פתאום הוא עצר וצעק, "אוי, פויזן! פיוזן!", (רעל! רעל!)

בעל הטורים

י' תיבות בפסוק לכך צריך ליתן י' אצבעות בפת בשעת ברכה

וְהָיָה עֵקֶב. עק"ב תיבות יש ביו"ד הדברות הראשונות וזהו בשמרם עקב רב אם תשמור עקב תזכה למה רב טובך אשר צפנת.

תִּשְׁמָעוּן וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם. ג' כנגד מקרא משנה תלמוד.

וַאֲהֵבְךָ. בזכות אברהם שנא' בו זרע אברהם אהובי.

וּבֵרַכֶךָּ. בזכות יצחק שנא' בו ויברך אלהים את יצחק.

וְהִרְבֶּךָ. בזכות יעקב שנא' בו פרה ורבה. הפסוק מתחיל בוי"ו ומסיים בכ"ף וכן יתן לך האלהים מטל השמים הברכות שבירך יצחק מתחילין בוי"ו ומסיימין בכ"ף שיהיו לך כל אותן הברכות.

בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים. הפסוק מתחיל בב' ומסיים בכ"ף לומר בזכות התורה שיש בה כ"ב אותיות.

הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת. כל האלפא ביתא בזה הפסוק חוץ מבית רמז כי עוד יעשה פעם שנית נפלאות כימי צאתך מארץ מצרים

וְיַאֲכִילֵךְ אֶת הַמָּן לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ. מלמד שבאכילת המן ניתן להם דעה.

אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה. י' תיבות בפסוק לכך צריך ליתן י' אצבעות בפת בשעת ברכה

ועוד כנגד י' מצות שנעשו בפת לא תחרוש לא תזרע כלאים לקט שכחה פאה לא תחסום תרומה ומעשר ראשון ושני וחלה.

בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר.
לומר שאין נענין על המטר אלא אם כן יכוונו להתפלל בכל לב

וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ. וסמיך ליה למען ירבו שע"י המזוזות לא יבא המשחית אל ביתכם. וסמיך ליה אם שמור תשמרון על שם ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך

(לקט מתוך פירוש 'בעל הטורים' על הפרשה)

***

בואו תשמעו מה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אמר לי:

הגאון רבי בן ציון קוק שליט"א: כשאחזתי בפרק 'האיש מקדש' לבת שלי, התייעצתי עם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בכל פעם. פעם על זה ופעם על זה, ופעם נכנסתי אליו עם הצעה על בחור, ואמרתי לו שממש מספרים עליו שהוא למדן גדול, מתמיד גדול ומצוין, אבל אמרתי לו שבאינפורמציה אמרו עליו שהוא לא לומד מוסר. וצריך לזכור, הרי רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הוא הרי לא דמות המוסר הידועה כמו המשגיח של הישיבות. אך בואו תשמעו מה הוא אמר לי, ממש כהאי לישנא: 'לא כולם הם נובהרדוק שלומדים מוסר, אבל חייבת להיות שייכות ללימוד המוסר, אחד שבכלל אין לו שייכות ללימוד המוסר, זה מהווה בעיות אחר כך בבית, כי מי שלא לומד מוסר לא מכיר את המוסר שנקרא להאשים את עצמו, על הכל הוא חושב, היא אשמה, השוויגער אשמה, הוא לא יודע אף פעם להאשים את עצמו, וזה יכול לגרום לבעיות רבות בחיים. זה לא טוב'.

פעם הייתי נוכח כאשר שאל אותו אברך אחד מה העצה יש לו קפידות בעיקר על אשתו. הוא יודע שהוא לא צודק לפעמים אבל מה לעשות, הוא לא משתחרר מזה והוא מקפיד עליה בפנים חמוצות. מה לעשות?

השיב לו רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל: 'לזה אני לא יודע עצה, רק דבר אחד: תלמד מסילת ישרים'. שמעתי את זה ומיד שאלתי איזה פרק במסילת ישרים. אמר רבינו זיע"א: 'אינני יודע, אני כל דף שאני לומד מהמסילת ישרים זה משפיע עליי'.

(מוסף שבת קודש – הובא בגליון שואלין ודורשין תמוז פ"ד)

"וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה"

ענין הארבעים יום

מצינו בתורה בהרבה מקומות את ענין הארבעים יום, וכגון הימים שמשה עלה למרום (כמה פעמים), הימים שתרו בהם את הארץ, ימי המבול, עד ארבעים יום ונינוה נהפכת, ימי יצירת הולד, ימי התשובה (מר"ח אלול ועד יוה"כ), ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני ועוד.

