רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל סיפר, כי בהיותו בלונדון, בזמן מלחמת העולם השנייה, הגרמנים הפציצו את בית הדין בו ישב. באותה שעה הוא היה בעיצומו של דין תורה. הוא לא זז מהמקום, אלא נשא עיניו למרום ואמר: "ריבונו של עולם! הכתוב אומר (תהלים לו, ח) 'וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן'

"פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה" (ב, ג)

ובמדרש (דברים רבה א, יט): "מהו 'פנו לכם צפונה'? אמר רבי חייא, אמר להם: אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם – אל תעמדו כנגדו, אלא הצפינו עצמכם ממנו, עד שיעבור עולמו, הוי 'פנו לכם צפונה'. אמר רבי יהודה בר שלום, אמרו לו ישראל: ריבונו של עולם, אביו מברכו 'על חרבך תחיה', ואתה מסכים עמו, ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו? ולהיכן נברח? אמר להם: אם ראיתם שמזדווג לכם – ברחו לתורה, ואין 'צפונה' אלא 'תורה' שנאמר (משלי ב, ז) 'יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה'".

עם ישראל באו בשאלה לקב"ה: יצחק לא מברך סתם את עשו. הוא מברך אותו כי אתה הסכמת לכך! אם כן, כיצד נצפין את עצמינו מפניו, לאן נברח? הוא זורק עלינו פצצות, הוא דוקר אותנו ברחובות! כל ההשתדלויות שאנו עושים הנן משענת קנה רצוץ. "צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ", לאן נברח?

והקב"ה משיב: "יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה" – יש רק עצה אחת: לברוח אל התורה הקדושה! זה "המקלט" שלנו!

בקריעת ים סוף נאמר: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם". יש מפרשים על דרך הרמז כי כמו שכאשר בנ"י הלכו בתוך הים, והמים ניצבו כחומה מימינם ומשמאלם, הם הבינו שהליכתם היא בדרך נס, ותלויה בכל רגע ורגע, בידיו ובחסדיו של הקב"ה, שהרי בכל רגע יכולים המים להיסגר עליהם – כן צריכה להיות הרגשתו של כל אחד בעת שהוא הולך על היבשה, בצורה הטבעית, שהוא תלוי אך ורק בקב"ה, שמוליך אותו, ושומר עליו.

הבה נתבונן! וכי על היבשה כל כך פשוט ללכת? וכי לא יתכן שניפול לתוך מים, והרי "רוקע הארץ על המים"? התשובה היא: גם הטבע נתון רק בידיו של השם יתברך. רק מכוחו אנו חיים, נושמים והולכים. אנחנו בידיים של אבא!

אנחנו לא יכולים להסתדר לבד. ריבונו של עולם, שמור עלינו! "בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן"!

הנביא (ירמיהו טז, יט) אומר: "ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה", פירוש: בעת צרה, רחמנא ליצלן, להיכן יש לאדם לנוס? רק אל ה'!

רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל סיפר, כי בהיותו בלונדון, בזמן מלחמת העולם השנייה, הגרמנים הפציצו את בית הדין בו ישב. באותה שעה הוא היה בעיצומו של דין תורה. הוא לא זז מהמקום, אלא נשא עיניו למרום ואמר: "ריבונו של עולם! הכתוב אומר (תהלים לו, ח) 'וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן' – הריני מעוטף בטלית קטן, חוסה בצל כנפיך, שמור עלי!" ובחסדי שמים אכן ניצל.

וכן כתב ב"נפש החיים", שכאשר אדם מתמסר כולו לקב"ה, ומרגיש באמת כי הכל בא ממנו, אף לא אחד יכול להזיק לו, אך גם אף לא אחד יכול לעזור לו, והוא נתון כל כולו בידיו של הקב"ה. זהו המקלט הטוב ביותר שיש לאדם, הוא בידיים של אבא, והטוב בעיניו של אבא – הוא יעשה.

(רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל – יחי ראובן)