"וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ" (ח, ב-י)
לימוד המוסר העולה מסדר פסוקים הללו: טעם הדרך הקשה אשר הוליכך, ותכלית כל העינויים והייסורים, הם כדי לבסס ולבנות יסוד איתן של האמונה בה', להודיע כי 'לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר' (קהלת ט, יא) ורק על מוצא פי ה' בלבד יחיה האדם. רק אחר לימוד זה, בעמידה בעוז בכל הקשיים והניסיונות, ניתן לזכות אל המנוחה ואל הנחלה, כשה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ושם תזכה לברך את ה' על הטובה אשר נתן לך.
נסתרים דרכי ה', ואין אדם יודע שורש הברכה, מנין תתגלגל, פעמים עמל האיש ומתייגע קשות במקום אחד, ופתאום שולח לו השם יתברך צמיחת ישועתו ממקור אחר בלתי צפוי לגמרי – כי על כל מוצא פי ה' בלבד יחיה האדם!
כדוגמת המעשה המדהים אשר לפנינו, אשר שמעתיו וקבלתיו מפי אדם נאמן.
איש יהודי ישר דרך וירא אלוקים מעיר הקודש ירושלים, תבנה ותכונן, אשר בנו נכנס בברית האירוסין בשעה טובה ומוצלחת, ולרש אין כל, נאלץ לצערו להפליג אל אנגליה הרחוקה. שם בילה מספר שבועות בלונדון הבירה, במלאכה הבזויה של פשיטת יד… סבב והלך מכתובת אחת לאחרת, אבל לדאבון ליבו לא שיחק לו מזלו. כנראה, מרוב פושטי יד פחתו גם הנתינות, ובקושי הצליח – לאחר מיצוי כל הכתובות והאפשרויות שבידו – לגייס סכום זעום ביותר, וכמעט לא הרוויח שם כלום!
נמצאו לסיכום בידו אלף וחמש מאות דולר בלבד!
כראותו שפל מצבו הקשה היה מדוכדך ביותר. כאשר התיישב לערוך את חשבון ההוצאות וההכנסות, לאחר ניכוי נתח כבד עבור ה'דרייבר', עלות כרטיס הטיסה ושאר הוצאות הדרך, נמצאו לסיכום בידו אלף וחמש מאות דולר בלבד! הוא התמלא אכזבה וצער בראותו שכל נסיעתו וטרחתו הקשה, בגלות מייסרת בבושות וביזיונות, לא הועילו מאומה!
כך הסתובב האיש ברחובות העיר הזרה והמנוכרת, כשליבו שבור לרסיסים, מחד גיסא, אך בהתחזקות עצומה מאידך גיסא, באמונה ובביטחון בצור עולמים ברוך הוא: "הנה נוכחת" – אמר לעצמו שוב ושוב – "כי 'לא לחכמים לחם', ואם אין השם יתברך רוצה, יכול אתה להפליג למרחקים, לרדוף ולהתבזות שבועות שלמים אחר המטבע, ולהישאר בכיס ריק ומרוקן!" הוא השתדל מאוד לחזק בליבו התקוה והביטחון, שלא ליפול חלילה לייאוש ולמרה שחורה, שהלא מידה טובה מרובה פי חמש מאות ממידת פורענות, כנודע! (תוספתא סוטה ד, א) ואם יחפוץ ה' – הרי ברגע אחד יוכל להמציא לו כל צרכיו משלם!
