מאת: הרב צבי גטקר
את הסיפור שאני רוצה לספר שמעתי באופן אישי מבעלי המעשה. בסיפור כשלעצמו ישנו מסר עצום, אבל עיצומם של ימים מביאים בכנפיהם מסר נוסף, העולה מן המעשה.
יהודי היה בשכונת כרם שבירושלים ושמו רבי אליהו אליעזר פלס זצ"ל, איש מורם מעם ת"ח וירא ועוסק בצ"צ באמונת חכמים.
משפחה ברוכת ילדים גידל האיש, בדירה צפופת מימדים, אך עם שמחה ואוירה טהורה, דלת ממולם התגוררה אשה ערירית, שעלתה לארץ בצעירותה ומעולם לא הקימה בית.
כשכנים טובים הזמינו אותה מעת לעת לסעוד עמם סעודות שבת וחג, והאשה נהנתה מהאווירה ומהילדים שהכניסו אור לחייה. עם הזמן אותות הזיקנה ניכרו בשכנה, והרב פלס הבין בחושיו הרחמניים כי צריך יותר עזרה, וכך היה שולח את בני ביתו לעוזרה בכל מה שאפשר, הוא גם הודיע לשכנה חגיגית כי בכל עת ובכל שעה היא מוזמנת לדפוק בביתם ולבקש את כל צורכה.
האשה הזקינה יותר, וכבר ממש הייתה צריכה סיוע בכל צעד ושעל, ובכלל צעידה בחדר המדרגות עד אל ביתם של משפחת פלס היה קשה יותר, ולכן החליט הרב פלס לפרוץ את הקיר שבין דירתם לדירת השכנה ולהתקין דלת, כך שבכל זמן שהוא, השכנה תוכל לפתוח את הדלת ולבקש דבר מה, או סתם להיכנס ולשבת בסלון שוקק החיים.
ואכן כך היה, לא פעם באמצע שהרב או הגברת פלס ארגנו ארוחת ערב לילדים, יכלה השכנה לפתוח את הדלת ולבקש, 'אליהו בבקשה תשלח לי גם לחם עם משהו לארוחת ערב', כך הכניסו משפחת לביתם עוד נפש, שאין להם כל קשר משפחתי איתה, אבל הם יודעים כי היא עני שמוטל עליהם כשכנים, ועשו זאת בשמחה ובאושר על מצוות חסד והכנסת אורחים שכזאת.
וכמו שאנו אומרים כל בוקר, "פירותיהם בעולם הזה", יום אחד בסעודת שבת הודיעה להם השכנה חגיגית כי היא הלכה לעורך דין וכתבה צוואה ע"פ חוקי המדינה ועפ"י חוקי התורה בו היא הורישה את כל נכסיה למשפחת פלס, תדעו היא אמרה, כשאני ילך לעולם האמת יהיה לכם סו"ס דירה רחבת ידיים..
ואכן לאחר שנים חלתה האשה את חולייה האחרון ממנו לא קמה, משפחת פלס טיפלו בכל הנצרך ולתפילות לע"נ, כפי הנהוג.
לאחר שבעת ימי האבל התפנה הרב פלס לטפל ב'ירושה', ואכן בירך הרב פלס את ברכת הטוב והמטיב, ב"ה משמים שילמו לו על צדקותו ומאמציו שלא ע"מ לקבל כל פרס, וכעת הוא יכול להרחיב את דירתו חינם אין כסף.
לאחר הפינוי, הכניסו רהיטים חדשים
הדירה הייתה מלאה ברהיטים ישנים ועבשים, והמון המון ניירת, בין הניירות הם גם מצאו סכומי כסף גדולים מאוד אך ישנים, כלומר מעטפות מלאות בשטרי – לירות ישראליות, דפים שבזמנו היו שווים סכום נכבד ביותר אבל כיום אין מה לעשות עמם..
לאחר הפינוי, הכניסו רהיטים חדשים, סוף סוף יכלו הגדולים לקבל פינה משלהם, ובסעודות השבת היה אפשר כבר לקום מהמקום בלי לחשוב כמה יצטרכו לזוז עם כסאם..
עברו עוד שנים מספר, והרב פלס אירס את בנו שיחי', כמובן שאחרי אירוסין מגיעה החתונה, ועם החתונה מגיעים הוצאות מרובות, הרב פלס רוחש בשפתיו תפילה כל העת, למי שזן ומכלכל אותו ואת משפחתו הברוכה, ב"ה הוא מגיע לעת נישואי ילדיו כשאין עדיין על כתפיו ולו חוב כספי אחד, ורבון העולמים שסייע לו עד כאן, בוודאי ימשיך לסייע לו, אנא ה'.
ביום שבו היו צריכים לארגן סכום נכבד, לאחר שחזר הרב פלס מתפילת שחרית, הטלפון מצלצל, שלו' אומר הקול שמעבר לשפופרת, אני מדבר עם מר אליהו פלס?, כן ענה, כפי שמופיע לי אמר האיש שהזדהה כעו"ד מדופלם מאזור המרכז, אתה הוא היורש של גברת.., אכן אמר הרב פלס, אוקי סיכם העו"ד, יש לנו משהו לדבר תוכל להגיע למשרדי, הצהריים?.
