השבת הייתה שבת שבה השמש כמעט ויצאה מנרתיקה, וכפי שקורה לא פעם, הגנרטור קרס תחת העומס, ואת כל שעות החום העבירו הזוג, בהתמודדות, הבעל שהיה פיקח, אמר בשולחן השבת המהביל, כדברים האלו

מאת: הרב צבי גטקר

"שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"  (ה יב)

מידי פעם אני מצטרף ב"ה לחבורת לומדים שבכל מוצ"ש ובמשך שעתיים לומדים וחוזרים בזריזות ובבהירות את 7 דפי הדף היומי שנלמדו בשבוע החולף.

קנאה ממלאת אותי בכל פעם, לראות בעלי בתים שלא רק לומדים את הדף היומי אלא גם חוזרים עליו, וביניהם אברכים שזה להם פעם הראשונה ללימוד הדף.. פשוט באים לחטוף כמה שאפשר.

בשיעור המדובר ישנה אווירה מרוממת, בכל זאת בלי 'אוירה' קשה ללמוד 7 דפים במהירות, תוך כדי העייפות של השעות המאוחרות של מוצ"ש, לא יקלט כלום, לימוד כזה צריך להיעשות בערנות מרבית, ולכן בשונה משיעורים רגילים בהם בדרך כלל רוב השיעור נשמע רק קולו של המגד"ש בשיעור הזה בשיעור הזה, הפרישקייט במלא עוזה, זה מוסיף בקצרה ווארט חריף על הגמ', וזה מקשה קושיית אחרונים מעניינת, וכך אחרי שעתיים עד שעתיים וחצי יוצאים חבורת הלומדים מרוצה ומלאת סיפוק.

בתקופה האחרונה תקופת מלחמה, ישנם 'חדשות' מעניינות, ומשום מה הרבה פעמים היו דרמות דווקא במוצ"ש, למשל אותו מוצ"ש ו' ניסן, כאשר רבון כל העולמים עשה לנו ניסים גלויים, יצאנו מהשיעור, והשמיים האירו במאות כוכבי אור של יירוטים.

או במוצ"ש בו עודכנו המתעדכנים על מותם של יותר מעשרה ילדים דרוזים בגולן, או על מוצ"ש בו עודכנו המתעדכנים על איזה רב מרצחים שחוסל ב"ה בשבת אחה"צ.

באחד ממוצ"ש שבו היו התרחשויות נוכחתי ב"ה בשיעור, אחד מהנוכחים בשיעור היה קצת נסער, הוא לא כ"כ הגיב לדברי החברים, והדבר בלט כי מחשבותיו נודדות אל ה'חדשות' המסעירות אותו.

וכי אתה רוצה לקבל גן עדן 'חדשות'

אחד מהחברים 'סנט' בו בחיבה, 'חיים נחמן, וכי אתה רוצה לקבל גן עדן 'חדשות', וביאר את דבריו, אם חדשות מוציאות אותך מהלימוד, הרי שהלימוד לא יותר חשוב לך מחדשות, ומקובלנו טען אותו האיש, כי השכר הוא לפי המאמץ, והחשיבות, ואתה מחשיב את הלימוד עד ה'חדשות'..

ואז נזכרתי את מה שאומרים בשם מרן החזו"א, שהמתרחץ בערב שבת של ימות החמה בהם הוא מזיע ביותר, אין מעשיו מוכיחים שמתרחץ לכבוד שבת כי יתכן שלהנאת עצמו הוא עושה להתרעננות מחום היום. אבל אם וכאשר אותו האדם יתרחץ לכבוד שבת גם בערב שבת הקצר של ימות החורף שאינו מרגיש צורך להתרחץ להנאתו, ועושה כן רק מפני כבוד השבת, לא זו בלבד שיקבל שכר על מעשה זה של הרחיצה בחורף שמוכח שהוא עושה לכבוד שבת, אלא מעשה זה מגלה כי כל מה שמתרחץ בימות החמה הוא גם עושה לכבוד שבת. ונמצא שבזכות רחיצתו בחורף יקבל שכר על כל מה שהתרחץ בימות החמה. משל למה הדבר דומה: אדם רצה לקנות לאשתו תכשיט זהב טהור. הגיע לחנות תכשיטים והמוכר נקב בסכום מפולפל של 100 דולר לחוליה. הקונה עשה את חישוביו ובחר לרכוש עשרה חוליות. הוא הגיע לביתו ועלה בליבו חשש שמא אין זה זהב. וכדי לבדוק זאת הניח את השרשרת בתנור על 70-60 מעלות וראה שזה נמס. מיד חזר למוכר בכעס גדול: למה רימיתני? זה לא זהב. שאל אותו המוכר מנין לך?, השיב לו הקונה: תכשיט זהב צריך להיות עמיד בלחץ החום! אם ב70-60 מעלות הוא נמס, זה הוכחה שזה לא זהב, זה פלסטיק! כך האדם נמדד לפי זמני לחץ ! האופן שבו הוא מתנהג כשקשה לו מגלה מהי פנימיותו האמיתית בכל שאר הנהגתו.