בדרכו נכנס לאחד מבתי הכנסת המרכזיים שבלונדון, מקום הומה אדם בתפילות מנחה-מעריב, שם מתקבצים 'משולחים' רבים לקיים 'קובץ על יד'… 'בין גברא לגברא' פגש באקראי בחברו וידידו מארץ הקודש, שיצא אף הוא לאותה מטרה אל ארץ ניכר, וסובב כמוהו בבתי הכנסת סחור סחור, מטבע הדברים התפתחה ביניהם שיחה לבבית כאחים למקצוע… בין הדברים שח לו הלה, שבראותו את הקושי הגדול בגיוס התרומות כאן בלונדון, בכוונתו להרחיק יותר לעבר אוסטרליה שבקצה העולם – שם כנראה לו מצפים עדיין המשולחים הרבים את התורמים, וכדאי לנסות, אולי שם תזרח שמש ההצלחה, הוא הציע לו להצטרף אליו למסע הרחוק והארוך, שהרי טובים השניים מן האחד…
האיש נבוך ולא ידע מה לעשות, בהיותו די מאוכזב מ'מלאכה' זו. הוא התקשר לארץ כדי להתייעץ עם אשתו בנידון, אך בחכמתה אמרה לו האישה כי אל יתייאש: "הרי עם אלף וחמש מאות דולרים בין כך ובין כך לא ניתן לעשות כלום, הרי אין כאן אפילו התחלה לכיסוי הוצאות החתונה המרובות, שלא לדבר על דיור ורהיטים וכו', אין לפנינו כרגע שום עצה אחרת – סע נא אפוא לאוסטרליה! אולי יעזור לנו השם יתברך משם".
הוא ראה זאת כסימן קטן לטובה מן השמים
בדק האיש ומצא, שעלות הכרטיס היקר בטיסת 'לונדון-מלברון-לוד' (מאנגליה לאוסטרליה, ומשם חזרה לארץ ישראל), הרי היא בדיוק כסכום שהצטבר תחת ידו – אלף וחמש מאות דולרים, חושבנא דדין כחושבנא דדין! הוא ראה זאת כסימן קטן לטובה מן השמים, וניגש הישר אל הקונסוליה האוסטרלית שבלונדון, לסידור מהיר של ויזה לאוסטרליה. כאשר היו בידו כל המסמכים הדרושים, הכין עצמו לטיסה הארוכה.
בהגיעו אל נמל התעופה 'הית'רו' שבלונדון הבירה, נדרש בקפידה לעבור בדיקות רבות, כנהוג בימינו, בעידן שלאחר נפילת מגדלי התאומים… נהלי החיפוש היו נוקשים במיוחד, וכללו בידוק דקדקני של התכולה כולה, בנבירה במכשירים חדישים בתוככי תיקים ומזוודות, ובכל הכיסים והמלבושים… אם לא די בזאת, נוספה לאחרונה גם בדיקת נעלים – לאחר שהתגלה נוסע בר-נש אחד שהחביא אבקה מסוכנת בתוך נעליו, החלו חברות התעופה לאלץ כל נוסע לחלוץ את נעליו, והן נבדקות בבדיקה מיוחדת!
כמובן, בלחץ הגדול של טרום טיסה, כאשר הכל ממהרים, והדילים מאיצים ומלחיצים, נעשה שם אי סדר גדול, כולם אצים רצים, חולצים נעלים, נבדקים, נועלים שוב וממשיכים בריצתם…
והנה, תוך כדי הלחץ והצפיפות שבעמדת בדוק הנעלים נעלמה לו למיודעינו נעל אחת, הוא חיפש אחריה חיפוש אחר חיפוש אך הנעל איננה… השעון מתקתק והמטוס כבר עומד להמריא לדרכו…
אנשי ביקורת הביטחון התנצלו מאד בפניו: "אי אם סורי! (סליחה) אי אם סורי"! אמרו כל הזמן וחיפשו אחר הנעל בקדחתנות. אבל בראותם שאין הנעל נמצאת האיצו בו למהר, כי המטוס יוצא. "אי אם סורי, אי אם סורי"! אבל אי אפשר לעכב מטוס שלם בגלל נעל… דחפו אפוא הפקידים בידו מאתים דולר ואמרו לו: "כשתגיע לאוסטרליה תקנה לך שם זוג נעלים חדשות, ואנו מאד מתנצלים, אי אם סורי, אי אם סורי…"…
האיש החל לדדות בנעל אחת, בדילוגים חפוזים על רגל אחת עד המטוס, כדי שלא יאחר, ונדחף אל מקומו, שבור, מושפל ומדוכדך עד עמקה של נפש! כאשר התבונן במצב שפלותו, הוא הקושי התאפק שלא לבכות! הנה בזבז זה כמה שבועות באנגליה, בשביל אלף וחמש מאות דולר עלובים שכבר הוציא את כולם על הכרטיס לאוסטרליה, ומי יודע אם שם יהיה מצבו טוב יותר, וכי מה טובה יותר אוסטרליה מאנגליה? והנה עתה כאן השפילו אותו כך לעיני כל באיבוד הנעל, והוא מדדה למטוס בנעל אחת… אלו פנים יש לו… כך שקע לו האיש בהרהורים נוגים.
