אליעזר (לייזר) רוט
הימים ימי בין המצרים, זמן שבו אנחנו מבכים מרה את חורבן בית המקדש שכידוע נחרב בגלל שנאת חינם. רבינו החפץ חיים כבר כותב בהקדמה לספרו, שמאחר ובית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, מוכרחים לומר שהגאולה תבוא רק אחרי שנתקן את החטא שבגינו יצאנו לגלות, ולכן שומה עלינו להרבות באהבת חינם.
לרגל הימים הללו, אנו מביאים כאן שיחה ששמענו מפיו של מגיד המשירים הג"ר אהרן רבינוביץ שליט"א, מגיד שיעור ב'עמוד היומי' בבית המדרש 'כולל חצות' בביתר עילית, ומזכה את הרבים בדברותיו הנפלאות.
"כמובן שאהבת חינם זה נושא מאוד רחב, יש לו הרבה ענפים ושריגים", פותח הרב רבינוביץ את דבריו, "אבל ברשותכם אני רוצה להתמקד בענף אחד ויחיד, של מתן מחמאות והארת פנים לזולת. זה מאוד קל לביצוע, אין צורך במאמץ גופני, זה לא עולה כסף, אין צורך לחפש אחר המצווה הזאת במקומות שונים ומשונים, ואפשר לקיים אותה בכל עת, ובכל זאת, המצווה הזאת היא אחד מהדברים שצריכים חיזוק באופן תמידי, ולוואי ונזכה לזה.
"סיפר הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, לתלמידיו בישיבת טשעבין. "לפני זמן השתתפתי באיזו שמחה, וכשהגעתי למקום, ראש הישיבה כבר היה שם", כוונתו היתה לראש ישיבת טשעבין הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל.
"הושיבו אותי על יד ראש הישיבה", סיפר הגר"א גניחובסקי, "והוא סיפר לי שכשהגיע למקום, הוא בדיוק ראה את אחד מגדולי הדור יוצא מהאולם.
"אחרי דקות אחדות הגיע מאן דהו והושיט ידו לשלום לראש הישיבה, ושוב סיפר לו ראש הישיבה שכשהוא הגיע לכאן, הוא ראה את אחד מגדולי הדור יוצא מכאן.
"במשך כל הזמן שישבתי באותה שמחה, כל מי שבא לדבר או להחליף מילה עם ראש הישיבה שמע ממנו את אותה 'בשורה מרעישה' על כך שכשהוא הגיע לכאן הוא ראה את אחד מגדולי הדור שהגיע לכבד את השמחה בנוכחותו…
"אני אומר לכם את האמת", אמר הגר"א גניחובסקי לתלמידיו. "לא הצלחתי להבין, מה מסתתר מאחורי הנהגתו המשונה של ראש הישיבה. איזו מן הנהגה זו? הוא מספר שוב ושוב את אותו הדבר לעוד אחד ועוד אחד, מה פשר הדבר???
"אבל אחרי זמן מה הבנתי פשט בהנהגתו… ראש הישיבה בחוכמתו הרבה ירד לסוף דעתם של בעלי השמחה, והבין שזו משפחה שמתכבדת מאוד מאוד בכך שאחד מגדולי הדור הגיע להשתתף בשמחתה. העובדה שאותו גדול הטריח את עצמו לאירוע שלהם, היא כבוד עצום בשבילם, וככל שיותר אנשים יודעים על כך, הכבוד גדול יותר!
ישב ראש הישיבה וחשב לעצמו
"ישב ראש הישיבה וחשב לעצמו, הרי אני ממילא יושב כאן וצריך לשבת זמן ממושך כדי לכבד את בעלי השמחה. בין כה וכה אנשים ניגשים כל הזמן ומושיטים לי יד לשלום, ואני צריך להחליף עם כל אחד כמה מילים כי הרי זה הנימוס המקובל. אם כן, למה שלא אנצל את ההזדמנות, שאותן כמה מילים שאחליף עם כל אחד מהבאים, יהיו מילים של מצווה! אני מספר את הסיפור על בואו של אותו גדול, המשפחה מתכבדת בכך, וכולם מרוויחים!!!".
"כמובן שצריך להיות כזה גאון מופלג במידות כמו הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, כדי לרדת לסוף דעתו של הגרב"ש שניאורסון זצ"ל, אבל הרעיון הזה הוא רעיון עצום ונפלא. איזו הבנה בנבכי נפש האדם! איזו ירידה לעומק של מחשבתו ורצונו של הזולת, כמה רגישות ותפיסה חדה יש פה, להבין בדיוק מה ישמח את השני ויגרום לו להרגיש יותר מכובד.
