מסופר על רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, שפעם כשהלך באחת מסמטאות ירושלים זרק עליו ערבי קליפות תפוז שאכל. הסתכל עליו הרב ואמר לו: 'תודה רבה', שאלו הערבי בתמיהה: 'מה אמרת?

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (י"א כ"ו)

מובא בספרים כי לפי הסתכלות האדם על המקרים הקורים אותו במהלך החיים, יכול לעשותם ברכה או קללה, והדבר תלוי בהסתכלות האדם. זה שאמר 'ראה' הראייה 'אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה', אם תסתכל על מקרה העולם בהשגחת ה' בראייה חיובית, אז יהיה לך זה ברכה. ואם תסתכל באופן שלילי – אותו מקרה יהיה קללה. מסופר על רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, שפעם כשהלך באחת מסמטאות ירושלים זרק עליו ערבי קליפות תפוז שאכל. הסתכל עליו הרב ואמר לו: 'תודה רבה', שאלו הערבי בתמיהה: 'מה אמרת?' אמר לו רבי יוסף חיים שוב: 'תודה'. 'מה שייך פה 'תודה'?' שאל הערבי כאינו מבין. במנוחת הנפש הסביר לו הרב: 'הבן, אם היה בידך דבר אחר קשיח יותר, כמקל, אבן או ברזל – כלום היית מהסס מלזרוק זאת?!… ע"כ אמרתי תודה, על שהיה זה בסך הכל קליפות תפוז, וקצת התלכלכתי'. זו היתה גדלותו של הרב שראה בביזיון זה ברכה והצלה. 'ראה' אנכי נותן לפניכם היום 'ברכה וקללה', ע"י הסתכלות נכונה אפשר לראות הכל כברכה, אפילו דבר שנראה כקללה, ומאידך אפשר לראות כקללה אפילו דבר שנראה בחיצוניותו כברכה, הכל תלוי בראייתך!

 

מה אירע עם אבני בית המקדש?

"וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחוֹתָם" (י"ב ג)

אזהרה לנותץ אבן מהמזבח או מהעזרה (רש"י). מה אירע עם אבני בית המקדש? א. אבני ביהמ"ק מפוזרות בעולם. ב'אגדת אליהו' (פאה פ"ז ה"א) הביא דבר פלא בשם המדרש, כשנחרב ביהמ"ק פיזר הקב"ה אבניו בכל העולם כולו, כמובא (איכה ד א) 'תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות'. וכל מקום בעולם שנפל אבן מביהמ"ק, שם נבנה ביהכ"נ, ונקראת ביהכ"נ 'מקדש מעט' דיש במקום זה מעט מאותה אבן מביהמ"ק שנשקע שם.    ב. אבני ביהמ"ק נגנזו. האדמו"ר ממונקאטש שליט"א, העיר מהזוהר (פר' פקודי דף ר"מ:) שכל אבני ביהמ"ק ויסודותיו ויסודות ירושלים, מעולם לא נשרפו ולא נחרבו, ולא נאבד אבן אחת מביהמ"ק, אלא כולם נגנזו, ואפילו המפתחות של דלתות ביהמ"ק קיימות כדאיתא בגמ' (תענית כ"ט.) ירדה פיסת יד ונטלתן מידיהן של פרחי כהונה, ולא היה לאומות העולם שליטה על ביהמ"ק, ומה ששרפו האומות היה ממה שהשדים הביאו אבנים אחרות במקומם, והם היו אבנים שנשרפו, וכל זה היה כדי לסתום עיניו של טיטוס הרשע והרומאים, שיחשבו שהם החריבו את המקדש, ולעתיד לבוא כשיחזור הקב"ה ויבנה את ביהמ"ק השלישי, יחזרו האבנים למקומן (אוצר פלאות התורה).

