רבן של ישראל – 919 שנה לפטירתו

10 דברים שכדאי לדעת על רש"י

1. כמה תעניות רש"י התענה לפני כתיבת פירושו על התורה?
2. אלו קרובי משפחתו מזכיר רש"י בפירושו על הגמרא?
3. מי היו שלושת רבותיו והיכן מזכיר את כולם יחד בפירושו על הש"ס?
4. האם בפירוש רש"י מצינו את תורת הסוד? והאם 'קיבל' את פירושו מן השמים?
5. כמה פעמים מקשים תוס' על רש"י מירושלמי מפורש? וכמה פעמים אומר רש"י שאינו יודע?
6. על איזה לימוד רש"י כתב 'החפץ חיים' שהוא הכנה לקבלת משיח צדקנו?
7. מה הר"ת של המילה 'בראשית' הקשורים לרש"י?
8. מה מצא הגר"ש רוזובסקי בשתי מילים בפירוש רש"י? ומה הבין מרן הגרא"מ שך לאחר 50 פעמים של לימוד מסכת בבא מציעא?
9. ולמה קוראים ל'כתב רש"י' כך, למרות שהוא לא כתב כך כלל?
10. איזה יסוד אמר הגר"ח מוואלוזי'ן בביאור רוב מחלוקות רש"י ותוס' ובכך העמידן על אחת?

לידתו נערותו ורבותיו

רש"י נולד לפני כאלף שנה – ה' אדר ד' אלפים ת"ת, ונפטר בכ"ט תמוז תתס"ה. כאשר הוא נולד בטרויש שבצרפת, עדיין היו יהודים רבים וקהילות גדולות בבל. רב האי גאון שבפטירתו נסתיימה תקופת הגאונים, נפטר בבבל בשיבה טובה בגיל 99 כשנתיים לפני לידתו של רש"י. וביום לידתו של רש"י נפטר רבנו גרשום שהיה גם כן בצרפת. אביו היה רבי יצחק, וכפי שהזכירו רש"י בגמרא במסכת עבודה זרה (עה. ד"ה ולא פליגי)  'לשון אבא מורי מנוחתו כבוד', וזה גם המקור לשם 'יצחקי'  – רבי שלמה יצחקי, ומוסיף על כך החיד"א ב'שם הגדולים' 'כדי שלא לומר ר"ש' [מלשון עני]. גם דודו היה גדול בתורה ותלמידו של רבינו גרשום, ורש"י מזכיר אותו במסכת שבת (פה: ד"ה בנוטה) 'ומצאתי לי סמך ביסודו של רבי שמעון הזקן אחי אמי מפי רבינו גרשום אבי הגולה'.

בגיל עשרים לערך הלך ללמוד בגרמניה כעשר שנים, תחילה במגנצא אצל רבי יעקב בן יקר והוא היה לרבו המובהק, וכפי שכתב  בתשובה (ספר תשובות רש"י סי' מ"ט) ו'אמנם אני נתלה באילן גדול רבינו יעקב ב"ר יקר ואעפ"י שלא שמעתי מפיו דבר זה, מ"מ ליבי וסברתי והבנתי מפיו יצאו'. ולאחר מכן בוורמיזא אצל רבי יצחק הלוי, וכן אצל רבינו יצחק ב"ר יהודה ממאגנצא, ואלו היו שלושת רבותיו.  [מעניין לציין רש"י במסכת גיטין (נט: ד"ה נתפרדה) שדן בדברי הגמרא לגבי עליית 'לוי' כשאין כהן מביא רש"י את שלושת רבותיו: נתפרדה חבילה – נפסק הקשר איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן ומורי ר' יצחק בן יהודה וכן סידר רב עמרם, אבל מתלמידֵי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים.] אח"כ חזר לצרפת, לטרוייש, והחל להרביץ תורה ברבים והיה דיין בעירו. למשך כמה שנים נוספות היה שוב בגרמניה, ואח"כ חזר לטרויה עד סוף ימיו ושם הקים את ישיבתו 'גאון יעקב' המפורסמת.

גדולי ישראל שבמשך הדורות על פירוש רש"י

החיד"א בספרו שם הגדולים (מערכת הגדולים אות ש ערך רבינו שלמה יצחקי) כותב על רש"י באריכות גדולה, וכותב על גודל קדושת חיבורו: ושמעתי מפה קדוש רב מופלג שקבל מרבו שרש"י התענה תרי"ג תעניות קודם שכתב פירוש התורה. והיה אומר ר"ת נכדו מה שפירש אדוני זקני את הש"ס אף אני אעשה זאת. אבל פירוש המקרא אין בכוחי כי לא אוכל עשוהו.