"הסיפור הזה מלמד אותנו, איך אפשר עם קצת מחשבה להרוויח כל כך הרבה זכויות ולגמול כל כך הרבה מעשי חסד, עם אפס מאמץ, בלי שום טורח ובלי להשקיע איזו השקעה מיוחדת. רק להפעיל את הראש ולהשתדל להיטיב עם הזולת. זה הכל!".
אני רוצה להיכנס אתכם לכמה רגעים לביקור בגן עדן…
"רבותי, אני רוצה להיכנס אתכם לכמה רגעים לביקור בגן עדן… לא אוכל לתאר במילים איך נראה הפאר וההדר, איזה ריח נפלא מורגש שם בגן עדן כמו שהגמרא מספרת שרבי יהושע בן לוי מכר את הריח שנדבק בגלימה שלו בדמים מרובים, אי אפשר לתאר בכלל את התחושה המיוחדת ששוררת שם, 'עין לא ראתה' כפשוטו ממש.
"אבל אנחנו ננסה בעיני בשר שלנו לנסות לדמיין מה קורה שם בגן עדן. כמובן שהשכר הכי גדול מקבלים על לימוד התורה שהוא כנגד כל המצוות האחרות. אבל הרי יש עוד תרי"ב מצוות, ועל כל אחת ואחת מהן מקבלים שכר עצום ונפלא.
"כך למשל על מצוות הצדקה, שהיא אחת המצוות הגדולות והיקרות, צדקה תציל ממות, ולא בכדי, כי זאת מצווה גדולה ועצומה מאוד ואף שאין אנו מבינים ואין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות, זה ברור שמצוות הצדקה היא מצווה גדולה ועצומה עד מאוד. הרי 'סתם מצווה' שלשון חז"ל זה בדרך כלל מצוות צדקה, כמו שאנחנו רואים שהדוגמה שחז"ל מביאים ל'העוסק במצוה פטור מן המצוה', זה שהוא פטור מלתת פרוטה לעני.
"פתאום נשמעת תרועה של חצוצרות, מלאכים יחפזון, דרמה גדולה מתחוללת בשמי מרום. הנה מגיע לישיבה של מעלה יהודי שזכה לתרום בחייו סכומים עצומים לפרנסת עניים. הוא חילק וחילק וחילק בלי סוף, עשרות ואולי אפילו מאות מיליוני דולרים.
"כמובן שכל השערים נפתחים לפניו, מריעים בחצוצרות, מכים בתופים, מלאכים רצים לפניו כדי לכבדו, התרגשות גדולה מאוד עם כניסתו של אורח נכבד ורם מעלה שכזה. איזו זכות נפלאה, מראים לו את השכר העצום שהוא הכין לעצמו ברוב חוכמתו כששהה בעולם הזה, ארמונות ענקיים המשתרעים על פני מרחבים אינסופיים, בוסתנים של עצי הדר מפיצי ריח משכר, מזרקות זהב וכסף, טיילת עם גינות פרחים ושושנים משובבי עין ומרחיבי לב…
"אנחנו הרי נמצאים בעולם גשמי ואין לנו שמץ של השגה בשכר הרוחני של גן עדן, לכן אנחנו נאלצים להשתמש בתיאורים גשמיים כדי קצת לנסות לדמיין מה קורה שם בגן עדן, אבל כמובן שהשכר הוא רוחני וזך ואינו דומה בשום צורה לשום דבר גשמי שאנחנו מכירים.
"בכל אופן, אותו עשיר שמח ומאושר, אכן הקב"ה בירך אותו בכסף וזהב, והוא השתמש בהם בחכמה רבה, אין מאושר ממנו!
"והנה מתחוללת דרמה גדולה עוד יותר. שוב נשמעת תרועת החצוצרה, גדודים עצומים של מלאכים רצים, משהו ברמה אחרת לגמרי! השערים נפתחים, קבלת הפנים מפוארת באופן בלתי נתפס, לוקחים את המיליונר החדש להיכל הענק שבנה לעצמו בזכות מעשיו הטובים. הפעם אלו לא סתם ארמונות, מדובר בבנייני פאר עצומים ונוראים, בגובה של קילומטרים, המרחבים, היופי ההדר, כל אלו כפולים פי כמה וכמה ממה שזכה אותו עשיר שעליו סיפרנו קודם.
"חושב לעצמו המיליונר הראשון מבין השניים, אם אני זכיתי לכזה פאר והדר בזכות זה שתרמתי מאות מיליונים לצדקה, העשיר החדש שהגיע בוודאי תרם מאות מיליארדים לפי הכבוד העצום שעושים לו.
