מספר הגאון רבי אהרןן מלובצקי חתן הגאון הגדול רבי נתן געשטענער זצ״ל, מו"ח היה משמש כרב וכראש ישיבה, ומלבד זאת היה יושב כדיין בדיני תורה, והנה מעודו לא היה משתף את בני הבית במה שנעשה בבית הדין. פעם אחת סיפר בבית בליל שבת קודש מעשה נפלא שהיה באותו שבוע בבית הדין, וכך היה מעשת איש יהודי חלם בשינת הליל איך שאביו בא אליו בחלום ־ כשלושים שנה אחר פטירתו, וגילה את אוזניו הנה בימי חיי חסכתי והנחתי למשמרת סכום הגון 20.000$ והסתרתים תחת מרצפות הבית מתחת למקום שהיתה שוכנת מיטתי בחדר ההורים. לך נא אל מי שגר שם עתה (כבר נמכר הבית לאיש אחר) ואמור לו כי אוצר ממתין לך במקום פלוני וקח את האוצר לעצמך.
ויהי בבוקר והנה חלום. ותפעם רוחו. כי זה זמן רב שלא ראה את אביו. ומה גם שאביו הבטיח לו כעת סכום נכבד. ומסתבר שזה אמת. לאידך החל חוכך בדעתו, וכי נשתבשה דעתי… בעבור דברי חלומות אלך לשבור את הבית, לאידך חשב, מה אפסיד, אפילו אם יש רק אחוז אחד שיש צדק בדברים כדאי ללכת ולפתוח את ריצפת הבית. ואכן, החיש פעמיו לבית שהיה אביו דר שם, נקש על הדלת, ולפליאת בעה"ב שטח באזניו 'סיפור', אבי נגלה אלי בחלום… אמר לו בעה״ב. וכי מה אשם אני שחלמת בלילה. א״ל, לא. אני מדבר מחלום שנוגע לענין הבית הלזה, שאלו בעה״ב, וכי בעל מדרגה אתה שחלומותיך מעלין ומורידין… מה הינך עושה 'עסק' מחלום. אמר לו הבן, מה איכפת לך, תן לי לבדוק, אין הדבר שכיח שאבי יתגלה אלי בחלום, ועוד שהרי אמר לי על סכום מדויק במקום מדויק. ועתה שמע נא, תן לי לפתוח את הריצפה, אם לא נמצא מאומה אסדר לך בחזרה את ריצפת הבית, ואם אמצא הרי זה מוכיח שצדקו דברי החלום.
נתן לו בעה״ב רשות להכנס, נכנס הלה והחל לפרק את ריצפת הבית, והחל למצוא שטרות ־ עוד אחד ועוד אחד, מנה וספר ומצא שיש בידו ממש כדברי אביו ־ 20,000 $ טבין ותקילין. אמר בעה׳׳ב, הרי אני כבר דר כאן כמה וכמה שנים, המעות הללו שלי המה, כי ברשותי נמצאו, ואין לך כל הוכחה שהם שלך, מלבד סיפור דברים שחלמת בלילה… המוציא מחברו עליו הראיה. ענהו האיש, הרי לא ידעת מהמעות כלל וכלל, ואילו לא באתי אליך עם סיפורי החלומות לא היית יודע מזה עד עולם, א"כ הרי הם שלי, שהרי ראית שאבי נתן לי סימנים מובהקים ־ המקום והסכום, הרי לך ראיה שאבי הניחם שם. וזה היה ה׳דין תורה־ השבוע, מי צודק, היורש או בעה"ב הדר שם כעת.
למעשה, הדיינים חיפשו ותרו אחר מוצא לסבך ולא מצאו, אמנם אחר כמה ימים של הרהור ומחשבה בדברים העלה הגר״נ עצה הפשוטה, והיא, הרי על השטרות נכתב תאריך שנת הדפסתו, יקחו נא את השטרות שנמצאו באדמה ויבדקו מה התאריך הנכתב עליהם, כי סכום נכבד כזה נבנה מהרבה שטרות – לכה״פ 200 שטרות של 100$, ואם הם הגיעו למקום המסתור רק לאחר פטירת האב בוודאי יימצאו כמה שטרות מתאריך שלאחר פטירת האב, ויישארו בחזקת בעה״ב הדר שם כעת, אמנם אם ימצאו כולם בתאריך שמלפני פטירת האב יהיה מוכח הדבר שאכן האב הטמינם שם והם שייכים לבנו. ע״כ.
