בשבוע שעבר הבאנו כאן שיחה מופלאה ומרתקת מפי הגאון רבי ישראל ברזובסקי שליט"א, בנו בכורו של כ"ק מרן אדמו"ר מסלונים שליט"א, ורבם של חסידי סלונים בביתר עילית, שסיפר אודות זקניו, הסבא רבי יצחק שטרנבוך זצ"ל וזוגתו האשה הצדקנית מרת רעכא שטרנבוך ע"ה, שפעלו יחד והצילו רבבות יהודים ממוות לחיים בשנות השואה הנוראה.
בשורות הבאות נביא את המשך הדברים, כפי ששמענו אותם מפיו של הרב שליט"א, שחמיו הגאון רבי מרדכי שטרנבוך זצ"ל, ראש ישיבת באבוב בלונדון, היה בנם של היהודים המיוחדים הללו שמסרו נפש והצילו נפשות רבות מישראל. הרב שליט"א מדגיש, כי הוא עצמו לא זכה להכירם, מאחר והם נפטרו לבית עולמם, עוד לפני שנשא את נכדתם לאשה, אבל רוחם של הסב והסבתא עדיין חיה במשפחה, והסיפורים אודותיהם מסופרים בחיל וברעדה הן על ידי בני המשפחה, הלא המה בכתובים בספרי דברי ימי העם היהודי אשר נכתבו על פעולות ההצלה המופלאות של אותם יהודים של מסירות נפש.
"אחרי השואה המשיכה הרבנית שטרנבוך להסתובב בין מחנות העקורים באירופה, כדי לסייע ליהודים. פעם שאלה אותה אשה אחת אם היא כבר ביקרה באושוויץ כדי לראות איך נראה המחנה הנורא שממנו היא הצילה יהודים רבים כל כך. הרבנית שטרנבוך השיבה בשלילה, היא לא ביקרה שם. ניסו לשכנע אותה שתלך לראות את המקום הנורא הזה, והיא השיבה: "אני פוחדת שלא אוכל לעמוד במחזות הקשים, ואני פוחדת עוד יותר שחלילה וחס כן אוכל לעמוד במראות הנוראיים הללו! איככה אוכל לראות את מחנות ההשמדה ולעמוד בזה???". ואכן יצא ספר 'איככה אוכל' שמתעד מעט מזעיר מסיפורי הגבורה שלה ושל בעלה רבי יצחק, והצלת היהודים הרבים על ידם.
"בנם מורי חמי זצ"ל סיפר, שלפני ליל הסדר הוא היה צריך לבשל את היין, כי הם לא יכלו להעמיד יין שאינו מבושל על השולחן מאחר וכל שנה היו מגיעים אורחים להתארח על שולחנם, היו אלו גויים שבשנות המלחמה סבא וסבתא יצרו איתם קשרי ידידות לצורך הצלת חיי יהודים, והידידות הזאת נשמרה גם אחר כך. להבדיל היו באים לבקר גם יהודים רבים, שניצלו על ידם".
אנחנו היהודים עקשנים, גם אם תכלאו אותי כל החיים
"אני נזכר עכשיו בעוד סיפור מעניין שיכול לשפוך אור על האופן שבו הגויים התרשמו ממעשיהם. בעיצומה של אותה תקופה סוערת, הוגש נגד הסבתא כתב אישום חמור. נטען שהיא משחדת קצינים ופקידים בכירים בשווייץ, וכך היא מצליחה להשיג אשרות כניסה לאנשים שלפי החוק אין להם שום זכאות להיכנס לשוויץ.
"החזיקו אותה בכלא לתקופה מסוימת, כשהדרישה המרכזית שלהם היתה שהיא תגלה מי משתף איתה פעולה, הם רצו להעניש את בעלי התפקידים שמאפשרים כניסה של יהודים שלא כחוק. אבל הגב' שטרנבוך סירבה בתוקף, היא סיפרה לחוקרים את הסיפור של מהר"ם רוטנבורג שנשאר בכלא גם אחרי פטירתו במשך 14 שנה. "אנחנו היהודים עקשנים, גם אם תכלאו אותי כל החיים וגם אחרי מותי, לא תצליחו לשבור את רוחי ולגרום לי לומר לכם מה שאיני רוצה לומר".