עודו יושב שקוע בדכדוכו, ניגש אליו לפתע יהודי אוסטרלי גבוה, שמן וחסון, שנראה בעיניו כמו 'ענק', ובחיוך לבבי אמר לו: "שמע נא! אתה יהודי צדיק… אני במקומך לא הייתי מניח עד שימצאו לי את הנעל! הייתי עוצר את כל המטוס הזה! עושה להם סקנדלים, שכל שדה התעופה הגדול היה עומד על הרגלים! מה זה איתך? למה הנחת להם ככה לזלזל בך??? יש גבול כמה אפשר להשפיל את הנוסעים עם הבדיקות שלהם!"…
לא נורא, אם משמים רצו שאטוס בנעל אחת… לא נורא, אטוס כך!
היהודי החשוב דנן נתן בו מבט מעמיק וענה לו: "הסכת ושמע, דע לך שבתור יהודי נאמן הורגלתי מעודי לקבל הכל באהבה; לא נורא, אם משמים רצו שאטוס בנעל אחת… לא נורא, אטוס כך! הלואי שאלו יהיו הבעיות שלי, שחסרה לי נעל… לא אלו הן בעיות החיים!" ה'ענק' האזין בקשב, נראה היה שנהנה להיוודע לצורת הסתכלות שונה לגמרי ממה שנראה כל כך בטוח בעיניו, ושאל כמסתקרן: "מה הן, אם כן, בעיות החיים?" כנראה, לא הורגל אדם זה בבעיות ובקשיים…
כיון שהיתה טיסה ארוכה לפניהם, לא מיהרו כאן על סיפון המטוס לשום מקום. נקשרה ביניהם שיחת רעים לבבית, שבמהלכה של לו היהודי דנן את כל אותו המעשה, שהוא צריך להשיא את בנו ואין לו פרוטה לפורטה, והוא עשה עתה באנגליה כמה שבועות שלא הנפיקו אלא אלף וחמש מאות דולר, שאת כולם הוציא כבר על רכישת כרטיס הטיסה, ולא נותר בידו אף לא דולר אחד, ואף נעלו נעלמה… וכעת הוא בדרכו לקבץ נדבות באוסטרליה, ומי יודע כמה כבר יעשה שם…
הסיפור כולו נגע ללבו של בן שיחו, ביחוד לאחר שכבר התמלא רחמים עליו בגין ההשפלה הגדולה בעניין הנעל.
הוא הרהר קלות ושאל לפתע: "הגד נא, בכמה מסתכמות הוצאות החתונה הגדולה, שאתה כל כך טורח עבורה?"
ערך האיש חשבון מהיר, וענה: "בסביבות שישים אלף דולר טבין וטקילין!"
הגיב הלה: "זה הכל?! הנה בא הוכיח לך שגם זה לא מבעיות החיים כלל!" על אתר הוציא מחיקו פנקס צ'קים ורשם לו צ'ק על סך שישים אלף דולר!!! התברר שהיה זה יהודי עשיר גדול מאוד, מעשירי אוסטרליה, ששישים אלף דולר אינו סכום גדול עבורו.
הוא תחב את הצ'ק בידו ואמר: הנה בזה יגיע הקץ לתלאותיך ולסבלך פה… עבר עליך די! כשנגיע לאוסטרליה כבר לא תצטרך לחזר על הפתחים בנעל אחת, פשוט תעלה מיד למטוס הביתה…
"למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם!"
[מתוך 'טיב המעשיות' – חומש דברים]