ענשי האדם עשר, חוה עשר, הנחש עשר, האדמה עשר

רבינו בחיי מביא מהמדרש כך: ארבעים יכנו, למה ארבעים? האדם הזה נוצר לארבעים יום ועבור התורה שניתנה לארבעים יום, ילקה ארבעים וייצא ידי עונשו, וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשנצטוה ועבר עליו לקה העולם בארבעים: ענשי האדם עשר, חוה עשר, הנחש עשר, האדמה עשר, לפיכך כשיעבור על מצוה ילקה ארבעים, וכן אתה מוצא בעונש מרגלים שלקו ישראל ארבעים שנה במדבר. (רבינו בחיי עה"ת דברים כ"ה ג').

ארבעים תיבות בברכות התורה

כתב הטור 'ושתי ברכות אלו (- ברכת אשר בחר בנו וברכת אשר נתן לנו) יש בהם ארבעים תיבות כנגד ארבעים ימים שעמד משה בהר'. (קל"ט י').

ורבים נושעו בכך

הגר"מ שטרנבוך כותב שמצינו בכמה מקומות שנקטו מספר ארבעים יום דווקא, ויש בזה סוד גדול, ותפילה במשך ארבעים יום ברציפות למטרה מסוימת שצריך בה ישועה היא סגולה נפלאה, ויילך יום יום לבית הכנסת במיוחד לשם תפילה זו, לומר את הבקשה שצריך, וייתן משהו לצדקה ואח"כ יאמר ספר רביעי שבתהילים (צ'-ק"ז), ויקבל על עצמו בלי נדר שאם הקב"ה יעזור לו יאמר בשמחה את כל נשמת כל חי, וכך יעשה ארבעים יום.  והגר"מ שטרנבוך מסיים ורבים נושעו בכך, ועיקר יסוד כל הסגולות הוא לבטוח בה' שיעזור ויושיע. (חכמה ודעת ע"מ ר"ג).

ופתאום הוא עצר וצעק, "אוי, פויזן! פיוזן!", (רעל! רעל!)

הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל: יש מעשה שרבי מאיר (חדש)סיפר לי על הסבא מסלבודקא, וסיפרתי אותו כמה פעמים ב'שמוע'ס' בישיבה. בתקופה האחרונה לפני שהסבא נפטר, הוא היה במצב בריאותי מאוד מסובך, והוא היה קצת בירושלים וקצת בתל אביב, ובחורים היו בחברתו של הסבא ומשמשים אותו.

באותה תקופה חשבו שהדבר הכי בריא בשביל הסבא זה לאכול דייסות, אבל הסבא לא אהב דייסות. פעם אחת בא בחור ואמר: מצאתי 'מתכון' איך להכין את הדייסה באופן שתערב לחיכו של הסבא. הבחור הכין את הדייסה לפי ה'מתכון' שהוא מצא, ואז ישבו כולם והבחור שהכין את הדייסה אמר לסבא: הנה יש כאן דייסה שעשיתי עם 'מתכון' מיוחד, כדאי שהרב יאכל מזה. ואז סוף כל סוף הסבא לקח כפית והגיש אותה לכיוון הפה שלו, ופתאום הוא עצר וצעק, "אוי, פויזן! פיוזן!", (אוי, רעל! רעל!). והבחורים אמרו לסבא, למה זה רעל, הרי אנחנו בעצמנו הכנו את זה, זה טרי, והכל בסדר, והסבא המשיך ואמר, 'פויזן' 'פויזן', ולא הסכים בשום פנים ואופן לאכול מזה.

בסוף, לאחר שכנועים הבחורים הצליחו להוציא מהסבא למה הוא אמר שזה רעל, הסבא אמר, שיש כאן 'מתכבד בקלון חברו', כי אם אותו אחד יודע לעשות 'מתכון' יותר טוב של הדייסה אז מי שעשה עד היום לא יודע לעשות כל כך טוב, אז זה מתכבד בקלון חברו, וכי זה רעל!, – ואני לא יכול לאכול רעל, ולכן הוא לא אכל מזה.

