היהודי היה יוצא מכאן, ומתחיל לייסר את עצמו: איזה שוטה הייתי, למה ביקשתי רק עשרת אלפים דולר? הרי יכולתי לבקש חמישה עשר אלף, או אולי אפילו עשרים ושלושים אלף, למה לא ביקשתי יותר! הרבי הסכים לתת לי כל מה שאבקש!

יעקב א. לוסטיגמן

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" (דברים ז יב)

הרבי הקדוש רבי אלימלך מליזענסק כותב בספרו 'נועם אלימלך' בתחילת פרשתינו, ש'עקב' זה מלשון ענוה, ומוסיף שבעשיית מצווה צריך האדם לשים לבו לשני דברים, קודם כל לעצם מעשה המצווה שיתבצע כראוי כדת וכנכון, ובנוסף לכך שייעשה את המצווה בענווה.

כנגד זה מבטיח הקב"ה לתת לנו שני דברים "ושמר לך את הברית, ואת החסד", הברית היא כנגד עשיית מעשה המצווה והחסד הוא כנגד הענווה שעמו.

והנה שמעתי ממורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זצ"ל, אשר דיבר בקדשו לאמור, שענווה מביאה שמחה וכן להיפך חלילה – גאווה מביאה לידי עצבות רח"ל.

והוסיף לבאר שמי שחי בענווה ובפשטות, חושב בינו ובין עצמו שמעיקר הדין לא מגיע לו שום דבר, וכל מה שהקב"ה נתן לו, הוא יותר ממה שמגיע לו, ולכן איש כזה הוא שמח ומרוצה, ותמיד טוב לו.

אבל בעל הגאווה חושב שמגיע לו כל הון דעלמא, וכל מה שיש לו הוא בטוח שהקב"ה לא נותן לו למה שבאמת מגיע לו, ולכן הוא תמיד מתעצב ומלא טרוניא על כך שלא זכה לקבל את חלקו הראוי לו.

ועל זה אמר הכתוב: "והיה עקב", אין 'והיה' אלא לשון שמחה, איך מגיעים לשמחה? על ידי 'עקב' – ענווה.

והאמת שזה רמוז גם בדברי הרבי ר' אלימלך זיע"א, שכנגד הענווה הקב"ה נותן לאדם חסד, כלומר מי שאינו מחזיק טובה לעצמו, רואה בכל מה שהוא מקבל מהקב"ה חסד גמור, לפנים משורת הדין, יותר ממה שמגיע לו, ולכן הוא מלא הוא מלא שמחה.

שמעתי מפיו של איש החסד

שמעתי מפיו של איש החסד ואהובם של גדולי ישראל רבי אברהם ישעיה שטרן, בשיחה שקיימתי עמו על אביו איש החסד הפלאי הרב שלמה יצחק שטרן זצ"ל, שיחה שהבאנו כאן ב'לקראת שבת' לפני כשבועיים. הרב שטרן סיפר על אביו שהיה גאון במידת החסד וידע לעשות חסדים עם כל אחד באופן שיגרום לו להרגשה טובה, והטעים את דבריו במעשה נפלא שמספרים על הרה"ק רבי יואליש בעל ה'דברי יואל' מסאטמר זצ"ל, וכדלהלן:

פעם בא אליו יהודי שביקש כסף לצדקה, ותינה בפניו את צערו שהוא עומד לחתן את אחד מילדיו בשעה טובה, והגיע לאמריקה כדי לחזר על הפתחים על מנת לגייס סכום כסף שיספיק לו לממן את החתונה, אבל ההצלחה לא האירה לו פנים, והוא לא ראה ברכה בעמלו, עד כדי כך שלא הצליח לכסות אפילו את ההוצאות של כרטיס הטיסה, ותיכף הוא כבר צריך לשוב לארץ. ומה יהא עליו.

הרבי מסאטמאר ראה שמדובר באדם כאוב מאוד וניכרים דברי אמת, והחליט לתת לו כל מחסורו.

שאל הרבי את האיש "כמה כסף חשבת לגייס פה באמריקה?", והיהודי השיב לו שהוא קיווה מאוד לגייס סכום נכבד של עשרת אלפים דולרים.

שמע הרבי ואמר: ככה? עשרת אלפים דולרים? בוא נראה, אולי אני אוכל לעזור לך.

פתח את המגירה והוציא משם חבילה של אלף דולר, לאחר מכן פתח מגירה נוספת והוציא עוד סכום של 700 דולרים נוספים, לאחר מכן ניגש לארון פתח דלת והוציא משם סכום של עוד 3,000 דולר, וכך הלך והניח על השולחן עודו ועוד שטרות, עד שהגיע לסכום של 9,800 דולר, ועדיין היה חסר 200 דולרים להשלמת הסכום במלואו.

