטור. ובעניננו מאחר ולדעת המ"מ אסור, ואולי ע"י נכרי מותר, שהרי בשעת הדחק אפשר לסמוך על בעל העיטור הסובר שאמירה לנכרי מותרת אפילו במלאכה דאורייתא כמבואר ברמ"א (סימן רעו ס"ב), ובפרט שישנם הסוברים שמותר גם לישראל לעשותו. ובדבר שנחלקו הפוסקים מותר לומר לנכרי לעשותו כמבואר בכלכלת השבת (דיני אמירה לנכרי).
(חשוקי חמד)