(מתוך הספר: "ועדים מהרב שלמה הופמן")

***

מרן שאל אותי יום אחד: "רבי ראובן, מדוע אינך יוצא לחו"ל לצורך החזקת הישיבה?"

הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א: כל אדם צריך להכיר את המקום שההשגחה העליונה העמידה אותו שם, ולדעת ששם מקומו. זה תפקידו, ובכך הוא משלים את ייעודו בעולם!

עד כדי כך מגיעים הדברים, שמרן גאון עוזנו, אביר הרועים רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, שכל שנייה שלו הייתה מנוצלת ללימוד התורה הקדושה, שאל אותי יום אחד: "רבי ראובן, מדוע אינך יוצא לחו"ל לצורך החזקת הישיבה?".

אמרתי לו: "ימחל לי רבינו, הרב יעשה לי טובה ולא יבקש שאצא לחו"ל. חושש אני שאם אתחיל עם נסיעות לגבירים לא אוכל להפסיק, כי 'מצווה גוררת מצווה, זה נותן חצי מיליון וזה נותן מיליון, ואז יאמרו לי: סע גם לארגנטינה, לשווייץ, למרוקו, להונג קונג… זו לא רק נסיעה אחת וזהו. לכן אני מבקש שהרב יפטור אותי בבקשה".

"טוב", אמר לי הרב, "אז אני אסע במקומך!" וכך היה.

ולא מובן, הרי כל שנייה של מרן זצ"ל הייתה מחושבת לתורה, וכעת הוא מוכן לטוס לחו"ל, להיטלטל בדרכים ולהפסיד את שיעוריו הקבועים, להקריב הכול, בשביל מה?

אלא, מרן זצוק"ל הבין שהעיסוק בנושא התשובה הוא דבר עליון ביותר ונחשב להצלת עם ישראל. הוא רצה לעודדיני ולתת למעשיי את מלוא החשיבות והועוצמה, לכן כביכול אמר לי: "תראה, אני מוכן אפילו לבטל מזמני ולצאת עבורך לחו"ל, ולמה? כדי שתדע להעריך במה שאתה עוסק!".

רבינו לימד אותנו שכל טרחה הכלולה במילוי תפקידנו, או שעל ידה אנו עוזרים לשני למלא את תפקידו – אינה נחשבת ביטול תורה.

לפעמים אדם פוגש יהודי רחוק מעולם התורה, וכדי לקרבו אל הבורא הוא נדרש לשבת ולשוחח עימו ברמה שלו, לספר לו פה סיפור ושם בדיחה כדי לרכוש את ליבו וכך למושכו לאט לאט אל התורה. ואז עלולה לעלות בו המחשבה: 'לשם מה אני צריך לשבת עם אדם זה? הרי מי שיכול ללמוד בעמקות ולומד שלא בעמקות הראויה, נחשב לו הדבר כביטול תורה וידונו אותו בשמיים על כך!'.

אבל רבותינו לימדונו שאין זה ביטול תורה, כי זהו התפקיד שייעד לנו הבורא ועלינו לעשותו בשלמות.

לכן, בין אם אתה רופא, איש עסקים גדול שהתורה מתקיימת על ידך, דרשן הזוכה לקרב לב בנים לאביהם שבשמיים או מסייע ללומדי תורה בכל דרך שהיא – תמשיך לעסוק במה שהקב"ה בחר אותך לעסוק ואל תחפש לעצמך תפקידים אחרים. הקב"ה רוצה אותך כאן, כי במה שאתה עושה – הנך הטוב מכולם!

על מה הרב התפלל בכותל?

הגאון הצדיק רבי חיים ברים זצ"ל מספר, כי פעם פגש את מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בעל ה'חזון יחזקאל', שב מתפילה בכותל המערבי, ורוחו טובה עליו. הוא שיער כי זו שעת הכושר, ולכן שאל אותו – "על מה הרב התפלל בכותל?" ורבי יחזקאל השיב לו כך בפשטות ובכנות:

"אמרתי לקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם! תשלח כבר את המשיח. ומדוע אני צריך את המשיח, מה השייכות שלי עם משיח? כי רצוני ללמוד עימו תורה, שהרי הוא לומד תורה היישר ממך יתברך, בלי אמצעים. אולם בינתים עד שתשלח לנו את המשיח אבקש ממך – רבונו של עולם, אנא! תלמד איתי אתה תורה! תאיר את עיני במאור תורתך הקדושה!".

(מתוך אוצרותיהם אמלא – הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א)