"בסופו של דבר היא שוחררה בגלל שלא היו נגדה הוכחות, ולאחר שיצאה לחופשי, התובע שניהל את המשפט נגדה רץ אחריה ונתן לה שטר של 100 פרנק שוויצרי: "קחי לך", אמר, "אני רוצה להיות שותף להצלת חיי אדם שאת עושה בכזאת מסירות. אני עשיתי את תפקידי כי זה התפקיד שלי והייתי צריך לתבוע אותך, אבל אני שמח שיצאת מזה בשלום, ומקווה שתצליחי להציל עוד חיים רבים נוספים".
"הדרכים שלה היו מאוד מגוונות. היא היתה מזייפת דרכונים של כל מיני מדינות כדי לתת ליהודים אזרחויות זרות שיגנו עליהם מפני גירוש, היא שיחדה דיפלומטים שינפיקו דרכונים של כל מיני מדינות מדרום אמריקה, בכמויות גדולות מאוד, כדי לתת ליהודים אזרחויות שונות. היא שיחדה קציני משטרה, הפעילה לחצים, שכנעה, עשתה כל מיני פעולות בכל מיני דרכים, והכל היה בחכמה גדולה ועם המון סייעתא דשמיא…
באחת הפעמים שהציעו שידוך לאחר מילדיו
"באחת הפעמים שהציעו שידוך לאחר מילדיו, היסס הצד השני מלעשות עמו שידוך: "אני עוד זוכר שכל לילה הוא היה הולך לחפש מזרן, ולאחר מכן היה עובר בין חדרי הבית ומנסה למצוא איזה מקום פנוי שבו יוכל לשכב לישון, כי ביתם היה מלא וגדוש בפליטים. עברה עליו ילדות כל כך קשה, ומי יודע אם זה לא הזיק לו ולדורות אחריו מבחינה נפשית…".
"אבל לאחר בירור הוא גילה שמדובר בבחור משכמו ומעלה, שלא נשאר עם שום חסכים, אדרבה, רק עם רוממות ומסירות נפש למען כל יהודי, תכונה אותה ירש מהוריו הצדיקים.
"כך גם היה מורי חמי זצ"ל, יהודי של צורה, מלא נעימות ורוממות. לא רק שלא היה עם 'משקעים' והשלכות נפשיות בעייתיות, אלא ההיפך, כולו טוב לב והבנה מעמיקה של נפש האדם. לא בכדי הוא התמנה לראש ישיבת באבוב בלונדון, והיה לדמות תורנית מרכזית באנגליה ובאירופה כולה.
"בכלל, נעימות מיוחדת היתה לו למורי חמי, הוא היה אדם משכמו ומעלה בכל היבט אפשרי. היתה בו קנאות גדולה לדבר ה', אבל באותה מידה הוא היה רך כקנה ומאיר פנים לכל אדם. קשה לתפוס איך אדם אחד יכול להכיל כאלו ניגודים בו זמנית. הגאונות שלו היתה פלאית, היו לו סיפרים רבים מספור, ובהם הגהות והערות שכתב בשולי הספרים, ממש בכל מקצועות התורה, דמות מאוד מאוד מיוחדת מלאת הוד קדומים.
"אחד מגיסיי סיפר לי שכשהוא הגיע ללמוד בישיבה, אמר לו אחד מאנשי הצוות בישיבה: "האמת שאני מופתע מזה שאתה בחור נורמלי"… וכל כך למה? כי השווער שלי ראה שבית הספר במקום מגוריהם באותה תקופה לא היה מספיק חזק באידישקייט, ולכן הוא מנע את ילדיו מללמוד שם. במקום זאת הוא שכר מלמד בכסף מלא שהיה מלמד את ילדיו באופן פרטי, עד שיכלו לנסוע ללמוד בישיבה.