ומספר החתן רבי אהרן, שלאחר שבוע פגש את חותנו, ושאלו מה נעשה למעשה, אמר לו הגר״נ איני יודע, לא הבין ר׳׳א, ושאלו כיצד אין השווער יודע והרי היה מונח בדין התורה הלזה ראשו ורובו, אבל הגר"נ בשלו ־ איני יודע, והסביר לו, כל עוד שהיה נוגע לפסק דין הייתי שקוע בענין זה, אבל לאחר שיש כבר ׳פסק׳ מה איכפת לי ־ וכי אתעניין בסתם נארישקייטן, מה היה המציאות ולמי שייכים המעות, והרי אין בזה כל ענין של דין תורה או נוגע למעשה – כי ה׳פסק׳ כבר נפסק מפורשות, ומעתה יש רק מקום לשני הנידונים בעצמם לדעת מה המציאות שהיתה ומה ה׳עסק׳ שלי לדעת זאת.
ללמדנו, שקיעות בתורה עד היכן היא מגעת, רק מה שהיה קשור לתורה היה שקוע בזה, וברגע שאינו נוגע לעצם התורה אין לו כל התעניינות בזה. אנו איננו במדרגה זו ־ אוהבים אנו לדעת מה נעשה בעולם ־ איזו לחרב ואיזו לשלום וכו', אבל עכ"פ הבה נשמור בעת הלימוד להיות שקועים לגמרי בתורה.
(כל העלונים – אסדר לסעודתא)
כדי שלא להשאיר את קוראנו במתח – מערכת 'הפותח' פנתה לבית מדרש לדיני ממונות 'זכרון משה' בני ברק, לדעת דבר ה' זו הלכה, וזוהי התשובה שהעלו בבית המדרש, בהקדם הצגת השאלה:
ראובן מכר את בית מגורי אביו שקיבל בירושה לשמעון, ואחרי שנים רבות חלם ראובן שאביו נגלה אליו ואומר לו על מקום מסויים בבית שם קבור סכום מסויים של דולרים, שילך ויקחנו. הלך ראובן ושיכנע את שמעון שיתן לו רשות לחפור תחת הרצפות בפינה המסויימת, ולבסוף הרשה לו כשהוא מפקפק באמיתת החלום. ואכן הפלא התרחש ותחת המרצפות היה טמון בדיוק באותו מקום בדיוק אותו סכום בדולרים כפי שנקב מראש. מסיק מזה ראובן שהכסף שלו. אבל שמעון טוען שקנה את הבית כולו וכל מה שנשאר בו הרי הוא שלו, וגם מדין קנין חצרו זכה הוא ראשון במטמון לפני שהגביהו ראובן, והלכו לפני ה"להורות נתן" זצ"ל, והכריע להם את הדין.
ע"כ תורף פרטי המעשה – וזהו פסק הבית דין [בתשובה שנכתבה יש עוד אריכות דברים ואכמ"ל – אך אלו עיקרי הדברים הלכה למעשה] :
ונראה שטענות שמעון אינן טענה כלל וכלל. כי אמנם בית וחצר המשתמרת קונה לו לאדם שלא מדעתו, אבל זה רק מהפקר ומציאה, או מה שיש דעת אחרת מקנה, אבל דבר שיש לו בעלים לא נפקע מהבעלות ע"י שנמצא בחצר משתמרת של מאן דהו. וירושה נקנית לבניו של הנפטר מאליה, וכל מה שהיה שייך לאב עבר לבעלות ראובן, אפילו שאינו יודע על קיומו.
וגם יאוש לא היה לראובן, כי לא ידע להתייאש. ואינו אפילו בגדר יאוש שלא מדעת, כי לא היה עתיד להתייאש לכשיוודע לו. ולכן הכסף הטמון שייך ליורשי בעל הבית שהטמינם, דהיינו ראובן.