"הוא מתקרב, מסתכל, ומזהה את האיש… זה לא אחר מאשר השומר שהיה עובד אצלו. הוא היה יושב ב'בודקה' שבכניסה לביתו, פותח את השער ונועל, פותח ונועל. אם הוא זוכר נכון, אותו שומר היה מקבל משכורת של 6,500 שקלים בחודש. מה שאומר שאם הוא היה נותן מעשר כספים במסירות נפש, הוא הצליח לתת 650 שקלים לצדקה מדי חודש, לכל היותר. אם הוא היה בעל מסירות נפש גדולה עוד יותר, אולי הוא נתן חומש לצדקה – 1,300 שקלים. למה הכריזו על כך שהגיע מיליונר? למה נותנים לו כזה שכר עצום כאילו שהוא תרם מאות מיליארדי דולרים בזמן שבמשך כל ימי חייו הוא נתן אולי כמה עשרות אלפי שקלים – פחות ממה שאני הייתי נותן בשבוע אחד!!!
הוא ניגש בצעדים נמרצים למלאך הממונה ושואל: "איך זה ייתכן???", הוא שואל, "מה זה? הוא קיבל איזו ירושה ענקית ותרם את כולה בלי ששמענו על כך???".
כל כך מהר הספקת לשכוח, רק לפני כמה שבועות למדו בבא בתרא דף ט' – "א"ר יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות".
"אתה נתת הרבה מאוד פרוטות לעניים שנקשו על דלת ביתך, והמאבטח של הבית שלך, חילק להם הרבה מאוד חיוכים ומחמאות וחיזוקים ודברי פיוס. כל פעם שאתה הרווחת שש ברכות, הוא הרוויח 11 ברכות!".
אני רוצה לספר לכם שתי עובדות שהיו עם גדולי ישראל
"אתם חושבים שהסיפור הזה לא היה ולא נברא?", שואל הרב רבינוביץ, "ובכן, תתפלאו לשמוע שזה קורה כל יום בשמים. כל יום מגיעים לשם אנשים שתרמו צדקה ואנשים שפיזרו חיוכים ומחמאות, ותמיד אלו שפיזרו חיוכים ומחמאות זוכים לשכר גדול יותר!
"רבותי, אני רוצה לספר לכם שתי עובדות שהיו עם גדולי ישראל. אני בטוח שחלק מהקוראים מכירים את העובדות הללו, אבל אני יש לי שאלה קשה עליהן, ואולי בסייעתא דשמיא נוכל גם ליישב אותה.
"המעשה הראשון היה עם הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל שעלה לארץ הקודש והשתקע בירושלים. ביום הראשון שלו, הוא הגיע לבקר בביתו של הגאון רבי ראובן זלמן בענגיס זצ"ל, בעל ה'לפלגות ראובן' שהיה דיין ב'עדה החרדית' והתגורר בבתי נייטין בירושלים.
"זה היה קצת תמוה. ברור שכשמגיע אדם גדול הוא רוצה כמובן לפקוד את בתיהם של גדולי העיר ולשוחח עמם בלימוד, אבל כבר ביום הראשון? עוד לפני שהספיק לסדר את חפציו בבית הוא מיד רץ לרב בענגיס? ולמה דווקא לרב בענגיס, הרי ירושלים היא עיר מלאה חכמים וסופרים וגאוני עולם.
"מסתבר שגם הרב בענגיס עצמו שאל את אותה שאלה, והגרא"ז מלצר הסביר את עצמו באותו ביקור.
"כשהייתי נער צעיר, שלח אותי אבי מורי ללמוד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב מוולוז'ין. אני באתי ממשפחה מאוד ענייה, בגדיי היו בלויים ונעליי קרועות, וכשהגעתי לישיבה גיליתי שאני הבחור הכי עני בישיבה. אף אחד שם לא היה עשיר גדול, אבל בגדים כאלו קרועים כמו שלי לא היה לאף אחד! הרגשתי מאוד לא נעים, ואחרי יום אחד בישיבה בליבי גמלה ההחלטה לברוח ולחזור הביתה, הרגשתי כל כך מושפל ועלוב.