'כיון שיש ריווח לעניים, אעפ"י שאינם מתכוונים לשם שמים אלא להתכבד בהם, אל ימנעם'

"לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן' (ט"ו ז)

כוחה של נתינה – מצות צדקה – מובא בתנא דבי אליהו (זוטא שה"ש) 'גדול כח הצדקה, שכל מעשיו של משה לא נשתבחו (לא זכו לשבח והוקרה) אלא על הצדקה', וכן כשראתה מלכת שבא גדולת שלמה (וחכמתו) לא שבחהו אלא על הצדקה, וכל דור שיש בו צדקה וגמילות חסדים אף אילו כל מעשיהם רשעים – אין גזר דינם לאבד, שהרי מיכה עשה ע"ז ורצו מלאכי השרת לדחפו (ולסלקו מהעולם), אמר להם הקב"ה: הניחו לו, שפתו מצויה לעוברי דרכים', משמע דמצות צדקה היא בסיס לכל המצוות, ולכן הגנה מצות צדקה אף על מיכה שעשה ע"ז. עוד מובא בפרקי דרבי אליעזר (פל"ג): רבי עזריה אומר: תדע לך כח הצדקה, בוא וראה משלום בן תקוה (בעלה של חולדה הנביאה) שהיה מגדולי הדור ועשה צדקות בכל יום, שהיה ממלא חמת מים והיה יושב על פתח העיר, וכל מי שהיה בא מהדרך היה משקהו ומשיב נפשו. ובזכות הצדקה שעשה שרתה רוח נבואה על אשתו חולדה. עוד איתא בירושלמי פאה (פ"א ה"א) 'צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה'. וכתב הרמב"ם (מתנות עניים פ"י ה"א): 'חייבין אנו להיזהר במצוות צדקה יתר מכל מצוות עשה, שהצדקה סימן לצדיקי זרע אברהם אבינו, שנא' 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה', ואין כיסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנא' 'בצדקה תכונני', ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנא' 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'.

כמה כוחה של מצות צדקה א. מובא בגמ' (פסחים ח: ובר"ה ד.): האומר 'סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני', או 'שאהיה בן עוה"ב' – הרי זה צדיק גמור'. מובא ב'פרשת דרכים' (דרוש ג') דלא אמרו 'הרי זה צדיק גמור' אלא במצות צדקה, שנמשכת מכך תועלת לעניים, משא"כ בשאר מצוות, וכפי שמוכיח החיד"א מהמד"ר (ויקרא) בר' טרפון ור' עקיבא, שר' טרפון סבר שאם לא כיון במעשה הצדקה לשמה – לא עשה ולא כלום, וא"ל רבי עקיבא שאינו כן, והראה לו את הפסוק 'פזר נתן לאביונים', ולכן הצדקה עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, וכפי שהסבירו האחרונים שבכל המצוות – יש חיוב על האדם לעשותן 'לשמה', וכשעושה אותן שלא 'לשמה' – חסר לו בקיום המצווה, אך בצדקה, אף שלא עשה לשם מצות צדקה – נאמר בגמ' (ב"ב י:): 'א"ר אבהו: שאלו את שלמה בן דוד: עד היכן כוחה של צדקה? א"ל: צאו וראו מה פירש דוד אבא: 'פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד', דהיינו שפיזר לעניים ונהנו מזה, אפילו שלא נתן לשם מצות צדקה. כן מובא ברש"י (סנהדרין מ"ד:) 'מעשה ברשע אחד שעשה סעודה לשר העיר, ולא בא שר העיר, וחילקה לעניים, ולכך זכה להיקבר בכבוד גדול'. ומוכח דאף שלא היתה כוונתו לשם מצוה, שהיתה מטרתו לפזר ממונו לכבוד השר ורק אח"כ נתן לאביונים, מ"מ שכר צדקתו עומד לעד', וק"ו כשעושה לכתחילה לשם שמים. וכ"כ בספר חסידים (סי' תשס"ה) 'כיון שיש ריווח לעניים, אעפ"י שאינם מתכוונים לשם שמים אלא להתכבד בהם, אל ימנעם'.