'עוד סיפר לי רבי יעקב משה הלל שליט"א, אודות כשרונו הנפלא של רשמ"מ שנדוך זצ"ל לכתוב בכתיבה הדקה מהדקה, שיש ברשותו 'ביצה' שכתב עליו הנ"ל כל ספר 'שיר השירים'

"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה" (ח,ח)

כתב ה'בן איש חי' (תורה לשמה סי' תס"ב): אודות סופר סת"ם שהיה אומן גדול בכתיבת התפילין, שהיה יכול לכתוב אותיות קטנות ודקות מאד עד שכתב הפס' 'ארץ חטה ושעורה'… על חיטה אחת בכתב אשורית.

כשהייתי בארץ הקודש (בחורף תשפ"ב) במחיצת רבי יעקב משה הלל שליט"א (ראש ישיבת המקובלים חברת 'אהבת שלום') הוסיף לי על הנ"ל, שיתכן לומר שסופר סת"ם הנזכר ב'תורה לשמה', הכוונה למקובל רבי ששון מרדכי משה שנדוך זצ"ל (מח"ס 'קול ששון' ו'דבר בעתו', מגדולי חכמי בגדד בשנות ת"ק). וכמו שסיפר רבי יהושע משה ז"ל (ראב"ד בגדד בספרו 'קץ הימין' ירושלים תשכ"ז עמ' קמ"ח), 'גם היה יודע לכתוב כתיבת דקה מן הדקה בכתב מיושר, עד שסיפרו עליו שכתב את כל הפסוק ארץ חטה ושעורה וכו' על חיטה אחת'. וכן סיפר רבי יהודה פתייא זצ"ל, שהיה לו ספר הכתוב בכתב ידו של רבי ששון מרדכי משה שנדוך זצ"ל, ובכל פעם שהיה פותח את הספר היה רואה בשער הספר איזה כתם דק, ובהתבוננות מעמיקה שם לב שהוא 'כתב יד' ולא 'כתם'. משהתבונן בזכוכית מגדלת ראה לשון זו: 'רציתי לנסות הקולמוס בהיותי בן שבעים שנה', והעיד הגר"י פתייא זצ"ל כי הכתיבה הייתה מחודדת ומיושרת.

עוד סיפר לי רבי יעקב משה הלל שליט"א, אודות כשרונו הנפלא של רשמ"מ שנדוך זצ"ל לכתוב בכתיבה הדקה מהדקה, שיש ברשותו 'ביצה' שכתב עליו הנ"ל כל ספר 'שיר השירים'. ועוד סיפר הגאון הנ"ל שיש ברשותו 'פרוכת' נפלאה מאד, מדתה פי חמש מפרוכת רגילה, והיא מצוירת בציורים נהדרים מבית המקדש ועוד, מעשי ידי רשמ"מ שנדוך הנ"ל, המראה גם על כשרונותיו המבורכים, שהיה אומן עד להפליא, וכבר סיפר אודות פרוכת זו החוקר רבי דוד ששון ז"ל (ב'מסע בבל') 'בביקורי בבגדאד מצאתי פרוכת במידה בלתי רגילה, ועליה מצוירת מפת חלוקת א"י, ותבנית ביהמ"ק (ככתוב בספר יחזקאל מ מ"ח), הכל מצוייר על אריג של כותנה לבן ועבה, ע"י האומן חכם ששון מרדכי זצ"ל (בשנת ה' תק"ס). את הפרוכת הזאת היו מוציאים פעם בשנה בשמיני עצרת לפני תפילת המנחה בבית הכנסת הגדול 'צאלח אל כביר', ותולין אותה בהיכל האמצעי לכבוד שמחת תורה, והיו הקהל שמחים מאד על היצירה הנפלאה הנמצאת ברשותם' (אוצר פלאות התורה).

נפלאות החיטה – אין מלאך שולט על חיטה

"אֶרֶץ חִטָּה" (ח,ח)

לדעת רבי יהודה אילן שאכל ממנו אדם הראשון, 'חיטה' היה. טעם הדבר שנאסר מתחילה לאדה"ר לאכול מעץ של חיטה, ביאר ה'שבות יעקב' (עיון יעקב ברכות מ.) עפ"י ה'שפתי כהן' (ד"ה עוד ואכלת) 'החיטה אינה מסורה ביד שום שר, אלא ביד הקב"ה' כמובא בזוהר (פר' בלק דף קפ"ח:). וב'מעבר יבק' (שפת אמת פכ"ה) כתב: לכן מברכים 'המוציא לחם מן הארץ', שהשי"ת בעצמו ובכבודו מוציאו מהארץ.

אין חיטה אחת דומה לחברתה. כתב הריטב"א (יומא ס"ב. ד"ה שני שעירי בשם הירושלמי): 'אין חיטה דומה לחברתה ממש'

הקמיע שהעניק ה"חפץ חיים" לבחור הישיבה

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אלוקיך שׁוֹאֵל מֵעִמְּךָ" (י י"ב)

מי תקן מאה ברכות? – בין תקנת דוד לתקנת אנשי כנסת הגדולה – איתא בגמ' (מנחות נ"ג:) דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנא' "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך", אל תיקרי 'מה' אלא 'מאה'.

