נקודה למחשבה, מאת הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
בספר חשוקי חמד (נדרים לט, ב) מובא שמרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א נשאל כך: בִּימֵי הַלְּחִימָה בְּעַזָּה, כְּשֶׁאַזְעָקוֹת רַבּוֹת נִשְׁמְעוּ מִדֵּי יוֹם בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, נִשְׁאֲלָה הַשְּׁאֵלָה דֶלֶהַלׇן: לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, הָאַזְעָקָה נִשְׁמְעָה לָרִאשׁוֹנָה בִּמְקוֹמֵנוּ, וִילָדַי נִתְקְפוּ בְּבֶהָלָה וּפַחַד, וּפְנֵיהֶם לָבְשׁוּ אֲרֶשֶׁת חֲרָדָה. רַעְיָתִי הִתְקַשְּׁרָה לִמְטַפֵּל רִגְשִׁי מֻמְחֶה, כְּדֵי לִשְׁאֹל בַּעֲצָתוֹ, הֵיאַךְ נִתָּן לְטַפֵּל בִּטְרָאוּמַת הַיְּלָדִים, וְכֵיצַד לִגְרֹם לָהֶם שֶׁלֹּא לְהִבָּהֵל מִקּוֹלָן הַמַּבְעִית שֶׁל הָאַזְעָקוֹת.
הֵשִׁיב הַיּוֹעֵץ: תַּהַפְכוּ אֶת הָרְגָעִים הַלָּלוּ לַחֲוָיָה. כְּדַאי לְהָכִין מִינֵי מְתִיקָה, וְכָל פַּעַם שֶׁתִּשְׁמַע הָאַזְעָקָה, תַּחְלְקוּ אוֹתָם לַיְּלָדִים בְּעֵת הַשְּׁהוּת בַּמֶּרְחָב הַמּוּגָן.
עָשִׂינוּ כִּדְבָרָיו, וְאָכֵן הָעֵצָה הוֹעִילָה. בַּבִּנְיָן רַב – הַקּוֹמוֹת יֶשְׁנָם הַרְבֵּה יְלָדִים נוֹסָפִים, וּכְשֶׁרָאִיתִי שֶׁגַּם הֵם מְבֹהָלִים, חִלַּקְתִּי גַּם לָהֶם קַרְטִיבִים וַחֲפִיסוֹת מְתִיקָה. אֶלָּא, שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ הָאַזְעָקָה נִשְׁמַעַת כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם, וּבְכָל פַּעַם נֶאֱסָפִים מִסְּבִיבִי כְּעֶשְׂרִים יְלָדִים [כ"י], וְנוֹצָר מַצָּב שֶׁהֵם כְּבָר מַמְתִּינִים בְּקֹצֶר – רוּחַ לִצְפִירַת הָאַזְעָקָה… אֲנִי מְחַלֵּק מֵעַל לְמֵאָה מִינֵי מְתִיקָה בְּיוֹם, וּשְׁאֵלָתִי הִיא, הַאִם אֲנִי רַשַּׁאי לִרְכֹּשׁ אֶת מִינֵי הַמְּתִיקָה וְהָאַרְטִיקִים לִשְׁאָר יַלְדֵי הַבִּנְיָן, מִכַּסְפֵּי מַעֲשֵׂר, כִּי זוֹ נֶחֱשֶׁבֶת לְהוֹצָאַת מִצְוָה, אוֹ שֶׁמָּא אֵין לְרִכְשָׁם מִכַּסְפֵּי מַעֲשֵׂר?
על שאלה זו השיב מרן הגר"י זילברשטין שליט"א בדברים הבאים: הוֹצָאָה זוֹ אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת לְהוֹצָאָה שֶׁל מִצְוָה, וְאַף לֹא שֶׁל רְשׁוּת, אֶלָּא 'הוֹצָאַת עֲבֵרָה', כִּי כָּל עֲצָתָהּ שֶׁל אוֹתוֹ 'מֻמְחֶה' אֵינָהּ אֶלָּא עֲצַת גּוֹיִים, לַהֲפֹךְ עֵת צָרָה וּזְעָקָה לַ'חֲוָיָה'.
עֵצָה יְהוּדִית הִיא, לְהַרְגִּיעַ אֶת הַיְּלָדִים עַל יְדֵי מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁיֹּאמְרוּ בְּמַקְהֵלָה, [וְכַיָּדוּעַ בְּעֵת צָרָה מְחֻיָּב אָדָם מִדְּאוֹרַיְתָּא לְהִתְפַּלֵּל להשי"ת שֶׁיּוֹשִׁיעוּ מֵהַצָּרָה]. וְעַל מְנַת לְהַשְׁרוֹת אֲוִירַת רֹגַע וְחִזּוּק, נִתָּן לָשִׁיר עִם הַיְּלָדִים שִׁירִים הַמְּחַזְּקִים בְּבִטָּחוֹן וֶאֱמוּנָה, כְּגוֹן 'אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ', 'וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ', 'בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם', וְכַדּוֹמֶה.