וממשיך החיד"א ואומר, עתה ראיתי בספר מאמר העתים להרמ"ע [שנדפס בדיהרנפארט שנת תג"ן] אשר בסוף הספר ממש הביא מעשה ממקובל גדול פלא והפלא. ומכלל הדברים נראה שרש"י כתב פירושו על פי הסוד ויש בדבריו רזין עילאין ולכן התענה תרי"ג תעניות ומשה רבינו ע"ה אמר לו אשריך וכו'. והמקובל הוא החסיד מהר"ר נחמן בר שמואל ז"ל שהפליא לעשות והלך על קבר רש"י ז"ל ועשה סיגופים והפסקות עד שגילו לו סוד מה שכתב רש"י על הפסוק 'ויתנכלו אותו' –  'אתו עמו, כלומר אליו', סודות עליונים, ע"ש באריכות. וכבר כתב רש"י בעצמו ביחזקאל (מב ג) 'ואני לא היה לי, לא רב ולא עוזר בכל הבנין הזה, אלא כמו שהראוני מן השמים'. רש"י היה עניו מופלג ולא נמנע לכתוב פעמים רבות שאינו יודע את הפירוש, והרה"ג רבי יוסף חיים אוהב ציון שליט"א מנה את מקומות אלו והעמידם על כ217 פעמים שרש"י בענוותנותו כותב לא ידעתי, לא נודע לי וכדו'.

בספר ״לקט שכחה ופאה״ (ברדיטשוב, תרס״ב) מובא סיפור מופלא המלמד על גדלותו של רש״י בתורת הקבלה. וכך נכתב שם (מאמר מה): הנה שמעתי מזקנים, אשר הגאון המקובל הקדוש רבי שמשון מאוסטרפולא, רצה לחבר פירוש על התורה והוא ברוב חריפותו ועומק בינתו בחכמת הקבלה כידוע, התחיל לכתוב על פסוק ראשון – בראשית, וכתב כמה דפים בעמקות גדולה ואחר כך ראה שאין בני אדם יכולים להבין זאת מחמת עומק המושג וקוצר המשיגים כי נתמעטו הדורות, ולכן התחיל לכתוב תמצית הדברים ובדרך פשוט, וכ״כ היה מצמצם עד שראה שדבריו ספונים וגנוזים בפרש״י, על כן אמר: מה לי לחבר פירוש, הלא הקדימני רש״י ברוח קדשו. ואכן כבר מובא בשמו של הרה״ק מאוסטרפולא, שעל כל טיפה וטיפה של דיו של רש״י צריך לישב שבעה נקיים.

במכתב שכתב החפץ חיים (מכתבי הח"ח מכתב י"ח) בגודל אמירת שתים מקרא ואחד תרגום עם רש"י, ממשיך החפץ חיים וכותב: את כל זה מצאתי לנחוץ למאד לזרז את אחינו בית ישראל. והרי ביארתי כאן קצת במה עלינו להכין את עצמנו לפני ביאת משיח צדקנו, כל אחד ואחד לפי מדרגתו, ובלא זה אין לנו שום פנים לבקש על ביאת משיח צדקנו, אם לא נהיה מוכנים כלל בידיעת התורה, כי זהו עיכוב גדול לביאתו, כי הלא נגרום בזיון לו וגם לעצמנו כשימצא אותנו ערומים לגמרי מידיעת התורה.

ה'בני יששכר' בספרו 'אגרא דכלה' (צירופי בראשית ל) מביא שהמילה  'בראשית' בשינוי סדר אותיותיה 'רש"י בת"א', זה ר"ת ר'בינו ש'למה י'פרש ב'יאור ת'ורת א'מת", והסכימו כל החכמים שבדורות, שאדונינו רש"י ז"ל הוא ראש המפרשים, ומן השמים הסכימו על ידו, ובודאי לא במקרה הוא, שנרמז במילה הראשונה שבתורה.

כ״ק מרן אדמו״ר מסטריקוב זצוק׳׳ל סיפר שאחד שאלו תמיהה בדברי רש״י. במסכת ביצה (דף טז) איתא, אמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר שבת וינפש, כיון ששבת וי אבדה נפש. ומפרש רש״י נשמה יתירה – רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרוחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו. ותמה השואל, האיך יתכן שכל עניינה של הנשמה יתירה הוא כענייני אכילה וגשמיות.

ואמר ע״ז האדמו״ר: הנה אנו רוצים להבין את דברי רש״י כפשוטם לפי האופן והצורה שאנו אוכלים ושותים, ולפ״ז אנו רוצים להשיג מהי הנשמה יתירה, ובוודאי שאין זה שייך. אמנם לפי ההשגות וההנהגות של רש״י הק׳ באכילה ובעונג שבת, בוודאי שהיה שייך להשיג שיש בסעודת השבת עניין נשמה יתירה, שהרי היו אצלו דברים אלו במהות אחרת לגמרי, ואין לזה שום שייכות לאופן שבו אנו מנסים לחשוב ולתאר דברים אלו על פי השגתנו. ובוודאי שלפי השגותיו של רש״י לא היה לו על זה שום קושיה. ואדרבה הוא, שהרי רש״י מבאר הפשט, וממילא זה הוא עניינה הפשוט של הנשמה יתירה, ורק אנו לפי דל שכלנו והשגתנו איננו מבינים את זה.