על כוחן של מאה ברכות להציל מצרה ופגע, סיפר הרב בקשט, ששימש כראש ישיבה בדטרויט בקנדה: פעם הגיע ה'חפץ חיים' מראדין ללידא, כדי לחזק בה את גדרי היהדות וחומות הדת. כאשר הגיעה הרכבת ובה ה'חפץ חיים' אל התחנה, המתינו לו ברציף כל רבני ונכבדי העיר, לצד המון רב מתושבי העיר. 'גם אני שלמדתי באותו זמן בישיבתו של הגר"י ניימן', סיפר הרב בקשט, 'עמדתי בין הממתינים'. ה'חפץ חיים' ירד מהרכבת והמון העם קיבלו פניו במאור פנים, אלא שעד מהרה התברר כי ברציף כולו אין, ולו מקום ישיבה אחד עבור גדול הדור. מיהרו אפוא תושבי העיר להניח כמה מזוודות, זו על גבי זו, על מנת ליצור מקום ישיבה עבור ה'חפץ חיים', והתרחקו מעט, כדי להניח לו לשבת במנוחה במקומו. 'אחוז התרגשות הייתי ולא יכולתי לזוז ממקומי, וכך מצאתי עצמי לפתע עומד לבדי מול ה'חפץ חיים' מסומר למקומי. לא יכול הייתי להוציא מילה מפי, ברוב התרגשותי, ואך בקושי הצלחתי להזכיר לפני הסבא קדישא את שמו של אבי, ביודעי שיש ביניהם היכרות אישית'. ה'חפץ חיים' אחז בידי, ואמר לי: 'בני, היזהר בברכות, ובזה תינצל מכל צרה וצוקה'. והרב בקשט היה מסיים את סיפורו ההיסטורי: 'סכנות מוות רבות חלפו על ראשי בתקופה שלאחר מכן. מלחמת העולם השניה פרצה, ובהיותי מתלמידי ישיבת מיר התגלגלתי לסין, ליפן ולרוסיה, אך בהחזיקי בעצת ה'חפץ חיים' ניצלתי מכולן' (דרך עץ החיים).

חידות לפרשת השבוע:

כמה פעמים מופיע בפרשה שם 'הוייה'?

באיזה פסוק בפרשתנו מופיעות כל אותיות הא-ב, מלבד אות אחת?

היכן רמוז בפרשתנו שכשחטאו עמ"י בעגל – פרח הכתב מהלוחות (כדאיתא בירושלמי, תענית פ"ד ה"ה) ?

היכן רמוז בפרשה שעל הכהנים ליטול ידיים בטרם נושאים את כפיהם ומברכים את ישראל?

מה הטעם לדין שיש ליתן שתי ידיו על הפת כשמברך ברכת 'המוציא'?

תשובות

תשובה לחידה א. בספר 'אהבת תורה' (לרבי פ. ז. הורביץ מקראקא) הביא 'מגלה עמוקות' עה"פ בנביא (מלאכי ג' ט"ז) 'ליראי ה' ולחושבי שמו', שכל החשבונות אינם כלום, חוץ מחשבון שם ה'. ומ'בראשית' עד 'לעיני כל ישראל' מוזכר שם 'הוייה' 1,820 פעמים, בפר' בראשית 36 פעמים, בפר' נח 14 פעמים וכו' וכו', ובפ' עקב יותר מכל הפרשיות – 93 פעמים.

תשובה לחידה ב. כתב בעל הטורים עה"פ 'המסות הגדולות אשר ראו עיניך' – שבפסוק זה מופיעות כל אותיות הא-ב מלבד האות 'ב', ובא לרמז כי פעם נוספת יעשה הקב"ה נפלאות כימי צאתך מארץ מצרים.

תשובה לחידה ג. כתב בעל הטורים עה"פ 'ואתפוס בשני הלוחות ואשלכם מעל שני ידי', 'ואשלכם' כתוב חסר 'י', לרמז שפרחו עשרת הדברות מהם.

. תשובה לחידה ד. כתב 'בעל הטורים' עה"פ (י, ז) 'ארץ נחלי מים…' 'הבדיל ה' את שבט הלוי לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו' (י, ח) – והוא נשיאות כפיים, כמבואר ברש"י.

תשובה לחידה ה. איתא בשו"ע (קס"ז ד) דיש ליתן שתי כפיו על הפת בשעת הברכה, שיש בהן 10 אצבעות כנגד 10 מצוות התלויות בפת, כי 10 מצוות אדם עושה לפני שאוכל פרוסת פת, כדאיתא בירושלמי (ספ"ק דחלה): בשעת החרישה – 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו'. בשעת הזריעה – 'שדך לא תזרע כלאיים', בשעת דישה – 'לא תחסום שור בדישו', לקט, שכחה, פאה, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני וחלה. ולכך יש 10 תיבות בברכת 'המוציא' ו- 10 תיבות בפס' 'מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ' ו- 10 תיבות בפס' 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם בעתו', ו-10 תיבות בפס' הנאמר בפרשתנו – 'ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש', וכן 10 תיבות בפס' 'ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש'.

(מתוך עלונו של הרב צ'ולק)