הרבי לא אמר נואש, הוא המשיך לחפש במדף למעלה ובקופסה המונחת מתחת לארון, הוא הלך למטבח מצא שם שטר של 50 דולר, ועוד כמה מטבעות שעולים יחד לסכום של 17 דולר וכך המשיך לגרד עוד כמה פרוטות ועוד כמה פרוטות עד שהצליח להגיע לסכום כולל של 9,995 דולרים, וחסרו לו רק חמישה דולרים להשלמת הסכום. המשיך לחפש עוד ועוד, עד ש'התייאש' כביכול, ואמר לאותו יהודי, זהו, יותר מזה אני לא יכול לתת לך, אבל אני מקווה שתצליח לגייס בחזרת הש"ץ של מנחה את חמשת הדולרים החסרים ותשלים את הסכום שקיוויתי לגייס לפני שתצא לשדה התעופה ותשוב לארץ הקודש.

הרבי פשוט השלים את כל מה שקיווה בחלומות הכי ורודים שלו

כמובן שהיהודי יצא משם שמח ומאושר, הרבי פשוט השלים את כל מה שקיווה בחלומות הכי ורודים שלו. את חמשת הדולרים החסרים הוא בוודאי יצליח לגייס בקלות, זה לא יהיה קשה. הוא הודה לרבי מקרב לב והלך לדרכו.

במשך כל אותו הזמן עמד הגבאי בצד וחשב שדעתו משתבשת עליו מרוב פליאה! הוא יודע בוודאות שלרבי יש במגירה הסמוכה חבילות עם שטרות, כל חבילה של אלף דולר, ויש שם הרבה יותר מעשר חבילות כאלו, והוא גם יודע שאת החבילות הללו מתכוון הרבי לתת לצדקה. אם כן, למה עשה הרבי את כל ההצגה הגדולה הזאת וחיפש בכל המקומות כאילו תם הכסף מביתו, ובסופו של דבר שילח את היהודי עם סכום שאינו מושלם???

מיד כשיצא היהודי עם הכסף מבית הרבי, התפרץ הגבאי שכבר לא הצליח לכלוא את פליאתו. רבי! הרי יש כסף רב במגירה, מדוע עשה הרבי כאילו הוא מתקשה למצוא את הסכום המבוקש???

השיב לו ה'דברי יואל' בחוכמתו העצומה: ירדתי לסוף דעתו של האיש. לאחר שנתתי לו את היכולת לקבוע מה הסכום שאתן לו, והוא נקב בסכום של עשרת אלפי דולרים, מה היה קורה אם בו במקום הייתי שולף לו את מלוא הסכום ונותן לו אותו בשלמות???

היהודי היה יוצא מכאן, ומתחיל לייסר את עצמו: איזה שוטה הייתי, למה ביקשתי רק עשרת אלפים דולר? הרי יכולתי לבקש חמישה עשר אלף, או אולי אפילו עשרים ושלושים אלף, למה לא ביקשתי יותר! הרבי הסכים לתת לי כל מה שאבקש!

עכשיו, כשחסרו לו חמישה דולרים והוא יוצא בהרגשה שנתתי לו את כל הכסף שהצלחתי למצוא בביתי, הוא טופח לעצמו על השכם ואומר, איי מוישלה! איזה מוצלח אתה. ידעת לנקוב בדיוק בסכום שהרבי יכול היה לתת! אם הייתי מבקש תשעת אלפים דולרים, הייתי מפסיד 995 דולר, לעומת זאת אם הייתי מבקש סכום גדול יותר, הרבי ממילא לא היה יכול לתת לי אותו, וזה היה לא נעים שאני מבקש יותר מדי. כך ביקשתי בדיוק את הסכום הרצוי, והראיה שהרבי כמעט הצליח לתת אותו במלואו!

"אני רציתי לתת ליהודי הזה כסף ולעזור לו לחתן את הילד שלו", הסביר הרבי במתק לשונו, "אבל גם רציתי שהוא יצא מכאן בהרגשה טובה, חיסרתי לו חמישה דולרים מהסכום, אבל במקומם נתתי לו הרגשה טובה ששווה הרבה יותר מחמישה דולרים!".

לכשתימצי לומר, תמצא שזה אותו הרעיון שהזכרנו קודם לכן. כשאדם חושב שהוא היה יכול לקבל יותר, ושמגיע לו יותר, הרי הוא נעצב אל לבו, למה לא קיבלתי יותר. אבל כשאדם מרגיש שהוא קיבל כל מה שמגיע לו, הוא חי בהרגשה טובה ושמחה.

והיה עקב! איך מגיעים לשמחה, על ידי ענווה. להסתפק במה שיש, ולהרגיש שזה יותר ממה שמגיע לנו. ולוואי שנזכה לזה.