שח הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש ישיבת מאור התלמוד: מו״ר מרן הגר״ש רוזובסקי זצ״ל אמר באחת ההזדמנויות כחינוך ללימוד: ״יכול אתה לומר שעתיים ׳שטיק׳ל תורה׳ ולסיים לבסוף שכל זאת הוא ביאור שתי מילים ברש״י, ואדרבה, כך נאה והגון, ששתי מילים ברש״י יצריכו הקדמה בת שעתיים של עומק הענין, ולא יתכן אחרת. אבל אם אחרי אותו ׳שטיק׳ל תורה׳ אין הדברים מונחים במילותיו של רש״י – לא זכית עדיין להבין את עומק הפשט!״

וזכורני, כאשר נגשנו באחד מסדרי הישיבה, כשעסקו בישיבה בלימוד מסכת ב״מ, למו״ר רשכבה״ג מרן הגראמ״מ שך זצ״ל, אמר בהתרגשות: ״הנה כבר למדתי כחמישים פעם (בעומק ההבנה) את מסכת ב״מ, והנה היום עמדתי בפעם הראשונה על הביאור הפשוט במילותיו של רש״י ב׳המפקיד׳, ואיך רוצים בחורים בלימודם בפעם הראשונה להבין את כל עומק הסוגיא?!״

 

מחלוקות רש"י ותוספות

בספר 'כרם יהושע' להגאון רבי יהושע כהן שליט"א מאריך בנושא של מחלוקות רש"י ותוספות, ומבאר בהסבר מרתק מהגר"ח מוולוז'ין שהוא מנכדיו, וכפי שמקובל במשפחתם בשמו, הדברים מובאים באריכות בספר (עמ' פו-צה), וליקטנו פנינים מדבריו.

ראשית, הקשה מרן הגר"ח מוואלוז'ין כשנעיין היטב נראה שכמעט בכל המחלוקות של רש"י ותוס' הפשט הפשוט בגמרא הוא כדברי רש"י, ולא כתוס' המקשים עליו ממקום אחר או מסברא ומפרשים פירוש שאינו נוח לפי פשוטו, ומאידך אכן פירוש רש"י קשה, ודבר זה צריך ביאור, האם נסתרו מעיני רש"י קושיות אלו, ומאידך, האם נסתר מבעלי התוס' שפירושם אינו נוח לפי הפשט הפשוט?

והרה"ג רבי יהושע כהן מרחיב את הקושיא, שמצאנו במרחבי הש"ס כחמש מאות מקומות שהיקשו התוס' על רש"י מהירושלמי, וכי לא ידע את הירושלמי? [ודן באפשרות שלא היה בפני רש"י את כל מסכתות הירושלמי, עיי"ש דבריו באורך].

בא הגר"ח מוואלוזין והעמידם את רוב מחלוקות רש"י ותוס' על אחת, רש"י לשיטתו שאותה קיבל מרבותיו, סבר שרב אשי ורבינא סידרו את הש"ס באופן שכל אחד יוכל להבין את דבריהם מבלי שיצטרך לפלפל בהם. ועל כן כשהיו לפני רש"י שתי ברירות או לפרש כפשוטו אך יהיה קשה על כך מגמרא  אחרת או מצד הסברא, או לחילופין לפרש את הגמרא באופן שמוציא את דבריה מפשוטם, הלך רש"י ופירש כדרך הראשונה.

אך שיטת בעלי התוספות היתה שלפעמים רב אשי ורבינא סתמו דבריהם כדי לייגע ולחדד את התלמידים שירגישו בסתירה לגמרא אחרת או שקשים הם מצד סברא, ולאחר היגיעה והעיון יגיעו מעצמם למסקנא שדברי הגמרא אינם כפשוטם שמדבריים בכל גווני אלא רק במקרה מסוים.

כתב רש"י

הסיבה ש'כתב רש"י' נקרא כך, אף שברור שרש״י עצמו, שהיה מבני צרפת, לא כתב בסוג כתיבה זו, הוא מאחר שהספר העברי הראשון שנדפס בסוג אותיות זה, שהיו בשימוש יהודי המקום [בבית הדפוס הראשון באיטליה בתאריך י' אדר תרל"ה] היה ״פירוש רש״י״, לכן נחרת לעולם שמם של סוג אותיות אלו כ״כתב רש״י״, ואמנם רובם של האותיות דומה לדפוס הרגיל למעט שבע אותיות (אא, בב, דד, זז, צצ, ץץ, שש).

 

(כרם יהושע, המבשר תורני מטו"מ תש"ע, מוסף שבת קודש מטות תשס"ה)