"ויאמר אליהם יוסף אל תיראו" (בראשית נ', י"ט)
הגה"צ רבי שמחה בונם וורנר שליט"א, מרבני טבריה וראש ישיבת 'אור תורה' מספר על אביו: מעשייה מופלאה מספרת על אותו עני טברייני הגון, שהגיע אל ביתו של אבי הגאון הצדיק רבי אשר זאב וורנר זצוק"ל בכדי לקבל מעמו מתת יד מכובדת, כפי שרגיל היה רבינו לחלק ברוח נדיבה. רבינו ספר לידיו סכום נאה, ואף הוסיף לתת לו מצקלונו חפיסת סיגריות מחברה יוקרתית. העני הודה בכל לב ויצא.
אחד מבאי הבית שהבחין במתרחש, מיהר לשטוח את תמיהתו לפני רבינו: "הלא הרב בעצמו מעלה עשן מסיגריות פשוטות וזולות, ומה טעם שלאותו עני וחסר כל העניק רבינו סיגריות ששוויין פי כמה?"
רבינו השיבו בפשטות: "מכיר אני היטב עני בן טובים זה, ויודע אני בו שלבו חלש, כך שאילו יעשן את הסיגריות הזולות והרגילות יכול הדבר להזיק ללבו. לשם כך זקוק הוא לסיגריות עדינות מאותה תוצרת יוקרתית, לכן אני רוכש עבורו מכספי את אותם פפירוסים. אך אני, שאיני נצרך לכגון אלה, די לי באלו הפשוטות שמחירן מועט.
זכורני כאשר הגיעו יהודים "טובי לב", להלשין באוזניו של אאמו"ר זצוק"ל על אשה אחת מתושבות המקום, שהיתה מגיעה מפעם לפעם לבקש מרבינו שיסייע בידיה בממון. הללו סיפרו ששמועה נכונה גונבה לאוזניהם, שאשה זו נוהגת לשתות מדי בוקר שתי כוסות חלב חם, מה שהיה באותם ימי עוני מחפיר, למשקה שמחירו רב…
הללו רצו להעיר את תשומת לב רבינו זצוק"ל שלאשה זו יש די והותר, ואין היא זקוקה למענקים המכובדים שהוא מעניק לה… רבינו שמע את הדברים והתמלא חלחלה… "אוי… אוי…" אנחות פרצו מגרונו הטהור, "עתה מגלה אני כמה רבים צרכיה של יהודייה זו, וכמה גבוהים עלויות חייה… אה… כמה טוב שהנכם מודיעים לי, כך אדע להגביה את סכומי הנדבות אותם אני נותן לה… יישר כוחכם!"
אנשי מידות
כאשר לקח רבינו את הגאון רבי אברהם דוב אויערבאך שליט"א כחתן לבתו, הוא ישב עם המחותן מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל לקבוע את הסדר תשלומי הוצאות החתונה, כאשר את הוצאות צרכי סעודת הנישואין קבעו הם לחלק בין שניהם שווה בשווה.
בהגיע ליל הכלולות, כשהקרואים הסבו לסעודת שמחה של מצוה, הרגיש הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל שהדגים המוגשים – באושים, קלקול יש בהם. מיהר מרן הגרש"ז וסר אל משרדו של בעל אולם השמחות, שם אמר לו: "אני מרגיש שנפלה שגגה בדגים המוגשים, וחושש שמא יבוא מחותני הנה ויקבול על כך ואף ירצה להפחית מתשלומי הסעודה. על כן מתחנן אני לפניך שאם כך יהיה, החרש תחריש בעת הזאת ואל תעורר מאומה, ואני מקבל על עצמי לשלם אף את הוצאות הצד השני". חייך בעל האולם והפטיר: "לפני רגעים מספר יצא מכאן המחותן שלכם, הרב וורנר, כשבפיו משאלה דומה…"
אכן, ענבי הגפן בענבי הגפן – – –
רוח הקודש מופיעה בבית מדרשו
רוח הקודש היתה מתנוצצת בבית מדרשו של אאמו"ר הקדוש דרך קבע וסיפורים למכביר יש באמתחתי על כך.
הגרש"ב מספר לנו על יהודי, אשר בנו נלקח לשרת בצבא בעת מבצע 'קדש', והיה נמנה על 'חיל השריון'. באחד מימי המלחמה הגיעה אליו שמועה, שה'טנק' בו נמצא בנו, התפוצץ על ידי הישמעאלים הרשעים, ולא נשאר מכל יושביו עד אחד. אותו יהודי מיהר לרוץ אל רבינו בקול זעקה גדולה ומרה, מבלי להשגיח על השעה המאוחרת. היה זה באישון ליל.
רבינו ישב באותה עת ועסק בתורה. מששמע את השמועה הנוראה, ביקש מאותו יהודי שירשום לפניו את שם בנו על גבי 'קוויטל' וימסור לו. הלה עשה כדבריו, ורבינו נטל לידיו את הפיתקא, עיין בה ממושכות, ולאחר ענה ואמר: "בנך חי!" היהודי נרגע ושב אל ביתו.
כאשר התכונן רבינו לתפילת שחרית מוקדמת, התפרץ אותו יהודי לבית המדרש ודמעתו על לחיו, הוא ניגש לרבינו וסיפר לו על ידיעות אותן קיבל זה עתה מהשטח, המספרות על כך שכל הטנק עלה באש ואף בנו בין הנספים. רבינו, שעמד באותה שעה סמוך לארון הקודש, נענה ואמר: "אנו עומדים כעת לצד ארון הקודש בו מונחים ספרי התורה, ואני אומר לך בבטחה שבנך חי וקיים. בעת לימודי בלילה, ראיתי שיש לו פציעה קלה ברגלו, אך פציעה זו תחלוף עד מהרה".
כעבור כמה שעות, שוב הגיעו שמועות משדה הקרב, הפעם הם סיפרו שטעות נפלה והשמועות הקודמות לא היו מהימנות, הטנק אכן התפוצץ, אך בנו של אותו יהודי נשאר בחיים ולא נפצע אלא מעט ברגלו. ויהי הדבר לחרדת אלוקים.
"מעשה פלא זה, מסיים רבי שמחה בונם את נועם שיחו, הנו אחד מני רבים, אך די בהצצה חטופה זו להבין את תוקף קדושתו של אאמו"ר זצוק"ל – איש האלוקים! זכותו יגן עלינו".
(מתוך המבשר – תורני מקץ תשע"ז)