וכהאי גוונא היה חוזר ואומר מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין זיע"א, כי הלימוד נמדד, בזמני החופשה, אם ממשיכים גם אז לקבוע עתים, והלימוד גם אז נעשה בחדווה, אזי סימן ואות הוא כי הלימוד הוא חלק מאישיותו של האדם.

מעשה שהיה, בזוג צעיר שהתחתן

מעשה שהיה, זוג צעיר התחתן, והבעל שיתף את זוגתו הצעירה כי חפץ הוא להדר בכבוד השבת ולא להשתמש בחשמל המיוצר חלילה תוך חילול שבת, והיא הביעה דעתה לחיוב, קרו למנהל הגנרטור השכונתי והתחברו, השבת הייתה שבת שבה השמש כמעט ויצאה מנרתיקה, וכפי שקורה לא פעם, הגנרטור קרס תחת העומס, ואת כל שעות החום העבירו הזוג, בהתמודדות, הבעל שהיה פיקח, אמר בשולחן השבת המהביל, כדברים האלו, 'הנה יש דין מעניין, מי שחולם בליל שבת חלום מבעית מאוד, ודינו כי יתענה עליו תענית חלום, מותר לו להתענות שבת, אמנם עליו להתענות ביום ראשון תענית נוספת, משום שהוא עינה עצמו בשבת, כך הדין, אבל מצד שני כיון שזה עינוי מיוחד, שכולם אוכלים מעדנים ושותים ממתקים והוא מתענה, עדיין אעפ"י שיש בזה זילות השבת וצריך להתענות על זה, כתוב שהתענית הזו מועילה כל כך, עד שמקרעין לו כל גזר דין לרעה עד שבעים שנה'!.

א"כ אמר האיש, שוו בנפשכם כשאדם מתענה לכבוד שבת, ואין עליו זילותא דשבתא, כגון כעת, שכולם מסביב מתרעננים תחת זרמי קור המזגן, ואנחנו יושבים ומזיעים לכבודה, הרי וודאי שזה נחשב עד מאוד בשמים.

והנה, אם זה לא היה קורה, עדיין לא הייתה הוכחה כי אנחנו כ"כ אוהבים את השבת עד כדי שאנחנו מסכימים לסבול לכבודה, אבל כעת שעל הפעם הראשונה אנחנו סובלים, ובכ"ז נמשיך בעזר"ה לכבד את השבת בחשמל מהודר, א"כ ייחשב לנו מכאן ולהבא כל פעם כאי' אנחנו יושבים בחושך ובחום, העיקר לא להנות ממעשה חילול השבת.

אפילו שבאמת נשב באור יקרות תחת המזגן.

מה נאים דבריו הנכוחים, ואף אני כאמור נזכרתי אז בכל הדברים הללו, וחשבתי לעצמי, מי שלומד מתוך קושי, ומאמץ, במוצ"ש של קיץ אל תוך הלילה, או בחור שיושב ועמל בתורה בבין הזמנים כשכולם מטיילים ונחים.

נכון, שהוא גם מעניין אותו דברים נוספים, אבל עדיין זה משליך על הכל. אדם כזה, כל יום שהוא לומד, הוא כבר הוכיח, שזה לא בגלל המשגיח ולא בגלל שלא נעים לו, ולא בגלל האווירה המחייבת, הוא כבר הוכיח שהוא והתורה מאוחדים.