וכך מצא עצמו הרב פלס בחום היום מחפש את משרד עו"ד פלוני אלמוני ושות' ברחובה של עיר במרכז הארץ.
כשנכנס קיבלו אותו בכבוד, הגישו לו משקה, וללא הקדמות מיותרות החל העו"ד ואמר, אני ביקשתי להיפגש איתך בהקשר לשטח קטן שהיה ע"ש של הגברת המנוחה, שעליו מתעדים לבנות כעת מגדל דירות, כעו"ד של הפרויקט אנחנו מבקשים לקבל את הסכמתך למכור לנו את חלקת השטח הזניח שבמתחם המתוכנן, כמה תרצה?, הרב פלס שכבר יודע ביום ובלילה את אזור הסכום שהוא נצרך לו אמר את הסכום, עו"ד חכך בדעת, ולבסוף הודיע בסדר מתקבל, ותיכף הגיש לו המחאה בנקאית על כל הסכום יחד עם ערימת מסמכים לחתימה..
הרב פלס יצא מהפגישה כשאבן נגולה מעל ליבו, הצורך המעיק לחתונת הבן מאחוריו. ב"ה, איך בורא העולמים סידר בחסדו בהשגחה מופלאה שבדיוק כיום שהוא נצרך לסכום הכסף הגיע תורו מבין בעלי החלקות לקבל את הטלפון, ואת הסכום הנדרש.
עברה עוד שנה וב"ה הרב פלס מארס את הבת
עברה עוד שנה וב"ה הרב פלס מארס את הבת, חתן ת"ח זה כבר לא משהו שבא ברגל, וההתחייבויות גדולות, וכן, בדיוק כפי שניחשתם ממש בדד ליין הגיע טלפון מעו"ד בירושלים שמנהל את נכסי בית החולים פלוני, ומבקש לדבר איתו כיורש של המנוחה..
ובאורח פלא גם הפעם הוא יוצא עם סכום נכבד מאוד שממש משנה את כל התמונה וההתמודדות עם ההוצאה המשמחת.
לאחר שכך קרה, כבר הבין הרב פלס כי עליו לברר מהם נכסי האשה, ובירור זה העלה נכסים נכבדים שעזרו לו למחייתו ולחיתון הילדים בכבוד ובנחת.
"שלח לחמך על פני המים כי ברוב ימים תמצאנו", והקרן קיימת לעולם הבא.
המסר שעולה מהמעשה הזה, ברור, אך בימים אלו חשבתי ע"פ דברי הגאון הרב דב הכהן קוק שליט"א, להפיק מכך מסקנא.
הרב קוק שואל כך: ימי בין המצרים ימי צער ואבלות המה, אבלים אנו על חורבן בית מקדשנו ומצטערים בצער הגלות. ההלכות והמנהגים הרגילו אותנו להתייחס כי ימים אלו מסמלים את ריחוק 'הבנים מעל שולחן אביהם', ימי ציון הגלות מהקרבת אלוקים – השראת השכינה.
אמנם בספרי הקודש אנו מוצאים כי אלו ימים של צפיה לגאולה, ומבואר בחז"ל כי הוא זמן לידת המשיח, וראוי לביאתו. ואף דורשי רשומות דרשו את הפסוק "כל רדפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א,ג) כך: כל רודפי-י-ה – כלומר כל מבקשי השם ורודפי השגת קרבתו – השיגוה בין המצרים – בימי בן המצרים הצליחו להשיג את בקשתם. לכאורה זו סתירה.
והתשובה עונה הרב קוק עפ"י דברי הראשית חכמה, אכן הימים הם ימים של ריחוק מהשראת השכינה, אבל כשהשכינה בגלות, כשהשכינה כביכול זועקת ומתחננת על נפשה, כביכול 'תנו עוז לאלוקים', זו הזדמנות פז שלא ניתנת בכל יום, אם בכלל.
נחשוב על סיפורה של משפחת פלס שאמנם פעלה לש"ש, וקיבלה שכרה משלם. אך נדמה בנפשנו כי מישהו לוחש על אוזננו כי מרחק קצר מבתינו ישנו יהודי ישיש וגלמוד ומליונר שכתב בצוואתו כי מי שילווה אותו מידי יום לתפילת שחרית בסוף ימיו, יקבל בבוא היום את כל הונו, וכי לא נהיה אנחנו אלו שרצים לתפוס את ה'זכות' ללוות אותו אל בית הכנסת?.
אומר ה'ראשית חכמה', זמן הגלות, הוא הזדמנות, כביכול השכינה צריכה את מי שיחזק את בנינה ויחזיר שכינה למקומה, בקיום מצוות, בלימוד תורה, ובתפילה וציפייה לעצם הגאולה.
אומר הרב קוק, ימים אלו שבהם יש התעוררות של צער השכינה, ששוב חוזרים ימי הצער והקושי, זו הזדמנות יותר גדולה להסתכל על חזון הנביאים, ולדעת כי זו ההזדמנות לתפוס ולרדוף את קרבת האלוקים.