"אותו איש צוות שהכיר אותם ואת העובדה שלמדו בבית, הודה שהוא וכל אנשי הסביבה באותה עת היו בטוחים במאת האחוזים שמהבית הזה לא יצאו ילדים נורמלים… אבל ב"ה הוא הקים בית לתפארה, ויחד עם רעייתו חמותי ע"ה, הם הצליחו להשרות בבית כזאת נעימות ולגדל את הילדים באופן כזה שלא יחסר להם דבר, אף שהם היו מבודדים יחסית וכמעט בלי חברים.
היה למורי חמי קשר מאוד חם עם מרן הגרא"יל שטיינמן זצ"ל
"לאורך השנים היה למורי חמי קשר מאוד חם עם מרן הגרא"יל שטיינמן זצ"ל, שהיה שנעזר על ידי הוריו בתקופת המלחמה ואחריה, אז התגורר הרב שטיינמן בשווייץ כידוע.
"מרן הגראי"ל גם סיפר לתלמידיו הקרובים בכמה הזדמנויות על פועלם הגדול של בני הזוג שטרנבוך, ואף העיד שהוא עצמו נשלח על ידם כמה וכמה פעמים לבתי הכלא ולתחנות משטרה כדי להעניק ליהודים שנתפסו, דרכונים מזויפים, על מנת שיוכלו לטעון שהם אזרחים זרים ולקבל מקלט חוקי בשווייץ.
"גם בחופה שלי, האורח היחיד שהשווער שלי הזמין לומר ברכה בחופה מהצד שלו היה מרן הגראי"ל. כמו כן, יש תמונה מפורסמת מחתונתו של הרב שטיינמן, שם רואים את מורי חמי עומד מאחורה, כבחור צעיר. הוא היה אחד האנשים הבודדים שהשתתפו בחתונתו של מרן.
"לפני מספר שנים צעד חתני ברחוב חזון איש בבני ברק, וראה שיש התגודדות סביב הבית של מרן הגראי"ל שטיינמן, התברר שעוברים עכשיו לקבל את ברכתו וחתני החליט לנצל את ההזדמנות ולהתברך מפיו. כשהגיע לפני מרן הוא הציג את עצמו כ'נכד של הרבנית רעכא שטרנבוך'. לאחר מכן סיפר לי שמרן הגראי"ל התרגש מאוד כשהזכיר את שמה כי הוא הכיר את פעילותה משווייץ בה התגורר באותה תקופה, וכאמור הוא הפליג בשבחה מספר פעמים באוזני תלמידיו ובני ביתו, והובאו הדברים בספר הנפלא 'כאיל תערוג'.
"בין היתר סיפר מרן ששמע מרעייתו הרבנית תמר ע"ה, שהסבתא רעכא שטרנבוך היתה משמשת כמדריכה לבנות ב'בתיה' בשווייץ, והרבנית שטיינמן היתה עומדת מאחורי הדרך ומקשיבה לשיעורים שמסרה לחניכות שלה, והיא שמעה שבמשך שנה שלימה מסרה הרבנית שטרנבוך שיעורים כדי לבאר את הפיוט 'אדון עולם'… וסיפר זאת כשבח גדול על היותה אשה משכלת לדבר ה', שיכלה להאריך כל כך בדיבורים נעימים ומושכים את הלב במשך זמן רב כל כך כדי לבאר פיוט אחד מהתפילה.
"יהי רצון שיעמדו מעשיה הגדולים לזכות, ושנזכה ללכת בדרכים גדולות אלו, להשתדל לסייע לכל יהודי באשר הוא בלי לעשות חשבונות 'מה הסיכוי' ואם זה שווה את המאמץ, אלא פשוט, לעשות כל מה שאפשר למען הזולת, ולסמוך על הקב"ה שהוא כבר יעשה את החלק שלו…".