"ואכן, למחרת ארזתי את החפצים המועטים שהיו לי והתחלתי לצעוד בדרך היוצאת מהישיבה. פתאום הגיע בחור שלא הכרתי, מבוגר ממני בכמה שנים טובות, ושאלתי אותי: "קוראים לך איסר זלמן?", השבתי בחיוב, "אתה הבחור החדש שהגיע אתמול לישיבה?", הוא שאל, ואמרתי לו שכן, זה אני…
"אה, טוב לראות אותך", אמר לי הבחור המבוגר, "בלילה עשיתי פה 'משמר' ולמדתי, וראש הישיבה, הנצי"ב, אמר שהבחור החדש, איסר זלמן מלצר, שאל שאלה טובה בשיעור, והוא חזר על השאלה שלך, לאחר מכן שוב חזר עליה וכן עשה פעם שלישית וכל פעם אמר שהבחור החדש שאל את השאלה הזאת…
"אני לומד כאן כבר כמה שנים, ואני אומר לך שאם ראש הישיבה התלהב מהשאלה שלך כל כך, מובטחני שאתה תהיה גדול בישראל!!!".
"המשיך רבי איסר זלמן את הסיפור ואמר: "כשסיים אותו בחור את דבריו, סבתי על עקבי, הנחתי את החפצים שלי בקרן זווית והתיישבתי מיד ליד הגמרא, חזרתי לתלמודי. הבחור הזה הציל את חיי, כל הרוחניות שלי נזקפת לזכות המילה הטובה שהוא אמר לי… והבחור הזה היה הרב ראובן זלמן בענגיס…".
"כששמע הרב בענגיס את הדברים, הוא פרץ בבכי של התרגשות".
כששמע זאת בעל ה'לשם', הוא פרץ בבכי
"המעשה השני שאספר, סופר על ידי מרן הגאון רבי שלמה זלמן אוירבעך זצ"ל, ששמע אותו מפי עד נאמן שהיה בחדרו של בעל ה'לשם' בזמן שהמעשה הזה אירע:
"לחדרו של בעל ה'לשם', הגאון רבי שלמה אלישוב זצ"ל זקנו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, נכנס פעם יהודי מבני עדות המזרח, ושאל אותו "האם כבודו הוא הרב אלישוב, מחבר ספר 'לשם שבו ואחלמה'. השיב לו ה'לשם' בחיוב.
"אמר לו היהודי הנ"ל: "ידע כבודו שבאתי הנה מבגדד שבעיראק לחונן את אדמת הקודש של ארץ ישראל, ולפני צאתי לדרך נכנסתי להיפרד ממורנו רבי יוסף חיים, בעל ה'בן איש חי', והוא אמר לי שאם אני נוסע לירושלים, הוא מבקש לעשותי שליח אל כבוד תורתו, לומר לו שביום שבו הגיע ספרו 'לשם שבו ואחלמה' לידי רבה של בגדד, הוא עשה אותו יום משתה ושמחה, לאחר שראה כמה דברים נפלאים שכתבתם בספרכם, ולאחר מכן עיין בספר מתחילתו ועד סופו, ושאב ממנו תועלת רבה מאוד!".
"כששמע זאת בעל ה'לשם', הוא פרץ בבכי והודה נרגשות ליהודי שהביא לו את הבשורה המשמחת. לאחר מכן קם ממקומו והוציא מבין כליו תכריך כתבים, והראה לאותו יהודי: "ראה, יש לי כאן מספיק כתבים כדי להדפיס חלק שני של ספרי 'לשם שבו ואחלמה', אבל נמנעתי מלהדפיס את החלק השני כי חשבתי שאין בו שום תועלת ושאף אחד אינו לומד בו.
"מאז הדפסתי את ספרי ועד עתה", השלים בעל ה'לשם' את דבריו, "מעולם לא אמר לי אדם שהוא מצא תועלת כלשהי בספרי, ועל כן חשבתי שחבל לי לטרוח ולהתאמץ בשביל ספר שלא יביא תועלת לאיש… אם הייתי יודע שרבה של בגדד מצא תועלת בספרי, וכי לא הייתי מדפיס את חלקו השני???".
"שני הסיפורים האלו מלמדים אותנו לימוד נפלא מאוד", ממשיך הרב רבינוביץ את דבריו, "כמה גדול כוחה של מילה טובה.
"אנחנו לא מדברים על אנשים פשוטים, מדברים על גדולי עולם! רבי איסר זלמן מלצר שהיה ארי שבחבורה, ואם תאמר שהוא היה נער צעיר, מי לנו גדול מבעל ה'לשם' שהיה מקובל קדוש ונורא וגם הוא קיבל חיזוק גדול מתגובה חיובית על ספרו.
"על אחת כמה וכמה אנו אנשים פשוטים, שלפעמים כל עצם קיומם תלוי בשאלה איך אנשים מתייחסים אליהם, כמה מעריכים אותם, ואם מישהו שם לב שהם קיימים בכלל… כמה חשוב לתת מחמאה ולומר מילה טובה!