וּבִמְקוֹם שִׁיטַת הַחִנּוּךְ הַזָּרָה שֶׁל חֲלֻקַּת מַמְתַּקִּים, יֵשׁ לְהַחְדִּיר לַיְּלָדִים [בְּאֹפֶן מַרְגִּיעַ וּמְשַׂמֵּחַ], שֶׁהָאַזְעָקוֹת נוֹעֲדוּ לִפְשֹׁט אֶת הָעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבְּלִבֵּנוּ, שֶׁכֵּן 'הָאֱלוֹקִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו' (קֹהֶלֶת ג, יְעֻיַּן בְּרָכוֹת דַּף נט ע"א), וּלְשַׁנֵּן בְּאָזְנָם אֶת דִּבְרֵי הָרַמְבָּ"ם (רֵישׁ הֵל' תַּעֲנִיּוֹת): "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִזְעֹק וּלְהָרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר. וְדָבָר זֶה מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא, שֶׁבִּזְמַן שֶׁתָּבוֹא צָרָה וְיִזְעֲקוּ עָלֶיהָ וְיָרִיעוּ, יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הוּרַע לָהֶם, וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם".
לְאַחַר אֲמִירַת הַתְּהִלִּים וְשִׁירֵי הָאֱמוּנָה, כַּאֲשֶׁר הַטִּיל יֹרַט אוֹ נָפַל בְּשֶׁטַח פָּתוּחַ, יֹאמְרוּ כֻּלָּם 'מִזְמוֹר לְתוֹדָה' (תְּהִלִּים ק), וּלְאַחַר מִכֵּן יַחְלְקוּ לַיְּלָדִים קַרְטִיבִים מְתוּקִים, וְתִהְיֶה זוֹ 'סְעוּדַת מִצְוָה', [שֶׁכֵּן קַיֶּמֶת מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְהוֹדוֹת וּלְשֶׁבַח להשי"ת לְאַחַר נֵס שֶׁהִתְרַחֵשׁ, יְעֻיַּן בַּשְּׁאִילְתוֹת (פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח שְׁאִילְתָא כו)].
***
האם איראן תתקוף כעת, היום או מחר? מתי נסראללה ישגר טילים? ומה כוונת החות'ים, התורכים והסורים? יושבי ארץ הקודש שרויים במתח ובחרדה, ממתינים לתגובה האיסלאמית מכאן ומשם על חיסולם של כמה רוצחים ישמעאלים. האם צריך לחשוש? לפחד? להיות מתוחים ולחוצים?
לפני מספר שנים שלח ידידי הרה"ג רבי ישי שנדורפי שליט"א מכתב למרן רבינו הגר"ח קניבסקי זיע"א, שעסק בחשש הגובר והולך מהאיום האיראני. הרב שנדורפי האריך לפרט את עוצמת החשש ופירט את הסכנות הקיומיות ממלחמה עם אירן. מרן הגר"ח זיע"א השיב לו במכתב ארוך יחסית לתשובותיו הרגילות, בהם היה משיב בדרך כלל במילה- שתיים. וכך כתב לו מרן זיע"א: "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם".
הבה נקרא, שוב ושוב ושוב, את דברי רבינו הרמח"ל ז"ל בספרו דעת תבונות (סימן מ), נשנן ונפנים אותם: "הִנֵּה זֶה הוּא מֵחֻקּוֹ שֶׁל הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ בָּרוּךְ הוּא – לְהַרְאוֹת עֹצֶם מֶמְשַׁלְתּוֹ הַשְּׁלֵמָה. שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה, מַנִּיחַ הָעוֹלָם לִהְיוֹת סוֹעֵר וְהוֹלֵךְ בְּיַלְדֵי הַזְּמַן, עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָרַע בָּעוֹלָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב עַל יְדֵי הָרָע הַזֶּה מֵעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר בְּכוֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, וַאֲפִלּוּ מַגִּיעוֹת בְּרִיּוֹתָיו עַד הַדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה. אֶפֶס כִּי לֹא מִפְּנֵי זֶה יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ, כִּי הַמֶּמְשָׁלָה לוֹ לְבַדּוֹ, וְהוּא עָשָׂה, וְהוּא סוֹבֵל, וְהוּא מָחַץ, וְהוּא יִרְפָּא, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. וְהִנֵּה זֶה יָתֵד חָזָק לֶאֱמוּנַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא יֵרַךְ לִבָּם לֹא מֵאֹרֶךְ הַגָּלוּת וְלֹא מִמְּרִירוּתוֹ הַקָּשָׁה, כִּי אַדְּרַבָּה, הִרְשָׁה הקב"ה וְהִנִּיחַ לָרַע לַעֲשׂוֹת כָּל מָה שֶׁבְּכוֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּבְסוֹף הַכֹּל – כָּל יוֹתֵר שֶׁהִקְשָׁה הָרַע אֶת עוֹל סִבְלוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת, כֵּן יוֹתֵר יְגַלֶּה כֹּחַ יִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ הָעֲצוּמָה אֲשֶׁר הוּא כָּל יָכוֹל, וּמִתּוֹךְ עֹמֶק הַצָּרוֹת הָרַבּוֹת וְהָרָעוֹת מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה בְּכוֹחוֹ הַגָּדוֹל וַדַּאי". הכל מתוכנן בדיוק. הכל, כל מה שקורה איתנו כאן, מנוהל על ידי מלכנו אוהבנו, שאוהב אותנו כאהבת אב לבנו. כל התהליך שסביבנו הוא עוד חלק בפאזל האלוקי של הבאת משיח צדקנו וגילוי כבודו יתברך בעולמנו. אבינו שבשמים מנהל את כולם, מזיז את החיילים, המלך והמלכה, הפרש והצריח, כמו בלוח משחק השחמט, מוביל את כולנו כבובות משחק התלויות על חוטים. היש ממה לחשוש או לפחד סתם כך? צריך להתעורר, לערוך את חשבון נפשינו, אך שומה עלינו לשנן שה' יתברך משגיח עלינו בהשגחה פרטית מיוחדת, רוצה בטובתנו בכל רגע נתון.
"כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם, לֹא תִּירָא מֵהֶם (דְּבָרִים ז, יז – יח). כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵךְ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִּירָא מֵהֶם (שָׁם כ, א). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה, שֶׁאִם יִרְאֶה הָאָדָם כִּי צָרָה קְרוֹבָה, תִּהְיֶה יְשׁוּעַת ה' בִּלְבָבוֹ וְיִבְטַח עָלֶיהָ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים פָה, י): "אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ", וְכֵן כָּתוּב : "מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת" (רבנו יונה ז"ל, שערי תשובה שער ג).
***
הצעירים שבין הקוראים לא זכו, אך אנחנו, המבוגרים יותר, זוכרים היטב את מעמדי הפתיחה השנתיים של 'ירחי כלה' שבישיבת פוניבז', בכל שנה בימים אלו. אלפי אלפי בני תורה מכל הארץ היו מגיעים להיכל הישיבה וכל מבאותיה, בהתרגשות ובדריכות, כדי לשמוע את משאו של רבינו הגדול ה'אבי עזרי' זיע"א. לא ניתן היה למשש את ההתרגשות בידים ומשאו של רבינו זיע"א היה הנושא המרכזי בכל התקופה, יסוד ומגדלור מאיר. מרן זצוק"ל דיבר בכל שנה סביב הפסוק "סכותה לראשי ביום נשק", ובאחת משיחות ה'ירחי כלה' הביא את דברי הירושלמי (יבמות פט"ו ה"ב): "סכותה לראשי ביום נשק"- זהו נשקו של גוג", וביאר מרן זיע"א שדוד המלך ע"ה התפלל שהקב"ה יסוכך על ראשו ויגן עליו בעת מלחמה, ולכאורה יש להקשות, כך הקשה רבינו, וכי הראש בלבד צריך שמירה והגנה ולא כל הגוף? מדוע לא התפלל דוד שהקב"ה ישמור את כל גופו? מדוע רק את הראש?
והשיב: אלא כי בזמן מלחמה שוררת בהלה גדולה, וצריך שמירה רבתי על הראש… לשמור על ישוב הדעת, להיות שלו ורגוע ולחזק בעצמנו את אמנותינו ותלותינו המוחלטת בהקב"ה.
סיפר הגר"א גניחובסקי זצ"ל לתלמידיו: "אתמול נפל לי השעון מהיד על הרצפה, הוא ספג חבטה והפסיק לפעול. הלכתי לשען כדי שייתקן את השעון. הוא החליף את הבטריה הקטנה שבשעון והשעון חזר לפעול. לא הבנתי ושאלתי את השען: "איך יתכן שהבטריה הסתיימה בדיוק בשנייה שהשעון נפל על הרצפה?". הסביר לי השען: "הבטריה עמדה להסתיים, כמעט לא נשאר בה כח. אך כל עוד ענדת את השעון על היד, היא המשיכה לפעול. ברגע שהבטריה קיבלה מכה, לא היה בכוחה לחדש את פעולתה".
"למדתי מכך לקח גדול", אמר הגר"א גניחובסקי זצ"ל לתלמידיו, "כשאדם חי את חייו הרגילים, הוא יכול ללכת עם 'בטריה חלשה'. אך כשהוא מקבל מכה, כשנמצאים במצב מורכב מעט, הוא צריך לחדש, להטעין את הבטריה באמונה ובטחון. אם לא, ה'בטריה' שלו תפסיק לפעול"…
אנו רוצים לחוש בטחון וחוזקה? הבה נחזק את ה'בטריה' הפנימית שלנו באמונה ובטחון בבורא כל העולמות!!